מי רוצה לתרום לבית המקדש השלישי?

'משנכנס אדר מרבים בשמחה...' קיים דיון הלכתי האם ענין זה חל גם על אדר הראשון, אך לא נראה שמסוכן להחמיר בשאלה זו, במיוחד לאור המשמעות – שיהודי נמצא תמיד בשמחה אלא שכאשר נכנס אדר הוא צריך להרבות בשמחה...

הרעיון של חשיבות השמחה אינו המצאה של החסידות, 'מצוה גדולה להיות בשמחה' זו אמנם אימרה ברסלבית – אולם מקורה בכך שהתורה מתייחסת בחומרה להעדר שמחה, ככתוב 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה', כשמאידך כבר ברמב"ם ובספרי הפסיקה הקדמונים – השמחה הינה מודל אידיאלי והכרחי של תורת החיים היהודית.

השאלה אינה אם לשמוח, אלא איך שמחים בכלל? האם אנחנו יודעים לשמוח? האם שפע כלכלי ויציבות בטחונית מביאים בהכרח שמחה? הנסיון מוכיח שלאו דוקא, אם כן מהו המתכון לשמחה?

יש מתכון לשמחה!

הנתינה לזולת מביאה לשלמות נפשית, לסיפוק ולשמחה. זו הסיבה שבפורים מצוות מיוחדות של 'משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים'. הפירגון לזולת גם אם איננו עני מבחינה כלכלית, ויחד עם זאת פתיחת הלב והכיס לאביונים...

מי שלא ניסה לא יודע – אין כמו נתינה להשרות שמחה פנימית בלב. העומק הפסיכולוגי של שמחה זו כפי המשתמע מדברי הרמב"ם בהלכות מגילה הוא מפני שבמידת הנתינה האדם מתדמה לבורא וזו השלמות הנפשית המקסימלית, שלמות פנימית מביאה שמחה!

כמובן, אדם צריך להזהר מהצד האגואיסטי ההורס את הנתינה. יש ואדם נותן ממקום של נטילה. הנתינה שלו מיועדת לקבלת תחושת עליונות והתנשאות על הזולת, זו כמובן נתינה שלילית. יתר על כן האדם לא צריך לראות בנצרך 'אובייקט של מצוה', העני איננו הלולב או האתרוג שלך, את הנתינה צריך לעשות מתוך הלב – מאהבת חסד. וכפי שנאמר בתפילת העמידה 'כי באור פניך נתת לנו ...תורת חיים ואהבת חסד...  

התמורה (אותיות תרומה) שאדם מקבל מהנתינה היא השלמות הנפשית של ההתדמות לבורא והשמחה המלוה אותו... אולי זה גם פן אחד מן הפנים של 'ויקחו לי תרומה' לא נאמר 'ויתנו לי' אלא 'ויקחו לי' ללמדך שהנותן הוא גם לוקח, ובלשון התלמוד 'יותר משבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית...'.

הביטוי 'תרומה' מלשון הרמה והתרוממות – מבטא גם את המשמעות, העובדה שהאדם מתרומם באמצעותה. לא בחינם גימטרייה של המילה 'סולם' שווה לגימטרייה של המילה 'ממון'. ומאידך גם הממון - הכסף והאפשרויות החומריות - מתרוממות והופכות להיות חלק מסולם העלייה, ומממשות את התכלית ש'האדם יתעלה ויתעלה העולם עמו' (רמח"ל במסילת ישרים).

תרומה לבית המקדש הזמני?!

מעניין לחקור מה היה קורה לו התפרסמה בכל העולם הודעה מוסמכת מכל הגורמים הדתיים בקונצנזוס מושלם – על האפשרות להרים תרומות לבניית בית המקדש השלישי... (אולי קונצנזוס כזה בעצמו כבר יביא את המשיח...).

הקריאה לתרום לבנין המשכן המופיעה בפרשתנו, זכתה להיענות כה רבה ומהירה שהיו צריכים לעצור את שטף התרומות כאמור בפרשת ויקהל (להלן פרק לו)  וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־הַ֣חֲכָמִ֔ים הָעֹשִׂ֕ים אֵ֖ת כָּל־מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ אִֽישׁ־אִ֥ישׁ מִמְּלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים: וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה לֵּאמֹ֔ר מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא מִדֵּ֤י הָֽעֲבֹדָה֙ לַמְּלָאכָ֔ה... (יותר מכדי צורך העבודה) וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֘ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא.

(צילום: shutterstock)

קל לשער כי בפרסום נאות שיגיע לכל הפילנטרופים היהודיים, תיווצר תחרות אדירה בין המיליונרים ברחבי העולם מי יזכה לרכוש / לקבל חלק גדול יותר בבנין בית המקדש. גם אנשים שאינם בעלי אמצעים מיוחדים יעשו כל מאמץ להשתתף, ומסתבר שלא רק דתיים מוצהרים ישמחו וישתדלו להשתתף במגבית בסכומים נכבדים. כל מי שזיק היהדות והמסורת לא כבה בליבו, יתחרה על הזכות הזו, ואם ידחו אותו – ייעלב.

'מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד' (ברכות ח'). 'התחליף' של הקדוש ברוך הוא לבית המקדש הוא בית המדרש, המקום בו נלמדת ההלכה, בו מתעמקים בתורה שהיא רצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא. לאמיתו של דבר הרצון להיות שותפים בבנין בית המקדש יכול להתקיים גם בטרם בא המשיח, כל מי שזוכה ליטול חלק ושותפות בהקמתם וקיומם של בתי מדרש ישיבות וכוללים – הוא בונה ומקיים את בית המקדש העכשווי... מדוע לכך יש פחות ביקוש? קודם כל, לא כולם יודעים את חשיבות הדבר. ושנית, לתרומה כזו אין את הרושם הבומבסטי, ואת ההילה... והאמת כידוע, אינה זו שמעצבת את החיים...

אבל יש גם סיבה נוספת. כבר מתחילת חיי העם היהודי, כשיעקב חזר מחרן לארץ ישראל, נאבק אתו המלאך כאמור בספר בראשית פרק לב: וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר: וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ: ועל כך נאמר בזוהר הקדוש (ח"א קעא, א), "ותקע כף ירך יעקב - שנגע בתמכין דאורייתא". המשמעות הרוחנית של הפגיעה ביעקב על ידי המלאך היא שהסטרא אחרא פגעה בעמודי הבניין, 'בתומכי התורה' שעליהם נשענים לומדי התורה.

הפגיעה בהם יכולה להתקיים בכמה צורות. היא יכולה להתממש, בקושי ומחסום נפשי מפני התרומה והתמיכה בלומדי התורה, בכל מיני תירוצים מתירוצים שונים. היא יכולה להתבטא בקשיים כלכליים של אלו שתומכים ומשכילים להבין את ערך השותפות בבית המקדש העכשווי. והיא יכולה אף להתבטא בגזירות כלכליות על לומדי התורה ובצמצום ההקצבות הניתנות להם על ידי הממשלה, קיצבאות המזכות את כל עם ישראל בהחזקת התורה. אך מי שזוכה ומתגבר על כל המכשולים, אכן נעשה שותף לקיום המקום החביב ביותר על הבורא: כך הוא בונה ומתחזק את בית המקדש הזמני.