הווטסאפ של רהב-מאיר – פרשת יתרו

אני לא זוכרת ממי שמעתי את הרעיון הזה, אבל את הרעיון אני דווקא זוכרת היטב: בתחילת פרשת השבוע החדשה, פרשת "יתרו", מסופר כי יתרו עזב את ביתו ויצא לעבר עם ישראל. רש"י כותב על כך: "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". כלומר, יתרו יושב בבית, אבל שומע (כנראה מפה לאוזן) על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. משהו חדש מתחיל. אבל הוא לא מסתפק בשמיעה בלבד, אלא קם ועושה מעשה. בכך היה יתרו יחיד ומיוחד. רבים רבים שמעו על התופעה החדשה הזו – עם שיוצא מעבדות לחירות. רק אחד קם והצטרף. הרי כל העמים ודאי העבירו ביניהם את השמועה. היו שהתעלמו, היו שאפילו יצאו למלחמה נגד העם החדש (כמו עמלק), אבל יתרו יוצא מן הכלל. הוא מלמד אותנו שלא מספיק לשמוע דברים גדולים ומרשימים – צריך שהם גם יניעו אותנו לפעולה חיובית.

לבדוק מה חשוב

כבר כמה ימים שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בבית – והבוקר הוא קפץ אליי גם מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שעבר בפתח ביתה, כתבה לחברותיה על שיטת ניהול הזמן הזו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם אני חייבת, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. אני - ולא מלאך. אני - ולא שרף. אני - ולא שליח. לעומת אלו, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם אוכל לתת לאדם אחר, או למכונה, לעשות את המשימה במקומי, וכך לשחרר לי זמן פנוי. כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש לי זמן, גם אם לא בשפע עצום, לקרוא, לכתוב, ליהנות ולשמוח".

סיון רהב מאיר

ואז היא מספרת על משימות שונות בחייה (מאסיפת הורים דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי עם הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ועד "חשוב ביותר") – מה שהוביל אותה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר זמן איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע אל משה חתנו ורואה "עומס יתר". הוא מציע לו דבר פשוט: "חשובומטר". רק הדברים הגדולים והעקרוניים יטופלו על ידי משה. במקום שהעם כולו יעמוד סביב משה מבוקר עד ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. את העצה הזו, שהיא פשוטה כל כך אבל עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר הזה תעשה... וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום".

לעבור מרעיונות למעשים

רעיונות טובים זה לא מספיק. אתמול בפרשת השבוע, יתרו נתן למשה עצה טובה: האצלת סמכויות. הוא קורא לו למנות שופטים שיעזרו לו להתמודד עם העומס. ומה היום? התורה מפרטת בשלושה פסוקים שלמים איך משה פשוט מיישם את מה שיתרו אמר לו לעשות. מדוע החזרה הזו מופיעה? ומה אפשר ללמוד מכך?
א. קל מאוד למנהיג להזמין דין וחשבון של יועץ חיצוני, ולגנוז אותו. קל מאוד לכל אדם לשמוע עצות מעולות – אבל לשים אותן בצד ולהמתין. משה רבנו שומע – ומיד מבצע את התכנית של יתרו. התורה מתארת זאת בפירוש היום: "וישמע משה לקול חותנו, ויעש כל אשר אמר".
ב. יש בכל זאת הבדל קטן-גדול בין העצות של יתרו לבין מה שמשה רבנו עושה בפועל. יתרו אומר למשה לטפל רק במקרים שבהם מעורבים סכומי כסף גדולים ("דבר גדול"). רק משפטים על סכומי עתק יגיעו למשה, ולא לכל השופטים שמתחתיו. משה רבנו עושה זאת אחרת, וקובע שלא המקרים היקרים יגיעו אליו, אלא המקרים המסובכים ("הדבר הקשה"). כלומר: זה לא משנה אם מדובר בסכום גדול, אלא האם מדובר בדיון עקרוני ומהותי. עשיית צדק לא תלויה בסכום התביעה, אלא במהות שלה. דין פרוטה כדין מאה, ואם זה דיון חשוב במיוחד, גם על שקל אחד בלבד - הוא יגיע אל משה רבנו.

אחדות סביב מה?

זה מתקרב. החלק היומי בפרשת השבוע מכין אותו למעמד הר סיני ולעשרת הדברות, שיופיעו בהמשך הפרשה. שימו לב לחמש מילים מפורסמות שמתארות היום את המעמד: "ויחן שם ישראל נגד ההר". שמעתי לאורך השנים פרשנויות רבות על שלוש המילים הראשונות ("ויחן שם ישראל"). לאורך הדורות הפרשנים שואלים למה התיאור לא נכתב בלשון רבים, "ויחנו שם ישראל"? או "ויחנו שם בני ישראל"? התשובה היא שהייתה שם אחדות מיוחדת, העם כולו חנה ביחד, ללא מחלוקות - "ויחן שם ישראל". כאיש אחד, בלב אחד.

אחדות זה נפלא, אבל היא עלולה להפוך לקלישאה חלולה בלי שתי המילים הנוספות: "נגד ההר". הם לא סתם עצרו באמצע המדבר יחדיו. זוהי אחדות – סביב זהות. סביב הר סיני וסביב המסר הגדול שקיבלנו שם. האחדות שמתוארת בפרשה היא אחדות בעלת תוכן חיובי. אחדות שמניעה אותנו לפעולה, לבניית מורשת מסוימת. ואם אני כותבת על האחדות שנוצרה אז, יותר משלושת אלפים שנה אחר כך, סימן שזה עבד.

ההגבלה בדרך לקדושה

דיוק כשחשבתי שמתאים לכתוב הבוקר על גבולות וסייגים – מישהי שלחה לי את התמונה הזו. אני אסביר: בחלק היומי של פרשת השבוע מסופר הבוקר על ההכנות למתן תורה. העם צריך לכבס את בגדיו, להתכונן, להתרחק מהר סיני, להמתין". והגבלת את העם סביב", נאמר היום בפרשה, ותכננתי לכתוב על כך שכדי לזכות לקדושה – אנחנו צריכים קודם כל להגביל את עצמנו. להסכים לקבל כללים חיצוניים, לשים לעצמנו סייגים וחוקים, להבין שלא "הכול זורם" ו"מה שבא לי". זכרתי שאחד הפרשנים כותב על כך, אבל אז קיבלתי פרשנות אקטואלית.

את הפתק הזה מצא הלילה נתן מאיר, בעלה של דפנה מאיר ז"ל, בתיק הפרטי שלה. היא סחבה איתה לכל מקום דף של עבודה עצמית. אני משערת שכתבה זאת לעצמה גם כאחות ב"סורוקה", שבאה במגע עם מטופלים ונקלעת מולם לסיטואציות לא פשוטות. ב"סרטוני השוקולד" אנחנו רואים ישראלים מתפרעים. אבל לצדם יש ישראלים שהולכים בתיקים עם דפים כאלה. תקראו. "והגבלת את העם סביב".

להצטרפות לקבוצת "החלקהיומי" של סיון רהב מאיר, נא לסמס את שמכם בלבד למספר 054-8151949