כמים הפנים לפנים: אם אני כועסת עליו, למה אני מחייכת?

אחרי יום מפרך, רינה צנחה על הספה כשבמוחה חלפו השבועיים האחרונים כמו בסרט נע. היא חשה שבינה לבין בעלה מתחוללת מבלי משים הידרדרות. קיר הזכוכית ביניהם גבה והלך. השבת הם אמורים להתארח אצל הוריו, מן הסתם הדבר לא יוסיף קרבה ביניהם, עם כל ההמולה...

היא שקעה בהרהורים ואט אט חלחלה בה ההבנה כיצד נכון לפעול.

השבת עברה בנעימים, אולי מפני החלטתה הנחושה שהיא לא להיכנס ל"קטנות מוחין" היינו, היעלבויות, פגיעות, מריבות. מה שלא יקרה, היא בוחרת להתעלות על עצמה.

בבוקר שלמחרת השבת, שלחה רינה הודעה לאורי בעלה עם מסר ברור: אני מצפה לך בכיליון עיניים! בלשון רכה ומתוקה סיפרה לו שצפויה לו הפתעה! היא הכינה להם ארוחה מיוחדת ודאגה שהם יהיו לבד ומשוחררים ממשימות. הם נהנו מאווירה נינוחה, והשיחה קלחה בחופשיות. רינה דאגה לומר לבעלה כמה היא מאושרת אתו, שמחה בו, כמה היא מעריכה אותו על מי שהוא, וכמה היא בת מזל שזכתה בו. לאור המצב ביניהם, אורי התקשה להסתיר את פליאתו, אך דבריה הכנים עוררו אותו להשיב לה באותו מטבע.

רינה לא הצליחה להסתיר את שביעות רצונה והנאתה מהקרבה שנוצרה ביניהם במאמץ כל כך מזערי. הקושי שלה היה במאבק הפנימי המתחולל בקרבה. במוחה התרוצצו מפעם לפעם מחשבות כמו: "מה את מרמה את עצמך, הרי את כועסת ומרירה עליו, יש לך הרבה דברים לומר לו, והם לא בכיוון של מה שאת מדברת, את עושה הצגה?" אף על פי כן, היא הצליחה להגביר את הקו החדש בו נקטה, להניח בצד את צרור הכעס והמרירות שהצטברו בה ובמקום להטיח אותם כלפי בעלה באופן ובזמן הלא נכונים, אפשרה לעצמה לנסות דרך חדשה. הרי הדרך הישנה לא מועילה ממילא, מה יש להפסיד?

ואז הגיע הרגע בו שמעה עצמה אומרת: כל כך טוב לנו יחד, אז מה קרה לנו בשבועיים האחרונים? למה נבנה בינינו קיר של זכוכית? למה אנחנו לא מצליחים "להגיע" אחד לשני?

השיחה שהתפתחה מכאן ואילך הייתה שונה בתכלית מהסגנון המאפיין את בני הזוג עד כה.

יש לומר שבין רינה ואורי בעלה יש פערים לא פשוטים. הם באים מבתים בעלי מנטליות שונה לחלוטין, דעותיהם שונות בנושא דת, חינוך הילדים, השקפות עולם ועוד... שניהם דעתנים, תקיפים ואוהבים לשלוט ולנהל. בשלב מוקדם מאוד של נישואיהם, התגלעו המחלוקות והתגלו הפערים. לאחר כשני עשורים של נישואים וכמה ילדים, הם איבדו את הדרך לגמרי. הדפוס שהשתרש ביניהם הוביל לקצרים בתקשורת כמעט בכל נושא ונושא, הם הפסיקו לשמוע זה את זו, וחומת האטימות התעבתה והלכה. הם חשו שהם סובבים במעגל סגור ללא מוצא.

היוזמה בה נקטה רינה, דרשה ממנה מלבד אומץ לב גם הימור. היא לא יכלה לדעת בוודאות איך בעלה יגיב. הוא יכול היה להגיב בצורה אחרת לחלוטין, אבל היא חישבה סיכוי מול סיכון. גרוע יותר לא יכול להיות... המחווה שלה העירה בו רגשות חיוביים רדומים ופתחה את ליבו אליה. הרוך בקולה, העיניים הטובות המביטות בו והמעידות כאלף עדים: אתה האדם היקר לי בעולם, עוררו את רצונו לקרבה, לשיתוף פעולה, לחיים הרמוניים, לגילויי חיבה ואהבה. רצון חבוי זה חשש לצאת לאור יום עקב התגובות הקשות בהם הוא נתקל. באופן ספונטני נוצר "גשר" אנרגטי בין הכאן ועכשיו לבין חוויות העבר החיוביות המשותפות לשניהם, שטבעו בתהום הנשייה.

רינה ואורי החלו לצעוד בדרך חדשה עם תחושה עמוקה לקשר מבטיח יותר.

ד"ר אהובה ניסן היא פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית-זוגית-משפחתית