האם יש להשאיר לחם בשעת ברכת המזון?

א. הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (צב') אוֹמֶרֶת: "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: "כָּל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵּר פַּת עַל שֻׁלְחֲנוֹ - אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם". כְּלוֹמַר, בִּזְמַן שֶׁמְּבָרְכִים בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יֵשׁ לָשִׂים לֵב שֶׁהַשֻּׁלְחָן לֹא יִהְיֶה רֵיק. כִּי בִּזְמַן "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" שׁוֹלְחִים מִשָּׁמַיִם בְּרָכָה לְשֻׁלְחֲנוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְהַבְּרָכָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עַל מָקוֹם רֵיק אֶלָּא רַק עַל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ. וְלָכֵן, יֵשׁ לֶאֱסוֹף אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַלֶּחֶם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהַסְּעוּדָה וּלְהַשְׁאִירָם בַּשֻּׁלְחָן בִּזְמַן הַבְּרָכָה.

ב. כְּמוֹ כֵן, הִזְהִירוּ הַמְּקֻבָּלִים לֹא לְהַשְׁאִיר כֵּלִים רֵיקִים עַל הַשֻּׁלְחָן בִּזְמַן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְכָךְ כָּתַב בַּסֵּפֶר "קַב הַיָּשָׁר": הִזְהִיר רַבֵּנוּ יִצְחָק לוּרְיָא זַ"ל (הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ) שֶׁלֹּא יַעֲמִיד שׁוּם כְּלִי רֵיק עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כִּי אִם מָלֵא. וְהוֹאִיל וְדִבַּרְנוּ עַל עִנְיַן הַכֵּלִים הָרֵיקִים, נַזְכִּיר, שֶׁהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הִזְהִיר לְכָל אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁרוֹצִים לֵילֵךְ לַדֶּרֶךְ, אוֹ לֵילֵךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְאֵיזֶה דָבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ, אִם בְּצֵאתוֹ מִבֵּיתוֹ יִפְגַּע בִּכְלִי רֵיקָם אֲזַי לֹא יֵלֵךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם לַדֶּרֶךְ וְלֹא לַשְּׂרָרָה", כִּי עַל כְּלִי רֵיק לֹא שׁוֹרָה הַבְּרָכָה. אוּלָם, יֵשׁ לְצַיֵּן בְּדוֹר מְבֻלְבָּל כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין לְהִכָּנֵס לְדִמְיוֹנוֹת בְּדָבָר זֶה וְלֹא כָּל אֶחָד שֶׁיֵּצֵא מֵהַבַּיִת וְיִרְאֶה פַּחִית קוֹלָה רֵיקָה יַחֲזֹר הַבַּיְתָהּ רוֹעֵד.. אֶלָּא, נִסְתַּפֵּק בְּמָה שֶׁהָרַב מְסַיֵּם וְאוֹמֵר: "וְלָכֵן צְרִיכִים גַּם כֵּן לְהָסִיר כֵּלִים רֵיקִים מֵהַשֻּׁלְחָן בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן".

ג. מִי שֶׁאָכַל אֶת כָּל הַלֶּחֶם וְלֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ שְׁאֵרִיּוֹת, אֵין לוֹ לְהָבִיא כִּכָּר שָׁלֵם שֶׁל לֶחֶם וּלְהַנִּיחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּעֵת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מֵאַחַר וְכָךְ הָיָה מִנְהָגָם שֶׁל עוֹבְדֵי אֱלִילִים לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ אֶת סְעוּדָתָם. וְלָכֵן, יָבִיא פְּרוּסָה אוֹ יִסְתַּפֵּק בַּפֵּרוּרִים שֶׁנָּשְׁרוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּעֵת הָאֲכִילָה.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, יא', כַּד'):

"יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר" (ב')

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, שֶׁאֲפִילוּ שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵר וְאוֹגֵר - זֶה נִשְׁאַר לוֹ לֶעָתִיד, וְכַאֲשֶׁר הוּא מְפַזֵּר - הוּא יָכוֹל לִמְצוֹא אֶת עַצְמוֹ חֲסַר כָּל. מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁזֶּה לְהֵפֶךְ. וְהַסִּפּוּר הַבָּא יוֹכִיחַ! שִׁמְעוֹן הָיָה אָדָם חַסְכָן. הוּא חָסַךְ בְּכָל דָּבָר: אֹכֶל, בְּגָדִים, וּבִמְיֻחָד כֶּסֶף. יֵשׁ שֶׁאָמְרוּ שֶׁזּוֹ תוֹפָעָה שְׁלִילִית אֲבָל הוּא לֹא הִקְשִׁיב לְאַף אֶחָד וְטָעַן: "צוֹחֵק מִי שֶׁצּוֹחֵק אַחֲרוֹן". כְּשֶׁהָיוּ מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ הַלְוָאָה אוֹ מַתָּנָה תָמִיד הָיָה אוֹמֵר: "אֵין לִי!". וְזֶה הִרְגִּיז מְאֹד אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁכֵּן הֵם יָדְעוּ אֶת גֹּבַהּ הַכְנָסוֹתָיו שֶׁהָיוּ לוֹ מִדֵּי חֹדֶשׁ. "לְאָן הַכֶּסֶף הוֹלֵךְ?" שָׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים, וּלְאַף אֶחָד לֹא הָיְתָה תְשׁוּבָה. חָשְׁבוּ אוּלַי בַּבַּנְק, אִשְׁתּוֹ עָשְׂתָה בֵרוּר מַעֲמִיק וְרָאֲתָה שֶׁאֵין שָׁם לֹא חֶסְכוֹנוֹת וְלֹא הַשְׁקָעוֹת. הַחֶשְׁבּוֹן תָּמִיד בְּגִרְעוֹנוֹת. כָּךְ חָלְפוּ לָהֶם הַשָּׁנִים וְהוּא נִהְיָה כְבָר סַבָּא לִנְכָדִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַנֶּכֶד הָרִאשׁוֹן לְחוּפָּתוֹ, פָּנָה לְסָבוֹ וְאָמַר: "סַבָּא, נָכוֹן שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי? הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן, וְהַהוֹצָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְאֵין לִי מֵהֵיכָן לִקְנוֹת רָהִיטִים וּבְגָדִים וְכוּ'.." סַבָּא שִׁמְעוֹן הִקְשִׁיב וְחִיֵּךְ: "אַתָּה צוֹדֵק! בֶּאֱמֶת נִרְאָה לִי שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאוֹצָר הַגָּדוֹל שֶׁאָגַרְתִּי וְאָסַפְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים", עֵינָיו שֶׁל הַנֶּכֶד הִתְמַלְּאוּ בְאוֹר וְדִמְעוֹת הִתְרַגְּשׁוּת נָזְלוּ מֵאֲלֵיהֶם. הַסַּבָּא פָסַע לַמַּחְסָן הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בְגִנָּתוֹ. וְשָׁם בַּפִּנָּה הֵחֵל לַחְפֹּר עִם הַמַּעֲדֵר. הוּא שָׁלַף אַרְגָּז מְאֻבָּק שֶׁהָיָה מָלֵא בִשְׁטָרוֹת שֶׁל כֶּסֶף. וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה צָעַד לַבַּנְק. כְּשֶׁהִגִּיעַ, הֵנִיחַ אֶת הָאַרְגַּז עַל הַדֶּלְפֵּק וְהִכְרִיז: "בִּרְצוֹנִי לְהַפְקִיד אֶת זֶה לְחֶשְׁבּוֹנִי!" הַפָּקִיד שָׁלַף חֲבִילַת שְׁטָרוֹת, הִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְאָמַר לוֹ: "אֲנִי מִצְטַעֵר אֲבָל אֵין לָזֶה שׁוּם עֵרֶךְ!" סַבָּא שִׁמְעוֹן כִּמְעַט נָפַח אֶת נִשְׁמָתוֹ, הוּא זָעַק: "שׁוּם עֵרֶךְ??? לָמָה??" וְהַפָּקִיד הִסְבִּיר: "הֵיכָן הָיִיתָ כְּשֶׁהִתְחַלְּפוּ הַשְּׁטָרוֹת? הַמֶּמְשָׁלָה הִכְרִיזָה שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּחְזִיק בְּיָדָיו מֵהַשְּׁטָרוֹת הַקּוֹדְמִים יִגַּשׁ לַבַּנְק וְיָמִיר אוֹתָם. עַכְשָׁיו, זֶה לֹא שָׁוֶה אֲפִילוּ שֶׁקֶל אֶחָד!". כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם לַחֲסֹךְ צָרִיךְ לָדַעַת מָתַי וְאֵיךְ, כִּי לִפְעָמִים: וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר - אַךְ לְמַחְסוֹר!