לכל הרוג יש שם: הווטסאפ של רהב מאיר לפרשת תצוה

קרוקס או בגדים חגיגיים?

בתיכון הייתה לי חברה שהייתה לומדת למבחנים בבגדים חגיגיים. בעוד רוב בני הנוער חורשים בבית לבגרויות עם פיג'מה, נעלי קרוקס וקוקו מעוך – היא הייתה מתלבשת כאילו היא יוצאת לאיזה אירוע – ואז יושבת ללמוד. היא הייתה מסבירה שככה היא לומדת יותר טוב, כי היא מרגישה יותר ערנית, חיונית וייצוגית.

הבוקר נזכרתי בה: פרשת השבוע החדשה (תצווה) מקדישה יותר מארבעים פסוקים לתיאור בגדיו של הכהן הגדול. התורה מספרת לנו שמשה צריך להכין לכהן בגדים שיהיו "לכבוד ולתפארת". לכאורה, היהדות אמורה להתמקד בפנימיות בלבד, ברוחניות, אז למה לעסוק בעניינים חיצוניים כמו בגדים?

פרשנים רבים מסבירים לאורך הדורות עד כמה הבגד עושה את האדם – לבוש מכובד גורם לסביבה לכבד את האדם, אבל יותר מכך – ב"ספר החינוך" מוסבר כי הלבוש המיוחד השפיע לא רק על הסביבה אלא גם על הכוהנים עצמם. הוא הזכיר להם כל הזמן את תפקידם וייעודם. יש עוד המון פרשנויות קבליות וסמליות לכל פרט ופרט בבגדים של הכהן, אבל המסר הבסיסי ביותר הוא שמה שהאדם לובש משפיע על היחס של הסביבה אליו, וגם אל היחס שלו כלפי עצמו.

נהג הוא מנהיג

קשה להתקדם עם הפרשה ועם בגדי הכהן הגדול, כשהכותרות מספרות על שישה הרוגים בתאונה. אם להקביל בין מה שקוראים היום בתורה לבין מה שקוראים היום בעיתון – אפשר אולי לדבר על הדיוק והזהירות. התורה דורשת דקדוק מיוחד, תשומת לב לכל הוראה, קפדנות יתרה במלאכת הכנת הבגדים האלה. הדברים האלה נחוצים מאוד בכביש. הלוואי שניזהר בהלכות זהירות בדרכים כפי שאנו נזהרים בהרבה תחומים אחרים.

הרב שלמה וולבה, המחנך הגדול, אמר פעם שהוא רוצה לייסד בישיבתו שיעור מיוחד לנהגים. אחרי שעסק במשך עשרות שנים בנושאים כמו חינוך ילדים, זוגיות, תפילה ועוד, הוא ראה צורך למסור סדרת שיעורי מוסר עמוקים לנהגים בלבד. בעולם הישיבות הליטאיות קוראים לזה "ועד". חבורה שיושבת ומלבנת יחד נושא בעיון, מעין סדנה כזו, אפילו קבוצת תמיכה, שבה כל אחד משתף את חבריו בקשיים שלו ובהתקדמות שלו מאז השיעור הקודם. ולמה צריך שיעור כזה בישיבה? ובכן, הרב וולבה הסביר שנהיגה היא הרבה יותר מגז-ברקס. בנהיגה באות לידי ביטוי כל המידות הרעות וכל המידות הטובות של האדם. המילה נהג קשורה למילה מנהיג. הנהג מנהיג את הרכב ואת נוסעיו, ובזמן הנהיגה – אפשר לראות האם המנהיג ניחן בסבלנות או בקוצר רוח, לבדוק אם הוא שולט בעצמו או פשוט לא מסוגל לכך, האם יש בו כוחנות או יכולת להכיל, ואם מסתכלים טוב אפשר אפילו לבחון אם ברכב שלפנינו יושב עניו או בעל גאווה. האדם, כך הסביר הרב וולבה, מביא לכביש את הפנימיות שלו. זה בכלל לא עניין פשוט לעלות לכביש.

אגד, לכל איש יש שם!

מה חשב לעצמו מי שהכתיב את המודעה הזו של "אגד" לעיתון? הוא באמת לא שם לב כמה היא נראית צינית, אטומה ומרוחקת? לא היה כדאי לעצור עוד רגע, ולברר מה השמות המלאים של ההרוגים?
מעניין שזה קרה בעבר גם לבנק ישראל, כשהשתתף באבלה של עובדת שעלתה מאתיופיה, אבל כתב במודעת האבל "עובדת קבלן". זה מנגנון ידוע. יש תמיד סכנה שארגון גדול, או מנהיג בכיר, יישכחו את האנשים הקטנים. תאגידים, טייקונים וראשי מדינות עולים מעלה-מעלה, ומקומה גבוהה, כידוע, כולם נראים כמו נמלים.
ראיתי את המודעה העגומה הזו רגע לפני שפתחתי את החלק היומי בפרשת השבוע (פרשת "תצווה"), שממשיך לעסוק בבגדים של הכהן הגדול. לכאורה אלה רק בגדים, אבל יש בכל אחד מהם המון משמעות. אחד הבגדים נועד להילחם בדיוק באדישות הזו כלפי היחיד. על ליבו של הכהן הגדול היה תמיד החושן, שעליו היו חקוקים השמות של כל שבטי ישראל: "והיו על לב אהרון בבואו לפני ה', ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד", נאמר בפרשה. כלומר, מי שעולה לגדולה – צריך לחרוט על לוח ליבו תמיד את השמות של כל מי שהוא מייצג. לא לשכוח לרגע עבור מי הוא פועל.

אז זה מה שחסר במודעה הזו: לאה מלמוד, חנה פרנקל, לוי-יצחק אמדדי, ישראל וינברג, יעקב-מאיר חשין, אהרן-מרדכי כהן, זיכרונם לברכה. לכל איש יש שם.

תודה כפולה על הבגדים

מעצבי אופנה, סטייליסטים וסתם חולי שופינג בחנויות בגדים – זו הפרשה בשבילכם. רובה של פרשת "תצווה" עוסקת בבגדים של הכהן הגדול, והפרשנים שדנים בה – לא מפסיקים להסביר מהו בכלל הבגד, מה היחס אליו, איך צריך לעצב אותו ועוד ועוד. הנה דוגמה אחת: בתוך הברכות שמכונות "ברכות השחר", מופיעה בסידור בכל בוקר הברכה "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, מלביש ערומים. הרב קוק – שכתב פירוש עמוק ונפלא על כל סידור התפילה – התעכב על הברכה הזו. על מה אנחנו מודים כאן, הוא שאל, ותשובתו הייתה שיש פה תודה כפולה: אנחנו מודים על עצם העובדה שיש לנו בגדים. על כך שלא חסר לנו מה ללבוש ושיש לנו בגדים בארון. אבל יש פה תודה על עצם הדרגה האנושית והתרבותית שלנו. תודה על כך שאנחנו בני אדם ולא חיות, ומבינים את חשיבותו של הבגד. בניגוד לבעלי החיים, לאדם יש עדינות מוסרית, כותב הרב קוק, יש לו נשמה אצילית ועליונה, והוא מודה על כך שהוא מבין שעליו לחיות באופן שונה מבעלי החיים, ולהיות לבוש, שלא כמוהם. הנה ממש כמה מילים מתוך הפירוש היפה הזה: "הודאה על החוש הנפשי העדין שלנו, שנטע ה' בקרבנו, שהננו על ידו מתלבשים מלבושי כבוד".

על בגדי שבת

אני כותבת פה היום רעיון על החלק היומי בפרשה שאני לא מבינה עד הסוף, אבל הוא תפס אותי. ובכן: אותה תורה שאומרת לנו "ואהבת לרעך כמוך" או "אנוכי ה' אלוקיך" – ממשיכה ואומרת לנו היום להתעסק בבגדים ובבדים, במידות ובתפירה. "בגדי קודש", מכנה פרשת השבוע את הבגדים של הכהן הגדול.

הרב שלום נח ברזובסקי, מחבר הפירוש המופלא "נתיבות שלום", שואל מהם "בגדי הקודש" שלנו היום, כשאין לנו כהן גדול. הוא מסביר תחילה שפעם הכהן הגדול היה מכפר על החטאים של עם ישראל. זה היה מנגנון מופלא, שבו הכהן, שליח של הציבור כולו, היה לובש בגדים שהיו מוחקים עוונות לציבור. חז"ל אפילו מפרטים איזה בגד כיפר על איזו עבירה. "מצנפת מכפרת על גסי הרוח", נכתב בגמרא. "מעיל מכפר על לשון הרע", וכן הלאה.

זה משהו שקצת קשה לקלוט: איך בגדים של אדם אחר יכולים לכפר על חטאים שלנו? האם יש מנהיג שכל כך קשור לכל פרט ופרט, עד שהמעשים שלו משפיעים על הדור כולו? בכל אופן, בהמשך הפירוש בספר "נתיבות שלום", מסביר המחבר שעדיין יש לנו "בגדי קודש" גם היום - בגדי השבת. כן, הבגדים החגיגיים יותר שלובשים ביום השביעי מסוגלים לתקן כל מיני טעויות ושטויות שהתרחשו במהלך השבוע. עד כדי כך. הנה הציטוט שלו. אחרי בגדי הכוהן הגדול, הוא עובר לכתוב על כל אחד מאיתנו: "עניין בגדי שבת הם בגדי קודש המטהרים את כל אבריו של היהודי, בכדי שיוכל להיכנס לשבת קודש ולקבל את אורה. יש בחינה של טהרת האברים על ידי בגדי שבת. ובגדי שבת - מכניסים קדושה באדם".

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949