המכתב שכתבה דפנה מאיר הי"ד לבנה: "כששמחים אין כישלונות"

באולם ז'ראר בכר בירושלים התכנסו אמש (שלישי) מאות בני משפחה, מכרים ומוקירים לאירוע זיכרון במלאת שלושים להירצחה של דפנה מאיר הי"ד בפתח ביתה בישוב עתניאל.

דפנה, שעבדה כאחות בבית החולים סורוקה, שבתה את לבם של אלפים שלא הכירו אותה. תחת הכותרת ''נגיעה של אור'' התנוססה תמונתה על הבמה.

את האירוע פתח הבן, עקיבא (15) שהקריא מכתב שאמו שלחה לו לפני כמה חודשים: "אמא, אני אתגעגע לזה שתקראי לי פילפילון בני היקר, שתעזבי הכל רק בשביל לחבק אותי כל פעם שאני חוזר מהישיבה. לשיחות איתך עד השעות הקטנות של הלילה. גם לתוכחות שהיית מוכיחה אותי ולכל שאר הדברים הקטנים שעשינו יחד", אמר.

בקול חנוק מבכי, המשיך עקיבא: "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה? אמא יקרה ואהובה, איך אני מדבר עלייך בלשון עבר, זה לא חלק מבדיחה. אני בטח הוזה, אבל כשחושבים על זה, תמיד קראת לעצמך זקנה, ואחרי כל זה אני מבין כמה צדקת. בניסיון חיים, בחוכמה, באינספור מעשים ובכל מה שעברת בילדותך. אמא, כל הווייתך הייתה אמת, גם כשזה לא נוח, וגם כשכן. לא התביישת להסכים עם זה שאת האמא מספר אחת בגלקסיה. אמא, עצוב לי שהילדים שלי לא יזכו להכיר אותך ושלא תוכלי לפנק את נכדייך ולהעניק גם להם אהבה, כמו שהענקת לכולנו".

עקיבא מאיר סופד לאמו דפנה

"אמא, כתבת לי לפני כמה חודשים משהו. אז חשבתי שזה מכתב קצר ומיוחד, היום אני מבין שזו צוואתך האחת והיחידה. 'לעקיבא המתוק שלנו, כל יום שעובר מצמיח אותך יותר ויותר. אתה גדל בקומתך הפיזית והרוחנית גם יחד. התוצאות ניכרות לעין. בהבזקים הקצרים שבהם יוצא לי לראות אותך. אני מתגעגעת אליך מאוד, ועם זאת אני שמחה בשבילך שאתה לומד במקום שעושה לך כל כך טוב. אני מאחלת לך שהשמחה והנחת תהיינה תמיד מרכז חייך. עוד אאחל לך שתצליח במעשיך, ותראה בכל דבר סוג של הצלחה. גם כאשר במספרים נראה לכאורה ככישלון. כששמחים אין כישלונות. עוד אאחל לך שתתחזק באמונתך בבורא עולם, החותך חיים לכל חי. ממנו תשאב כוח לכל מה שתצטרך ותתלה בהשם את רצונותיך ותפילותיך. אני אוהבת אותך עד בלי די. מאמא דפנה'".

עקיבא פנה לבורא העולם והודה לו: "ועכשיו, כשהכול כבר נגדע ואני עומד מולו, עומד ושותק. עומד מול האינסוף, יודע שהוא עשה את זה כמו שהוא עשה את הכול, ורואה פתאום את התמונה קצת יותר גדולה. גדולה ממני, גדולה מכולנו. ריבונו של עולם, מילה אחת יש לי להגיד לך, אחת בלבד. תודה. למרות הקושי. תודה על 15 שנים וחצי של אור, תודה שהיית איתי ברגעים הכי קשים, ושתהיה איתי ברגעים עוד יותר קשים. וגם על כל שאר הנסים שעשית עמי. תודה. נתת, לקחת, יהי שמך מבורך".

בסיום הערב דיבר נתן בעלה של דפנה. "אני מודה לכולכם שבאתם לכאן לאסוף רסיסים של אור. אני פונה לילדי - אפשר היה לעשות ערב של הספדים נוגה ועצוב, ובדם ליבי בחרתי לגעת באור ובנצח", אמר בקול שבור ובגבורה פנימית. "כואב לנו ילדים שלי. אתם רואים את עיניי ואני רואה את שלכם וגאה בכם שבחרתם בחיים. אתם, ילדיי, רסיסי אור, שמאירים אותי ואת העולם כלו. אתם המצבה הכי יפה שהשאירה אמא". לאחר הדברים הגיש נתן זר פרחים לבתו רננה שעברה באותו היום טסט.