הגילוי המפתיע של הבלוגר: 48% מבוגרי החינוך הדתי – אינם דתיים

בעיצומה של הסערה סביב סדרת כתבות המתיימרת לבשר על התפרקות החברה החרדית, הבלוגר הלל גרשוני החליט לבדוק בעצמו את הנתונים. הוא קרא את דיווחי הלמ"ס בנושא, שם נדרשים הנשאלים לדווח לאיזה מגזר השתייך הבית בו גדלו ולאיזה מגזר הם משתייכים היום. הציבור החרדי, כך גילה, הא הציבור המצליח ביותר בשמירת חבריו בתוכו: 90% מאלה שגדלו בבתים חרדיים נותרו חרדיים. גם ה-10% שלא, נותרו ברובם הגדול דתיים. החילוניים, אגב, שומרים רק על 84% מחבריהם כחילוניים. השאר מתקרבים ליהדות ברמה כזו או אחרת.

אבל הנתונים המדהימים באמת, נתונים שאכן מוכיחים התפרקות, הגיעו דווקא מהסטטיסטיקה על המגזר הדתי - אם תרצו, הכיפות הסרוגות. 5.5% מאלה שגדלו בבתים דתיים מגדירים את עצמם כחרדים. אבל הנה החדשות הרעות: 30% יוצאים בשאלה ממש (מגדירים את עצמם כחילוניים או מסורתיים קלושות), ועוד 18% עוברים להגדרה של 'מסורתי' בלבד. עד כמה המסורתיות הזו מחויבת להלכה? הנה נתון אחד שמספר את הסיפור העצוב במלואו: 40% מאלה שגדלו בבית דתי לא שומרים שבת באופן מלא.

נפתלי בנט, כמובן, לא מייצג את כלל חובשי הכיפות הסרוגות. רבים מהם אנשים יראי שמיים, מקפידים במצוות, ומגדלים צאצאים דתיים לא פחות - ואפילו יותר - מהוריהם. אבל בנט הוא דוגמה טובה לזרם הדתי-לייט שהולך ומרים את ראשו בגאווה בלתי מוסברת, ואף לא מסתיר את העובדה ששמירת המצוות שלו חובבנית למדי. זרם שנציגיו בכנסת לא מהססים להצהיר: "פוליטיקאים מספיק ערמומיים כדי שבסוף הרבנים יגידו מה שאנחנו רוצים שהם יגידו". זרם שמנהל דיונים סוערים בפורומים של המגזר: מה יותר גרוע, ילד שהפך חילוני או ילד שהפך חרדי?

לאותם דתיים לייטים/חובבנים אין בעיה להרעיף מילים אוהבות על היהדות ועל התורה. הם רק לא רוצים אותן כדברים מחייבים. כן, אנחנו לא מתנצלים על כך שאנחנו חובשי כיפה, אבל בחייכם – תנו לנו לשכור זמרת אישה לקליפ הזה. ובטח שאנחנו בעד ישיבות ולימוד תורה, רק אל תצפו מאיתנו להודות שמישהו שלימוד התורה הוא דבר עיקרי בחייו, יודע דבר או שניים יותר מאיתנו.

יש דרכים רבות לגדל ילדים מחויבים להלכה, אבל יש דרך אחת שבוודאות לא תעבוד: לגדל ילדים עם רגל פה ורגל שם. התזות שלהם ברורות: לרב יש מילה,  אבל למנהיג הפוליטי יש מילה חזקה לא פחות; לימוד תורה חשוב, אבל גם קריירה חשובה; אנחנו מכבדים את ההלכה, ואנחנו מכבדים גם את הרצון האישי שלנו לעשות מה שבא לנו; היום יגיע רב לשאת דברים בפני התלמידים – ומחר נשמע את נאומו רב ההשראה של שחקן כדורגל שמחלל שבת בפומבי.

אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יחיו חיים דתיים, או אפילו שרק שישמרו שבת כמו שצריך, אי אפשר להחליט שהדתיות שלנו מסתכמת ב:'שם כיפה, קונה אוכל עם הכשר, אוהב את אורי אורבך, קורא מגזין מוצש'. היהדות מעולם לא הייתה רשימה של פעילויות אופציונליות לשעות הפנאי. היא דרך חיים. רוצים לעצום עין אחת ולראות רק חלק מהמסרים שהיהדות מלמדת? זוהי הבחירה שלכם. אבל אל תתפלאו אם הילדים שלכם כבר יבחרו לעצום עיניים לגמרי, ולחיות חיים שהיהדות משחקת בהם, לכל היותר, תפקיד של פולקלור.

הערת המערכת: הטור שלפניכם לא נועד חלילה לזלזל באף מגזר בעם ישראל. כמובן שיש אנשים מכל הסוגים מכל המגזרים, ואיננו עוסקים בהכללות. יחד עם זאת, הנתונים מדאיגים וכואבים, ומלמדים על חשיבות הגברת ההשקפה התורנית בקרב כל חובשי הכיפות, מכל הסוגים.