האם חינה נחשבת לחציצה בנטילת ידיים?

א. אוֹמֵר הַ'בֶּן אִישׁ חָי': מַיִ"ם זֶה רָאשֵׁי תֵּבוֹת: "מַ'לֵּא יָ'דֵינוּ מִ'בִּרְכוֹתֶיךָ". וְכֵן "מֵ'עוֹשֶׁר מַ'תְּנוֹת יָ'דֶךָ", כִּי הַמַּיִם שֶׁל נְטִילַת הַיָּדַיִם מַשְׁפִּיעוֹת עַל הָאָדָם שֶׁפַע שֶׁל פַּרְנָסָה, מוֹסִיף הָרַב וְאוֹמֵר שֶׁמִּצַּד שֵׁנִי מִי שֶׁלֹּא נוֹטֵל יָדָיו גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ לִהְיוֹת עָנִי כִּי: "עַ'ל נְ'טִילַ'ת יָ'דַיִ'ם" רָאשֵׁי תֵּבוֹת: עָנִ"י, וְסוֹפֵי תֵּבוֹת לְמֵ'ת, כִי עָנִי נֶחְשָׁב לְמֵת. וְלָכֵן, כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהַקְפִּיד בְּהִלְכוֹת נְטִילַת יָדַיִם בִּכְדֵי שֶׁיִּטּוֹל נְטִילָה כְּשֵׁרָה וּמְהֻדֶּרֶת.

ב. חִנָּה - אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת חֲצִיצָה כִּי אֵין בָּהּ מַמָּשׁוּת אֶלָּא רַק רֹשֶׁם בִּלְבַד. וְכֵן, מִי שֶׁכָּתַב עַל יָדוֹ בְּעֵט וְכַדּוֹמֶה אַף שֶׁלֹּא עָשָׂה דָּבָר רָאוּי, מִכָּל מָקוֹם אֵין זֶה חוֹצֵץ בִּנְטִילַת יָדַיִם. מִי שֶׁיֵּשׁ עַל יָדוֹ פְּלַסְטֵר וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹרִידוֹ - יִטּוֹל עָלָיו וְיִשְׁפֹּךְ מַיִם יוֹתֵר מֵרְבִיעִית.

ג. אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְבֹּשֶׁת אוֹ גֶבֶס עַל יָד אַחַת - יִטּוֹל רַק אֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה וִיבָרֵךְ כָּרָגִיל: "עַל נְטִילַת יָדַיִם". וְאֶת הַיָּד עִם הַתַּחְבֹּשֶׁת יְכַסֶּה בְמַפָּה אוֹ שַׂקִּית - שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשְׂתָה נְטִילָה אָסוּר שֶׁתִּיגַע בַּלֶּחֶם.

ד. לְאַחַר הַנְּטִילָה בְּעוֹד יָדָיו רְטֻבוֹת, יֵשׁ לְהִזָּהֵר לֹא לִגֹּעַ בְּיָדָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר. וְאִם נָגַע בְּטָעוּת - עָלָיו לַחֲזֹר וְלִטּוֹל שׁוּב אֶת יָדָיו. וְגַם אִם נָטַל יָד אַחַת וּבְטָעוּת נָגַע עִם הַיָּד הָרְטֻבָה בַּיָּד הַשְּׁנִיָּה שֶׁעֲדַיִן יְבֵשָׁה - יְנַגֵּב אוֹתָהּ וְיִטֹּל שׁוּב אֶת שְׁתֵּי יָדָיו.

ה. מִי שֶׁנִּמְצָא בִנְסִיעָה וְצָרִיךְ לֶאֱכוֹל וְאֵין לוֹ מַיִם לִטּוֹל יָדָיו, מָה יַעֲשֶׂה? אִם בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ בְּתוֹךְ 72 דַּקּוֹת יַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם (כְּגוֹן תַּחֲנַת דֶּלֶק וְכַדּוֹמֶה) - עָלָיו לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְשָׁם וְאָז יִטּוֹל יָדָיו וְיֹאכַל. אוּלָם אִם לֹא יַגִּיעַ בְּתוֹךְ 72 דַּקּוֹת לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם, וּכְגוֹן שֶׁנּוֹסֵעַ בָּאוֹטוֹבּוּס וְעָבְרוּ אֶת הָעֲצִירָה וְאֵין תַּחֲנָה מְתֻכְנֶנֶת בַּ-72 דַּקּוֹת הַקְּרוֹבוֹת - יָכוֹל לִכְרֹךְ עַל יָדָיו מַפָּה אוֹ שַׂקִּית נַיְלוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בַּלֶּחֶם, וְיֹאכַל. וְיֵשׁ עַצְלָנִים, שֶׁבִּמְקוֹם לִטּוֹל יָדַיִם מַחְזִיקִים אֶת הַלֶּחֶם בְּאֶמְצָעוּת מַפִּית, וְחוֹשְׁבִים שֶׁיּוֹצְאִים בָּזֶה יְדֵי חוֹבָה. אֲבָל בֶּאֱמֶת הַדָּבָר מוֹעִיל רַק כַּאֲשֶׁר אֵין מַיִם בְּקִרְבַת מָקוֹם וְכָאָמוּר.

* * *

שְׁלמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, יא', י'):

"בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה"

לִפְעָמִים יֵשׁ לָאָדָם תְּחוּשָׁה שֶׁהוּא חַי לְעַצְמוֹ בְלִי קֶשֶׁר לְאַף אֶחָד. וְעַד כְּדֵי כָּךְ חוֹשֵׁב אֶת זֶה עַד שֶׁאִם מִישֶׁהוּ מֵעִיר לוֹ עַל דָּבָר מְסֻיָּם הוּא עוֹנֶה לוֹ: "מָה זֶה עִנְיָנְךָ? אֲנִי חַי אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי - אַתָּה תִחְיֶה אֶת הַחַיִּים שֶׁלְּךָ!" אֲבָל זֶה לֹא נָכוֹן! לְכָל אָדָם וַאֲפִילוּ הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר יֵשׁ הַשְׁפָּעָה עַל כָּל סְבִיבָתוֹ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עַל יְדֵי דִבּוּרוֹ וּמַעֲשָׂיו - מַשְׁפִּיעַ עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁסְּבִיבוֹ וְגַם עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְזֶה כַּוָּנַת שְׁלמֹה הַמֶּלֶךְ: בְּטוּב צַדִּיקִים - תַּעֲלֹץ קִרְיָה! כְּשֶׁטּוֹב לַצַּדִּיק כָּל הַקִּרְיָה שְׂמֵחָה וּמְאֻשֶּׁרֶת, כִּי הוּא מֵטִיב לְכָל סְבִיבָתוֹ. וְאִלּוּ הָרָשָׁע מֵחֲמַת הַשְׁפָּעָתוֹ הָרָעָה נֶאֱמַר עָלָיו: "בַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" - כֻּלָּם שְׂמֵחִים שֶׁהִתְפַּטְּרוּ מִמֶּנּוּ.

דָּבָר זֶה שַׁיָּךְ הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת. בְּגַשְׁמִיּוּת הַדָּבָר מוּבָן, אִם לְדֻגְמָא אֶזְרֹק אַשְׁפָּה עַל הַכְּבִישׁ הֲרֵי שֶׁהִזַּקְתִּי לְכֻלָּם וְלֹא רַק לִי. וְכֵן אִם אֲנִי מְעַשֵּׁן, אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר שֶׁהַנֵּזֶק הוּא רַק לִי, אֶלָּא הֶעָשָׁן מַזִּיק לַסּוֹבְבִים אוֹתִי. כָּךְ הוּא הַדָּבָר גַּם בְּרוּחָנִיּוּת. מִי שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו קְלָלָה אוֹ נִבּוּל פֶּה, אוֹ מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמָר זֶה עִנְיָן שֶׁלִּי בִלְבַד. אֶלָּא, עָלָיו לָדַעַת שֶׁדִּבּוּרוֹ הָרָע מַזִּיק לִסְבִיבָתוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. כְּלָל זֶה נָכוֹן עוֹד יוֹתֵר בְּיַחַס לְמַעֲשִׂים טוֹבִים. דְּהַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה, אוֹ מְבָרֵךְ, אוֹ מִתְפַּלֵּל, אוֹ מֵאִיר פָּנִים (מְחַיֵּךְ) לַחֲבֵרוֹ - הֲרֵי שֶׁהוּא מַשְׁפִּיעַ לְטוֹבָה עַל כָּל סְבִיבָתוֹ.

זְכוּרָנִי, שֶׁפַּעַם פָּגַשׁ אוֹתִי אֶחָד הָאֲנָשִׁים בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלֹּא יָצָא לִי אַף פַּעַם לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ, וְאָמַר לִי: "דַּע לְךָ, שֶׁאָמְנָם לֹא דִבַּרְנוּ אַף פַּעַם, אֲבָל אַתָּה חִזַּקְתָּ אוֹתִי בַּחֲצִי שָׁנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַתְּקוּפָה הֲכִי קָשָׁה בְחַיָּי. אִמִּי נִפְטְרָה, וְאִתָּהּ הָלְכָה לָהּ שִׂמְחַת חַיַּי, וְכָל בֹּקֶר כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתְךָ עוֹלֶה בָּרֶכֶב לְבֵיתְךָ הָיִיתָ מְחַיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ רָחָב וְאוֹמֵר לִי "בֹּקֶר טוֹב", הַחִיּוּךְ הַזֶּה הָיָה נוֹתֵן לִי כֹחַ לְכָל הַיּוֹם הֶחָדָשׁ...".