פרשננו, עדי רן: הטור של ידידיה מאיר

1. אז מה אמר הרצוג על הצעת החוק של נתניהו? ואיך הגיבו הח"כים הערבים? ומה הייתה דעתם של מירי רגב, ונפתלי בנט, ובוגי יעלון? ורזי ברקאי? ואמנון אברמוביץ'? ותגידו, לא נמאס לכם לשמוע רק את האנשים האלה? בחודשים האחרונים הכנסתי לי לראש עוד פרשן. נעים מאוד, עדי רן, פרשננו לענייני ביטחון, ערבים, שמאלנים, תרבות ומשמעות החיים. כן, אני מדבר על הזמר הזרוק ההוא, האלטרנטיבי, אחד ממבשרי ז'אנר הרוק היהודי הברסלבי. מתברר שהכישרון שלו ממש לא רק מוזיקלי.

2. "תעופו על עצמכם. יש לכם סיבה טובה. הרי מי שהמציא אתכם הוא אמן גאון חכם ומושלם בכל השלמויות כולן. לא התפספס לו. לא התפקשש לו". זה היה הסטטוס הראשון שלו, שחבר צילם ושלח לי לפני כמה חודשים. המילים האלה הגיעו אליי בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון. וואו, מי כותב ככה? מי חושב ככה? מי מתמצת ככה ספרי מוסר וחסידות לתובנה קצרה ונוקבת? אז עוד לא ידעתי כמה סוכריות כאלה אני הולך לקבל. "היצר הרע עובד על פי העיקרון המרכזי של הטרור: ההפחדה", כתב עדי רן באחד מימי הטרור לאחרונה. "דוקרים אחד – ומפחידים מיליון. הוא לא יכול לדקור מיליון, אז מה הוא עושה? הוא דוקר אחד ואת המיליון מפחיד. ככה גם עובד יצר הרע על האדם. הוא מספק לו איזה כישלון כדי שהוא יפחד מכל דבר שקצת מזכיר לו את זה. הוא פוגע לך חזק במורל וזה משבית אותך מעשייה ומשליט את הייאוש, שהוא ממש סוג של מוות".

לאט לאט התחלתי להתמכר. אחרי עוד כמה ימים הגיע גם הטקסט הזה: "בעד כל הון שבעולם לא הייתי מוכר אפילו גרם (יחידת מדידה מושאלת) אחד של אמונה שכבר יש לי. אין לי ספק בכך כלל. זה אומר שגרם אחד של אמונה שווה אצלי יותר מכל הממון של העולם. טוב, לא צריך לחשבן יותר מדי בשביל להבין שאני עשיר גדול ומופלג מאוד מאוד מאוד".

3. אבל הכתיבה של העשיר הגדול והמופלג על אמונה ורוחניות היא דווקא לא השיא. הכיף האמיתי מגיע כשהוא מחליט להיות עמית סגל, רק בגרסת ברסלב. לפרשן את המציאות הפוליטית והמדינית והביטחונית, אבל דרך המשקפיים שלו. "יש לשמאל משיח חדש", הוא הכריז לאחרונה, "גבי אשכנזי. משתדלים למרק אותו כמה שאפשר ואחר כך לשים אותו בתור מנהיג המרכז. מה לעשות, העם מקיא כשהוא שומע שמאל". ובשיא איזה פולמוס סביב בנייה ביהודה ושומרון, הוא כתב: "לאיזה מקום טמא התדרדרת, בוגי, שציפי לבני מפרגנת לך".

אחרי פרסום סרטון ה"זכרני נא" הוא שם בפרופורציות את הריקוד ההוא, והעיר: "הערבים דוקרים יהודים והיהודים דוקרים תמונה של ערבי". ובתוך ים ההספדים השמאלציים אחרי פטירת יוסי שריד, רן החליט להספיד אחרת: "הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד על המנוח יוסי שריד זה שזה באמת יפה מצדו שהוא הסכים לרדת לעולם הזה כדי לגלם את יוסי שריד. אני לא הייתי מסכים".

לדעתי אחרי כל סטטוס כזה צריך לעצור לקבוצת דיון, לחשוב למה התכוון המשורר ולנתח קצת את מה שקראנו. לאחרונה, כששמעון פרס אושפז, הוא המשיך בגישת האנטי פוליטיקלי קורקט וכתב כך: "לא פרס, אל תמות לנו. אין לנו כוח עכשיו לשמוע חודש של הספדים. ויבואו לפה כל מנהיגי העולם ויחסמו את הכבישים וכל מיני סרטים מייגעים ייווצרו פתאום. ואיך יהפכו אותך לדמות מיסטית על אנושית וכל הזיבולים האלה. רחמנות. תתלוצץ עם רופאיך, תתלוצץ כבר, אל תמות לנו עכשיו. גם לא שונאים אותך יותר. רובי ריבלין הלבין אותך לגמרי. אוי ווי, גם לשמוע ת'הספד עם הדמעות של רובי ריבלין. אחח. וכל הרחובות שנשארו שלא קוראים להם יצחק רבין יהפכו לרחוב שמעון פרס, ובתי חולים, וגינות ציבוריות. אוי יוי יוי, ועל הכסף הדיוקן שלך. אמאל'ה. תתלוצץ פרס, תתלוצץ כבר עם רופאיך. אל תמות לנו עכשיו. לא נעמוד בזה".

עדי רן

4. אם מישהו מתכנן לפנות ליועץ המשפטי לממשלה מחשש להסתה, שימו לב: רן בעצם מאחל לפרס חיים ארוכים. חיי נצח. הוא אמנם קיצוני ובוטה, אבל ממש לא מסית. אולי מסית את הלך המחשבה שלנו לכיוון קצת יותר מקורי. שובר קצת את הנימוס והמקובעות שמאפיינים את השיח הציבורי שלנו, בכל המגזרים, ומול השטף המיינסטרימי והמשעמם – כיף לשמוע את הקול שלו. לכן אני מביא פה השבוע מקבץ פרשנויות שוברות-שגרה כאלה.

אבהיר שוב שרן הוא ממש, אבל ממש, לא הרב שלי. הוא רק מקור השראה. אני לא הולך אחריו באש ובמים לשום מקום (בעיקר כי אם אלך אחריו אגיע בדרך כלל לאיזו פינת עישון), אבל אני כן פותח את האוזניים לשמוע איך הוא מסתכל על המציאות שלנו. כי הוא מדבר על שמאלנים ועל ימנים ועל ארץ ישראל ובעיקר על הקדוש ברוך הוא כמו שכמעט אף אחד אחר לא מדבר עליהם. לא, אני אישית לא הייתי כותב ככה, אבל מצד שני אני גם לא הייתי שר את המשפט "סבתא, נהייתי דוס, תוציאי ת'שיניים מהכוס!". 

והנה עוד פסקה: "הפייסבוק שואל אותי מה אני חושב. אז אני אגיד לך מה אני חושב בדיוק עכשיו. אני חושב על השם יתברך וכמה שאני מאוהב בו. כמה שהוא מדהים אותי ומשמח אותי כל הזמן. ואף על פי שאני מבקש ממנו ישועות בכל מיני עניינים אני מדי פעם נזכר שזה לא העיקר. העיקר זה שאני חולה עליו ממש. ואני נפעם מהחוכמה שלו והגאונות האין סופית. ואנחנו לא מבינים אותו הרבה פעמים אבל זה בגלל שקשה לנו לתפוס איך אהבה כזאת מתאחדת עם חוכמה כזאת, איך פשטות מתחברת עם תחכום כל כך מופלא. ואיך שהוא רק מיטיב כל הזמן. והוא ממש לא מתרגש מזה שלפעמים זה נראה לנו שהוא מייצר גם רע. יש לו את כל הסבלנות בשבילנו עד שנתחיל לדרוש אותו בכבודו ובעצמו. וכשאתה נזכר באהבה הזאת כבר לא אכפת לך ממך ומה יהיה איתך וכל הדברים שמקרטעים וצולעים וחסרים. פשוט מאוהב" .

ומה עושים עם האהבה הזאת? קבלו עוד שיעור ישיר, מהלב: "אני באמת לא מוצא שום דבר שראוי לאדם לעשות בעולם הזה חוץ מלהשכיל את בוראו ולעסוק בתורתו על כל רבדיה. אני בהחלט משתומם, הכיצד התובנה הברורה הזאת, נשמטת ונחבאת אל הכלים, מפאת ההסחות הכל כך דומיננטיות בחיינו, המכחישות אותה בעזות ללא מצרים. גם כשעוסקים בתורה ובמצוות בפועל, יכולה היא להחריש וכמעט להיעדר. נדמה שהיא מופיעה וזוהרת רק כשקוראים בשמה במלוא פה: 'אני לומד עכשיו', 'אני מנתח', 'אני חוקר', 'אני מקיים מצווה כדי להשכיל את בוראי ולהידבק בו'. 'אני מתפלל ואני מחדיר בכוח למוחי שאני עומד באמת מולו יתברך, לפחות כמי שמדבר עם בשר ודם נתפס בחושים'. יש צורך אמיתי להגדיר זאת ממש בתוך התודעה שלי".

הבנתם? אם לא, תקראו שוב את הפסקה האחרונה, כי בעיניי היא ממש מכוננת. כמה פעמים אנחנו עושים מצוות – וגם סתם מעשים טובים – ולא שמים לב בכלל למה שאנחנו עושים. צריך לא רק לעשות את הדברים, אלא להיות מודע בדיוק למשמעות העשייה שלך, והטיפ הוא לומר לעצמך בשקט (או אפילו ממש בקול): "עכשיו אני הולך להתפלל מנחה כדי להתחבר לקב"ה באמצע יום העבודה" או: "עכשיו אני הולך לקלח את הילד המתוק שלי ואני מודה לה' על הזכות לגדל ילדים כאלה".

והנה עוד שני פאנצ'ים רוחניים של פרשננו: "כל ההשפלות והביזיונות שהבנאדם חוטף, לרבות כל מה שקורה הפך רצונו, זו טובה גדולה. והוא יכול גם תכף לשמוח ברגע שהוא תופס שהתכלית שלהם היא הענווה". וגם: "אין על קברי צדיקים. אתה יושב שם כמה דקות ואתה לא מבין פתאום איך אתה מעז כל כך לבזבז את הזמן שלך".

5. עדי רן לא שייך לשום מגזר. הוא בעצם תוקף כל ממסד באשר הוא ממסד. הנה רק קטע מתוך אחד מכתבי האישום האלה שלו: "הממסד של איו"ש, גם אלה שבתוך היישובים, עושה כל שביכולתו לסלק את הנ-נחים. שלא יקלקלו את הנוער ויכניסו לו רוחניות-יתר שתדיח אותו מלהסתדר בעולם הזה כמו שהם מאמינים שצריך להסתדר. תואר ראשון, תואר שני, שיהיה מהנדס, שילך להיי-טק, שיהיה מ"פ בצנחנים, שיהיה מפכ"ל, שיהיה ראש שב"כ. אבל זה לא הולך להם. הצעירים מחפשים משהו אחר. משהו שיסעיר את רוחם וירים אותם. גם ברור ומוכח וידוע שאלה שמתקרבים לרבינו משילים מעליהם עד מהרה כל קורטוב של אלימות שנהיית בעיניהם ילדותית ואף נחותה. כידוע רבי נחמן מברסלב מוציא אותך מהעולם הזה והבליו. הוא פשוט מין נהר של אמת שמטהר מכל הכתמים. לכן הייתי מציע לכל החבר'ה שבאמת אהובים עליי שמנהלים את כל העניינים שם: תכניסו את הנ-נחים. אמנם יהיו לכם פחות מהנדסים, אבל גם יהיו לכם הרבה פחות כהניסטים".

וזה מה שיש לו לומר על כאלה שעזבו את הדרך: "מזמן הבנתי שכל ה'יציאה בשאלה' וההתרחקות מהיהדות משחר ההיסטוריה מקורם רק בתאווה ההיא המפורסמת. ומה נגיד למי שאומר למה אתם עושים כזה עניין משטות כזאת? קצת ליהנות מהחיים זאת כזאת עבירה נוראית שעושה אותך רשע מרושע? ועל כל הדברים שכתובים בהלכה ובזוהר הקדוש ובכתבי האר"י וכו' וכו' הוא אומר: טוב, זה לא לדור שלנו. ואני אומר שזה באמת קשה מאוד העניין הזה. אבל מי שהוא לוחם ואינו מוותר הוא בעצם על-אנושי. וזו בדיוק המדרגה שמיועדת ליהודי. יהודי הוא על-אנוש. בני אנוש עבדים לתאווה, וליהודי יש כוח מצד התורה והצדיקים להיות על-אנושי. יהודי הוא אפילו מעל המלאכים כי יש לו כוח להתגבר על יצרו, מה שאין בכלל למלאכים".

נכון מרתק? נכון פותח את הראש? נכון הופך הרבה מהברברת שנשמעת סביבנו כל השבוע להרבה יותר חיוורת? אז הנה לסיום עוד משפט שלו, טרי, מתחילת השבוע: "להיות או לא להיות זאת השאלה. להיות את הלא להיות - זאת התשובה".

לתגובות: yedidyam@netvision.net.il

(צילום סלולרי: ידידיה מאיר)

ועכשיו למישהו שכתב משפטים חינוכיים וקצרים כבר לפני דור, אבל ממש לא ברשת, אלא על עצים. הרב אברהם בהר"ן ז"ל, המייסד המיתולוגי של האולפנה שנושאת את שמו. ביקרתי שם לאחרונה, וגם היום, יותר מעשרים שנים אחרי פטירתו, מורשתו נוכחת. על העצים שבקמפוס הקסום תלויים משפטים יפים ומלאי משמעות, כמו למשל: "אם לא תדעי מקום עומדך, כיצד תוכלי להגיע ליעדך?", או "אין אדם שיש לו תחליף ולעולם לא ימלא אחר מקומו", וגם המשפט הזה שכאן בתמונה, שדיבר אליי במיוחד.