כיצד יכולות ציפורניים להזיק לאשה בהריון?

קובי שואל: "האם ההלכה באמת אוסרת לזרוק ציפורניים לארץ - משום שהן עלולות לגרום להפלת עובר של אשה בהריון? ואם כן, האם מדובר ברעיון קבלי או בטענה מציאותית מובנת?"

* * *

המקור לנושא זה נמצא בגמרא (מסכת מועד קטן, דף יח, עמוד א). מסופר בה על רבי יוחנן שהיה בבית המדרש ביום של חול המועד, והוא קסס את ציפורניו וזרקם בבית המדרש כדי ללמד את תלמידיו מספר הלכות. על מעשה זה הקשתה הגמרא, כיצד עשה זאת רבי יוחנן, שהרי למדנו שהצדיק קובר את ציפורניו, שהחסיד שורפן, והרשע זורקן לארץ. זאת מכיוון שאשה יכולה להיתקל בציפורניים ולהפיל את עוברה בעקבות זאת. על כך משיבה הגמרא, שבבית המדרש לא מצויות נשים, ולכן לא חשש רבי יוחנן לזרוק את ציפורניו על הרצפה. כפי שאנו רואים, חז"ל לא אמרו שהציפורניים טמאות (שהרי רבי יוחנן זרקן בבית המדרש).

בשולחן ערוך לא הוזכרה הנהגה זו, אולם בקיצור שולחן ערוך ואחרונים כמו המשנה ברורה (על אורח חיים, סימן רס, סימן קטן ו), והבן איש חי (שנה שניה, פרשת לך לך, אות יד) מצטטים גמרא זו ומפרטים מה ראוי לעשות כדי למנוע היזק זה. לכן עד היום נוהגים אנו להיפטר מציפורניים שנגזזו.

המפרשים הציעו להנהגה זו שני הסברים - הסבר על דרך הטבע, והסבר על דרך הסוד. ההסבר הטבעי מובן מאוד, שכן ידוע ומקובל כי נשים בהריון מסוגלות להפיל עובר אף בגלל עניינים פעוטים ביותר, שכן מצבן הפסיכולוגי והנפשי קובע את שלום העובר, במיוחד בשלביו הראשונים (לכן אשה בהריון שחשה לפתע צורך לאכול מתוק, משתדלים לספק לה מיד את בקשתה). הנה עובדה חשובה בנושא זה:

"סיבות להפלה: ב-40% מההפלות הטבעיות לא ניתן לאתר כל סיבה".

מקור: A.E. Beer, Clin Obstet Genecol 13#:115, 1986

מקורות כגון זה מראים לנו לא רק עד כמה תופעת ההפלות נפוצה בעולם, אלא גם עד כמה מקורותיה עלומים, ועלולים להיגרם גם בשל גורמים נסתרים מהעין, או דברים פעוטים של מה בכך.

גם תחושת גועל פתאומית מלכלוך מסוגלת להפיל עובר - גם אם לא תכף ומיד, היא עשויה להשפיע לרעה על עוברה המתפתח בקרבה. כך ביאר את הגמרא ה"נמוקי יוסף" (על מו"ק יח), שהציפורניים עלולות להזיק לאשה מעוברת מפני המיאוס שבהן. גם הר"ן ביאר גמרא זו במועד קטן, והסביר את מקור החשש מציפורניים: "יש מפרשים משום איסטנסות" (- כלומר, שנשים בהריון רגישות מאד לכל ריח או מראה דוחה, ולעיתים אינן יכולות לסבול אפילו ריחות שאחרים לא מבחינים בהם), ומציין שיש מפרשים משום טעם רוחני.

כעת אפשר שתשאל, מה כל כך דוחה בציפורניים?

ובכן, ציפורניים הן לא דבר שהיינו מוכנים להשאיר על הרצפה בחדר או על השולחן בסלון, וכמעט כל אדם היה נרתע מכך, אילו היית מבקש ממנו להרים מהשולחן את הציפורניים של אדם אחר.

עם זאת, ישנן ראיות היסטוריות לכך שבימי חז"ל, היתה ראיית הציפורניים דוחה לא רק נשים איסטניסיות ורגישות במיוחד, אלא גם נשים רגילות מן היישוב (ראיה מפורשת לכך תימצא בגמרא במסכת נדרים דף מט, עמוד ב).

וכאן חשוב להדגיש, כי אין ספק שגם בימינו צריך להמשיך ולחשוש לנשים שהן איסטניסיות, שהרי אפילו הפלת עובר אחד איננו דבר שאפשר להקל בו ראש! נושא חשוב שכזה לא תלוי בסטטיסטיקה, ובפרט לאור העובדה שמפרשים רבים הדגישו בעיקר את הטעם הרוחני.

כך לדוגמה, בעל מנורת המאור הקדמון (ר"י אלנקאווה) מוסיף וכותב שיש טעם רוחני להנהגה זו (בפרק י' בספרו): "בזוהמת הצפרנים מתעוררת מדת הדין, והמבער אותם מן העולם מעיר מדת חסד, לפיכך אמרו רבותינו ז"ל: 'שורפן - חסיד'. וירחיק אדם את עצמו מהכיעור, כדי שלא יתן מקום למדת הדין"  - אנו רואים שהסיבה הרוחנית שתיאר בעל המאור קשורה גם היא לעצם הכיעור שבציפורניים, ומידת הדין שכיעור שכזה עשוי לעורר בתקופת ההריון, שהיא תקופה רגישה בחייה של האשה. המקובלים העמיקו ברעיון הסוד.

גם ה"באר היטב" בחיבורו על השולחן ערוך (רס, ב) כתב בשם "תולעת יעקב", שקודם חטא אדם הראשון, היה כל גופו מלובש במלבוש כמין ציפורן, ואחר כך נסתלק ממנו לבוש זה, ונשאר רק על ציפורני ידיו ורגליו, ומאחר שהאשה גרמה חטא זה, היא מסוכנת להפיל ח"ו על ידיהם כשעוברת עליהם.

תודה מיוחד לרה"ג זמיר כהן שליט"א, ורבי הרה"ג יעקב משה סגל שליט"א, שהציעו לי את הערותיהם המחכימות.