חודש אדר וסגולותיו: מי אתה, חודש אדר?

לפי ספירת החודשים המתחילה בניסן, אדר הוא החודש האחרון בשנה.

בחודש שבט ניתן לנו הכוח לעבוד על הצמיחה, בנסיון לטפס למקומות רוחניים חדשים, שלא הכרנו. אדר הוא ההמשך של חודש שבט – בו אנחנו מושכים את הגילויים ה"שמימיים" של חודש שבט, של מזל דלי ושל יסוד האוויר – כאן למטה, אל תוך המציאות הגשמית וה"נמוכה".

ואלה הכוחות שאנחנו מקבלים בחודש הזה: הכוחות ליישם את מה שהבנו. להוריד אל הלב ואל המעשה את האסימונים שכבר ירדו אצלנו במחשבה. השנה, שנה מעוברת, קיבלנו שני אדרים – שישים ימים של שמחה, שתאפשר לנו ליישם את הסגולה החשובה הזו.

הכוח למימוש התובנות – דרך השמחה

אבל אנחנו יודעים, לצערנו, שהרבה מהקסם של התובנות מתפוגג כשאנו באים ליישם אותן במציאות ה... מציאותית, והרבה רעיונות שעולים בראשנו לפני השינה, נראים קצת פחות מבריקים בבוקר. אז מאיפה אנחנו מקבלים כוח כזה, שמאפשר לנו להוריד בצורה נכונה ומוצלחת את התובנות שלנו – אל חיי היומיום?

חכמינו מלמדים שהכוח הזה מגיע מהשמחה: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה". ועוד מלמדים אותנו, שאת החושך לא מגרשים במקלות ובאבנים, אלא באור. לכן, כדי להרבות שמחה בחודש אדר, שזו סגולתו – נרבה במעשים טובים משמחים, בגמילות חסדים, במצוות, בלימוד תורה, וכך נאיר את העולם –והעצבות והחושך ייעלמו ממילא.

ולמה דווקא בחודש אדר מתחברים שני הדברים – שמחה מצד אחד, ונתינה, צדקה, מתנות לעניים ומשלוח מנות – מצד שני? כי עיקר שמחתו של אדם תלויה בנתינה שלו, כמו שכתב הרבי מלובביץ' לאחד מחסידיו: "עיקר שביעות רצון האדם בחייו – ההרגש שעושה טוב לאחרים".

מזלו של חודש אדר הוא מזל דגים. לפי תורת הקבלה הדגים מסמלים ברכה, מכיוון שהם מצויים תמיד בתוך המים, אשר מגנים עליהם, מנשימים אותם ומזינים אותם – וכך לא שולטת בהם עין הרע. שבט החודש הוא שבט נפתלי, שמסמל גם הוא את ההיחלצות ממצוקה ("נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי – גם יכולתי"). אות החודש היא האות קו"ף, שמזכירה לנו את הקוף החקיין, ובספר יצירה לאברהם אבינו, נאמר שהחוש של חודש אדר הוא חוש הצחוק.

(צילום: shutterstock)

מהו חוש הצחוק? בעומק, מסבירים חכמינו, אין הכוונה בדיוק לחוש הומור – אלא לשאלה מאיזה מקום בנפש מגיע הצחוק שמתגלגל על השפתיים. האם זהו צחוק נמוך ומגושם, או דווקא כזה שנובע משעשועים עליונים, משמחה אמיתית, מאכפתיות, ומראייה חדשה, אחרת, מפוכחת ומנחמת של המציאות?

קצת כמו צחוקו של רבי עקיבא, כשראה לאחר החורבן שועל יוצא מקודש הקודשים. חבריו הבוכים שאלו אותו, מפני מה אתה מצחק? ענה רבי עקיבא: אחרי שהתקיימה נבואתו של אוריה, "לכן בגללכם ציון שדה תחרש", בוודאי שתתקיים נבואתו של זכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים".

אמרו לו: "עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו".

להטיל ספק בספק עצמו: ימי הפורים ומלחמה בעמלק

פורים הוא זמן מיוחד. ממצב של ירידה גמורה, זכו ישראל לשמחה והצלה –ונהפוך הוא – "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". אדר, ובעיקר פורים, הוא זמן של מלחמה בעמלק. אותיות עמל"ק – גימטריה ספ"ק. וכמה פסוקים יש במגילה? 167, גימטריה "ונהפו"ך"! בכוחו של פורים, של העלייה אל מעל ההגיון, של ההפיכה של המציאות על ראשה – אנחנו זוכים למחות, סוף סוף, את זרע עמלק, הוא הספק, הוא המרחק האישי שלנו מהאמונה.

ומהו ונהפוך הוא? "יוסף בריה דרבי יהושע חלש [חלה] אינגיד [מת]. [אחר כך קם מן המתים] אמר ליה אבוה [אמר לו אביו], מאי חזית [מה ראית בעולם העליון]? אמר ליה [אמר לו] עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר ליה [רבי יהושע לבנו] עולם ברור ראית". בפורים יש לנו הצצה לאותו עולם הפוך – שהוא למעשה ברור, אמיתי, ישר – ובו מי שנראה כאן עני – הוא עשיר, ומי שנראה עצוב, אולי בכלל שמח.

ובחזרה לעמלק – המן "האגגי", הרי גם הוא מזרע עמלק. לכן כל סיפורו של חודש אדר ובייחוד סיפורה של מגילת אסתר, נוגע להשמדת זכר עמלק, שהחל מאותה התקפה אכזרית על ישראל, כשיצאו ממצרים. בשבת זכור, השבת האחרונה לפני פורים, אנחנו קוראים את הפסוקים מספר דברים, שמהווים את המקור למצוות מחיית עמלק:

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח".

(צילום: פלאש 90)

מה עושה עמלק בנפשנו? "אשר קרך בדרך". עמלק מקרר בתוכנו את האמונה, ומוליד את הספק. יהודים רבים שמנסים להתקרב ולשוב לדרך אבותם, בוודאי מכירים די טוב את השאלות האלה: "אבל מי אמר?", "אבל למה דווקא?", "אבל איפה החשיבה העצמאית?"

כל אלה הן שאלות של ספק. ואמרו חכמים, אם הספק מבקש להטיל ספק בכל דבר – למה שלא נטיל ספק גם בספק עצמו? זה כוחו של פורים. מתוך הטלת הספק בספק, מתוך היצמדות לאמונה דווקא כשהראש מלא מחשבות סותרות ומבלבלות, מתוך המהפכה שנחולל נגד המהפכן המזויף, הוא הספק החוכמולוג, שמבקש "למרוד" דווקא בכל מה שיקר ונכון – נמצא את השמחה של הימים האלה, שהרי "אין שמחה כהתרת ספקות".

ועוד רמז יפהפה בעניין ההפכים: "איפכא מסתברא" גימטריה "בעל תשובה". אם נעז להפוך את המציאות, נזכה להפוך לבעל תשובה. ומי שהופך שוב את המציאות, ומתקדם צעד ועוד צעד לעבר האמת – הרי שהוא "כל ימיו בתשובה".

בפורים, כידוע, יש מצווה להשתכר "עד דלא ידע" – הלכה שאין דומה לה באף זמן אחר בשנה. הכוח המיוחד הזה של ימי הפורים, בא לסייע לנו במשימה קשה זו, של מחיית זכר עמלק. הפגישה שלנו עם נקודת ה"דלא ידע" בתוכנו, מלמדת אותנו לעבוד את השם ולבחור בשם – עד הסוף, ללא הגיון וללא חשבונאות, מעבר לטעם ודעת. דווקא שם נוכל להישיר מבט – ולמסור את עצמנו לעבודת השם במסירות נפש אמיתית, ובשמחה. ואמרו חכמינו, שמצוות מחיית עמלק מביאה ליראת שמיים טהורה.

ארבע מצוות ניתנו לנו בחג הפורים, ודרך לזכור – כולן מתחילות באות מ': מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות, מתנות לאביונים.

ז' אדר: יום הולדתו ופטירתו של משה רבנו

אדר הוא חודש של מזל טוב במיוחד לישראל. לכן נאמר שמי שיש לו דין ודברים עם גוי, ישתדל לדחות את המשפט לחודש אדר, שבחודש זה מזלם של ישראל גובר. מי שנולד בחודש אדר, מלמדת הקבלה, לא שולטים בו כשפים.

למה גובר מזלנו דווקא באדר? ראשית, מהו "מזל"? מזל לשון "נוזל", השפע שיורד מלמעלה למטה, ומשפיע עלינו כאן. חכמינו אמרו, "אין מזל לישראל". כשישראל עושים רצונו של השם, הרי שהם מעל הכוכבים והמזלות. וביארו חכמינו, "אין מזל" – מזלם של ישראל הוא ה"אין", שהוא השורש הקדמון של הקיום כולו, שהרי גם היש בוקע מהאין.

אז למה דווקא באדר גובר מזלנו? בזכות משה רבנו, הרועה הנאמן, שיום הולדתו, וגם פטירתו, חל ב-ז' באדר, ובחודש זה הוא משפיע עלינו את כוחו המיוחד. ביום הולדתו של אדם מזלו גובר, וביום הולדתו של משה רבנו, נשמה כללית, גובר מזלם של כל נשמות ישראל, הכלולות בתוך נשמתו.

המן הרשע רצה להשמיד את ישראל. כדי לקבוע זמן למימוש זממו, הוא הטיל פור. כשנפל הפור על חודש אדר, המן שמח – הוא ידע שזה זמן פטירתו של משה רבנו, ולכן חשב שמזלם של ישראל חלש בחודש זה, ולא ידע שז' אדר – היום בו נפטר משה – הוא גם היום בו נולד.

כוחו הטוב של משה רבנו, שמשפיע טוב לכל החודש – ובשנה מעוברת, לכל החודשיים – ניכר כבר עם לידתו. כשנולד, ראתה אמו יוכבד "כי טוב הוא". ואומרים  חז"ל: "בשעה שנולד משה, התמלא הבית כולו אור". מרוב שנשמתו הייתה גדולה ומאירה, לא הטיל עליה גופו הגשמי, או הנסיבות, את הסתרתם וחשכתם – אלא אורה של הנשמה האיר והתגלה מיד.

תענית אסתר ומחצית השקל לצדקה

בי"ג אדר, ערב חג הפורים, חלה תענית אסתר (אלא אם פורים חל ביום ראשון, ואז חלה התענית בי"א אדר). כתב ה"משנה ברורה", שמטרת הצום "לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה בימים ההם". והרמב"ם כתב: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן, שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם'". תענית אסתר הוא זמן מסוגל לתשובה ולבקשת רחמים משמיים.

בערב פורים, בשעת המנחה של תענית אסתר, שהיא עת רצון, נוהגים ישראל לתת "מחצית השקל" לצדקה. מנהג זה הוא זכר למחצית השקל שנתן כל איש מישראל לצורך הוצאות התחזוקה וקרבנות ציבור בבית המקדש. "צדקה תציל ממוות" – מחצית השקל הזו מכפרת על נפשנו, כנגד "עשרת אלפים ככר כסף" שאמור היה המן להביא לגנזי אחשוורוש, בתמורה לקיום גזרתו.

כותב האלשיך הקדוש, ששמירתנו על מנהג מחצית השקל, גם מלמדת על אחדות ישראל אל מול אמירתו של המן, עם מפורד, וגם על הבנתנו כי כל מה שנעשה וכל השתדלותנו, הרי היא רק "מחצית". ההשלמה יכולה לבוא מהשם לבדו.

כמה שווה היום מחצית השקל? השווי המדויק משתנה עם הזמן ולפי הפסיקה, ויש לברר את הערך המדויק מדי שנה, לפי הרב הפוסק עליו אתם מסתמכים.