האם מותר לשחק בשבת עם גולות על העפר?

א. כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ צְרִיכִים לִצְבֹּעַ אֶת הַצֶּמֶר וְהַיְּרִיעוֹת בַּסַּמְמָנִים, (צְמָחִים שֶׁמְּיַצְּרִים מֵהֶם צֶבַע). וּמִכֵּיוָן שֶׁבַּמִּדְבָּר אֵין צְמָחִים כָּאֵלּוּ, הָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים וּמַצְמִיחִים אוֹתָם. וְלָכֵן, הַמְּלָאכָה הַשְּׁנִיָּה הָאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת הִיא מְלֶאכֶת "חוֹרֵשׁ".

ב. מַדּוּעַ חוֹרְשִׁים אֶת הַקַּרְקַע? כֵּיוָן שֶׁהַקַּרְקַע קָשָׁה וְהַזְּרָעִים לֹא נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ, וְגַם אִם יַכְנִיסֵם - לֹא יִקָּלְטוּ טוֹב וְלֹא יִצְמְחוּ כָרָאוּי. וְלָכֵן, "חוֹרְשִׁים" אֶת הַקַּרְקַע וְהַחֲרִישָׁה מְרַכֶּכֶת אֶת הֶעָפָר וּמַרְפָּה אֶת רִגְבֵי הַקַּרְקַע וְנַעֲשִׂים רְאוּיִים לִזְרִיעָה. מִכָּאן נִלְמַד שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת כָּל פְּעֻלָּה שֶׁיְּכוֹלָה לְהַכְשִׁיר אֶת הַקַּרְקַע לִזְרִיעָה. כְּגוֹן: חֲפִירָה בְקַרְקַע, עֲשִׂיַּת חָרִיץ אוֹ גוּמָא, סִלּוּק אֲבָנִים מִשֶּׁטַח הַמְּיֹעָד לִזְרִיעָה, פִּזּוּר זֶבֶל עַל פְּנֵי קַרְקַע שֶׁאֵין בָּהּ צְמָחִים עַל מְנַת לְהַכְשִׁירָהּ לִזְרִיעָה, הַשְׁוָאַת פְּנֵי הָאֲדָמָה עַל יְדֵי הֲסָרַת תִּלֵּי עָפָר וְכַדּוֹמֶה.

ג. בְּשַׁבָּת יֵשׁ הַרְבֵּה זְמַן, וַאֲנָשִׁים אוֹהֲבִים לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפְסָל בַּחוּץ וּלְפַטְפֵּט, פְּעָמִים רַבּוֹת מִבְּלִי לָשִׂים לֵב וּמִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם לוֹקְחִים בַּיָּד מַשֶּׁהוּ (מַקֵּל וְכַדּוֹמֶה), וְעוֹשִׂים חֲרִיצִים בָּאֲדָמָה - דָּבָר זֶה אָסוּר בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם "חוֹרֵשׁ". אוּלָם מֻתָּר לִגְרוֹר כִּסֵּא אוֹ סַפְסָל עַל גַּבֵּי עָפָר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת חָרִיץ בַּקַּרְקַע, וְגַם אֵינוֹ וַדַּאי שֶׁיַּעֲשֶׂה הֶחָרִיץ עַל יְדֵי גְרִירָתוֹ. אוּלָם, אִם הַכִּסֵּא אוֹ הַסַּפְסָל כְּבֵדִים מְאֹד וּבְוַדַּאי יַעֲשׂוּ חָרִיץ, - אֵין לִגְרוֹר אוֹתָם, אֶלָּא יָרִים אוֹתָם בָּאֲוִיר.

ה. מֻתָּר לְהַסִּיעַ עֶגְלַת תִּינוֹק עַל גַּבֵּי הֶעָפָר, אַף שֶׁיִוָּצְרוּ חֲרִיצִים בֶּעָפָר, מִשּׁוּם שֶׁהֶחָרִיץ נַעֲשָׂה בְאוֹפֶן שֶׁהָעֲגָלָה כוֹבֶשֶׁת וּמַקְשָׁה אֶת הַקַּרְקַע, וּפְעֻלָּה זוֹ הִיא הֲפוּכָה מִפְּעֻלַּת הַחֲרִישָׁה, שֶׁמַּטְרָתָהּ הַרְפָּיַת הַקַּרְקַע.

ו. אָסוּר לְטַאטֵא מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְרֻצָּף, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁוֶה אֶת הַגּוּמוֹת, וְאָסוּר מִשּׁוּם "חוֹרֵשׁ". יֵשׁ לְלַמֵּד אֶת הַיְּלָדִים, שֶׁאָסוּר לְשַׂחֵק בְּגֻלּוֹת עַל הֶעָפָר, אֶלָּא רַק עַל גַּבֵּי קַרְקַע מְרֻצֶּפֶת.

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - תְּרוּמָה

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"

הַשְּׁאֵלָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת בְּפָסוּק זֶה הִיא: מַדּוּעַ כְּשֶׁה' מְבַקֵּשׁ מֵעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְרְמוּ הוּא אוֹמֵר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה? הֲרֵי הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר: וְיִתְּנוּ לִי תְּרוּמָה! נָבִין זֹאת עַל פִּי סִפּוּר שֶׁאָמְנָם לֹא הָיָה בַּמְּצִיאוּת - אֲבָל עַל כָּל פָּנִים, מוּסַר הַשְׂכֵּל יֵשׁ בּוֹ.

אָדָם אֶחָד עָבַר עַל יַד הַנָּהָר וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה אָדָם שֶׁעוֹמֵד לִטְבֹּעַ בַּנָּהָר, הוּא הֵחֵל לִצְעֹק לְעֶבְרוֹ: "תֵּן לִי יָד!" אֲבָל הַלָּה לֹא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ, "תֵּן לִי יָד! אֲנִי אֶמְשׁוֹךְ אוֹתְךָ הַחוּצָה.." אֲבָל הוּא בְשֶׁלּוֹ מַמְשִׁיךְ לְפַרְפֵּר וְלֹא מוֹשִׁיט יָד. עָבַר שָׁם מִישֶׁהוּ וְאָמַר לוֹ: בֹּא תִרְאֶה אֵיךְ הוּא יוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ, הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וְצָעַק: "קַח אֶת הַיָּד שֶׁלִּי!" מִיָּד הוֹשִׁיט אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת יָדוֹ וְתָפַס בּוֹ וְנִצָּל. פָּנָה הָאִישׁ הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ: "יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לִשְׁמוֹעַ "תֵּן", אִם תַּהֲפֹךְ אֶת זֶה לְ"קַח" הֵם יְשַׁתְּפוּ פְעֻלָּה"..

כָּל אֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת נִסָּיוֹן בַּשֶּׁטַח, אִם אַתָּה קוֹרֵא לְמִי שֶׁהוּא וְהוּא עָסוּק בְּמַשֶּׁהוּ אַחֵר וְלֹא עוֹנֶה לְךָ תַּגִּיד לוֹ: "קַח, זֶה בִשְׁבִילְךָ", מִיַּד תִוָּכַח לִרְאוֹת שֶׁבְּרֶגַע אֶחָד הוּא עוֹצֵר הַכֹּל וּמִסְתַּכֵּל אֵלֶיךָ... זֶה טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם מִשְּׁעַת לֵידָתוֹ.

אוּלָם, אִם נִתְבּוֹנֵן לָעֹמֶק נִרְאֶה שֶׁהָאֱמֶת הִיא הֲפוּכָה, בְּעוֹד שֶׁהָאָדָם שֶׁתּוֹרֵם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא נוֹתֵן - הוּא בְעֶצֶם לוֹקֵחַ. כִּי מָה בְעֶצֶם שַׁיָּךְ לְאָדָם שֶׁבָּא לָעוֹלָם לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים וְהוֹלֵךְ מִמֶּנּוּ בְעוֹד כַּמָּה שָׁנִים? שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ שֶׁלּוֹ! מִי שֶׁמַּחְלִיט לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ הוּא בְעֶצֶם לוֹקֵחַ מֵה' וְנוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ... הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִתְרֹם מֵעַצְמוֹ הוּא: הָרָצוֹן הַטּוֹב לָתֵת אֶת הַתְּרוּמָה. וְזֶה מָה שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַפָּסוּק וְאוֹמֵר: מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי - נְדִיבוּת הַלֵּב הִיא הַתְּרוּמָה!