"ד"ר חנה, אנחנו מיואשים"

שעת לילה מאוחרת. אני מרפרפת בין המיילים הרבים שמרצדים על המסך. שאלות, בירורים, מכתבי תודה. מייל אחד תופס את עיני- 'דוקטור חנה, נכשלנו! אנחנו מיואשים! אין מוצא...'

המצוקה, תחושת החידלון והאומללות זועקים מבין המילים...אני נושמת עמוק ומתיישבת למכתב תשובה המזמין אותם להגיע למפגש במרפאה, לשיחת עומק, ולתכנית חדשה.

מדובר באורי ושושי. אותם ליווינו בדרכם לברור אי-הפריון הממושך, ודרך אבחנת עקרות הלכתית וטיפול .המסע מאתגר, אך לא נ תן להם ליפול. מוזמנים להמשיך אתנו במסע.

שושי מסתכלת אלי במבט מאשים, דמעות זולגות לאורך לחייה הסמוקות. "דוקטור חנה. את לא מצליחה לעזור לנו. למה בכלל פנינו אלייך? הטיפול שלך, לא עזר, כצפוי. אז מה עכשיו?"

גם רופאה יכולה למצוא את עצמה נעלבת, מאוכזבת, מושפלת. כך אני מרגישה ברגע זה. קשה לי למצוא מילים מנחמות עבור שושי. אני פגועה מהפנייה הישירה, ההאשמה המהדהדת המוטחת כלפיי בבוטות. מנסה להתרומם , להתבונן על הסיטואציה במבט-על. סך הכול, היא כאובה. היא שבעת אכזבות. ואני כעת במקום שאמור לספוג עבורה את כל הכאב.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

אחרי כמה שניות של מבוכה מעיקה, אני מגייסת את המילים ומיישרת אליה מבט- "אני מאד מבינה את הכאב שלך, שושי. אני מרגישה שאת מנסה לשתף אותי בכאבך באופן פעיל, ולכן התקפת אותי. אני לא כועסת. אני פה כדי לעזור לכם. אמנם אתם מצפים זמן רב, אך אנחנו מכירים בסך הכול חודשיים פלוס. יתכן והמסע שהקב"ה מתכנן לנו יהיה ארוך מכפי שרצינו. האם ניטוש אותו באמצע? אתם וודאי רוצים להמשיך".

שושי ואורי מהנהנים בחיוב. אורי מוסיף-"סליחה, דוקטור חנה. תנסי להבין את שושי- אין לה כוחות".

אני מהנהנת בהבנה, וממשיכים.

אנחנו רוצים להיות בטוחים באבחנה שלנו, לפני שממשיכים בטיפול ההורמונלי. הרי עלולות להיות סיבות נוספות לאי-הפריון. נראה לי שהגיע הזמן לבצע צילום רחם. 

אני מרגישה את המתח מפלח את אוויר החדר. שושי שוב פורצת בבכי- "דוקטור חנה. רק לא זה! קראתי כל כך הרבה בפורומים על הבדיקה המבחילה הזו. והשכנה שלי סיפרה לי כמה זה כאב לה- היא לא התאוששה מזה במשך חודש"...ואורי מוסיף- "דוקטור, הבנתי שזה גורם דימום ואז שושי לא תוכל להגיע למקווה בזמן, אז למה כל ההשתדלויות שלנו?"

אני שוב שואפת לראותי קורטוב אוויר , וממשיכה בהסבר- "שושי יקרה. תדעי לך שהמידע שאת מקבלת בפורומים שאת חשופה אליהם, הוא בדרך כלל מאד לא מדויק. נשים שופכות את ליבן , ברע להן...נשים שצולחות בטוב את הדרך, לא מוצאות פנאי כדי לשפוך את כאבם על גבי המקלדת. צילום הרחם הוא הבדיקה מאד מאד חשובה. בעזרת הצילום ניתן להדגים את חלל הרחם, לשלול פגמים במבנה, הידבקויות, מחיצות שעלולות להפריע להשרשת העובר ברחם. בנוסף- אנחנו מדגימים, בעזרת חומר הניגוד, את החצוצרות לכל אורכן- שמתמלאות בחומר הניגוד, ובהמשך נצפה בפיזור של חומר הניגוד לאגן.

"לעיתים הבדיקה גורמת לאי-נוחות מסוימת. זה מאד תלוי בהכנה הנפשית שהנבדקת עברה.  אם את מגיעה לבדיקה לחוצה ומפוחדת ופסימית, אז בוודאי שהשרירים של רצפת האגן יספרו את הסיפור שלך, והרופא שמבצע את הבדיקה יפגוש קושי בהזרקת החומר בצורה נינוחה, עקב המתח הרב בו את נתונה. הרי, כמו בכל תהליך בין-אישי- 'כמים הפנים אל הפנים....'. תזכרי  שסך הכול מדובר ב3-5 מ"ל של חומר, שמוזרק דרך צינור דק שבדקים דרך צוואר הרחם, ותחת שיקוף- מודגם תהליך דינמי של מעבר ופיזור החומר . לאחר מספר דקות את תצאי עם דיסק ובו תמונות רבות שידגימו את כל המסלול אותו עבר חומר הניגוד.

"לפני הבדיקה את מתבקשת לבצע בדיקת דם לתפקוד כיליתי במעבדה של קופת חולים. באם היא תקינה, תוכלי לקבוע תור לבדיקה בימים 7-10 לווסת, שהם האופטימליים להדגמת המערכת, כאשר אנחנו גם מוודאים שאת לא בהריון, בעזרת תבחין הריון ביתי בשתן.. כדאי שבבוקר הבדיקה תיקחי כדור נגד כאבים, כדי לתת לך בטחון. הרופא יוודא אתך שאין לך רגישות לחומר הניגוד שהוא עומד להזריק לרחמך. אורי ילווה אותך לבדיקה, אך לא יוכל להיכנס אתך לחדר- הרי מדובר בקרינה. אני ממליצה שלא תעבדי ביום הבדיקה- תעשו משהו נחמד ביחד אחר כך, כדי להמתיק את יומך. בערב, שכבי לנוח מוקדם, ותיקחי שוב כדור נגד כאבים, כי לעיתים, יהיו כאבים שמספרים את הסיפור של פיזור של החומר באגן, וכאב בכתפיים בזמן השכיבה שמתאימים לסיפור .תזכרי- זה סימן טוב! סימן שיש מעבר בחצוצרות.

"לפעמים- אנחנו רואים בצילום הרחם תהליך של מעין 'פתיחת חסימות'. הרופא המבצע עשוי להרגיש קושי מסוים בהזרקת החומר דרך החצוצרות, ואז ילחץ אולי יותר חזק, וירגיש תחת ידיו, שמתרחשת מעין פתיחה של החצוצרה. זה בעצם כמו צנתור דינמי. הרופא מרגיש שהוא צריך להפעיל לחץ כי המקום חסום, ולאחר הפעלת הלחץ, החסימה משתחררת. יתכן ומדובר בפקק ריר שהצטבר וחסם את אחת החצוצרות או את שתיהן".

אורי ושושי מתבוננים זה בזה. עיניו של אורי משדלים את שושי להתגייס להמשך הבירור. הוא ידחוף אותה במעלה ההר עד לניצחון המיוחל. אז יוצאים לדרך...

לאתר של ד"ר חנה קטן

בפרקים הקודמים:

פרק 1: "דוקטור חנה, אנחנו לא מצליחים להרות"

פרק 2: למה שושי לא נכנסת להריון?

לרכישת ספרה של ד"ר חנה קטן "חיי אישה" בהידברות שופס