כבוד השבת

המצווה וגדרה

ארבעה חיובים נאמרו בשבת, שנים מן התורה: "זכור ושמור" – ושנים מדרבנן: כיבוד ועונג, ונתפרשו על ידי הנביאים: "וקראת לשבת ענֹג, לקדוש ה´ מכֻבד וכִבדתו מעשות דרכיך". ויש סוברים שגם כיבוד ועונג הם מן התורה, היינו: לכבדו בכסות נקיה ונאה ולענגו בעונג אכילה ושתייה ובשאר תענוגי הגוף. ההבדל בין כיבוד שבת ועונג שבת – לדעת הראשונים – הוא שעונג הוא בהנאות הגוף, ואילו כיבוד הוא בכסות נקיה ונאה, נקיות הגוף, תיקון הבית לכבוד שבת, ובכל מעשה שעל ידו נראית חשיבות השבת.

הכבוד בלבוש

כל המרבה לכבד את השבת בגופו - באכילה ושתייה, ובבגדיו, הרי זה משובח. כבוד השבת הוא שילבש אדם בשבת בגדים נקיים. לכן תיקן עזרא-הסופר לישראל שיהיו מכבסים ביום חמישי, כדי שיהיו להם בגדים נקיים לשבת. ויש נוהגים עפ"י קבלה ללבוש בגדי-לבן בשבת. וישתדל אדם שיהיו לו בגדים נאים בשבת יותר מביום-חול. וכך נאמר במגילת רוּת: "ורחצת וסכת ושמת שמלתֹיך עליך" – אלו בגדי שבת.  ועוד אמרו, חכמים שבטבריה נהגו לבַשֵׂם את הבגדים בעשן של בשמים בערב שבת, כדי שיריחו ריח טוב בשבת. מי שאין לו בגדים להחליף לכבוד שבת, ישלשל בגדיו למטה שיירָאו ארוכּים, כמנהג העשירים. כמו כן, יש ללבוש בגדי שבת לפני כניסת שבת ולפושטם רק במוצ"ש.

כבוד במאכל ומשתה

בזמן הסעודה בשבת ביום נחלקו: רב אמר "וכבדתו" – שיקדים סעודת שבת לזמן סעודת חול, זהו כבודו, שמואל אמר שיש לאחר את סעודת שבת, שזהו כבודו, שיהיה רעב ויאכל בתיאבון. יש סוברים שרב מדבר במי שדרכּו לאחר סעודתו בחול – שיקדימנה בשבת, ושמואל מדבר במי שדרכו להקדים בחול, שיאחרנה בשבת. העיקר הוא לשַנות זמן סעודת שבת מזמנה בחול, וכן להרבות במיני מאכלים בשבת, ולשַנות לטובה, כגון: בשר, דגים גדולים, חמין, פירות, מיני מגדים ושתיית יין.

כבוד בסידור הבית והשולחן

צריך לתקן את הבית בערב שבת מבעוד יום לכבוד שבת בנר דלוק, שולחן ערוך ומיטה מוצעת, אפילו אינו צריך לאכול, כגון שיום כיפור חל בשבת, הדלקת נר-שבת היא משום כבוד השבת. והשולחן צריך להיות מכוסה במפה כל השבת. את הפסוק: "וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפציך ודַבר דבר" (ישעיה נח, יג) דרשו: ´מעשות דרכיך´ – לא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול. ´ממצוא חפציך´ – חפציך אסורים, וחפצי שמים מותרים. ´ודַבר דבר´ – שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול.