"התחלתי לצרוח לה' שאני רוצה לחיות"

חשבתי הרבה אם לפתוח את הנושא הזה ובטח שלא בפייסבוק אבל המטרה מקדשת גם את הפרטיות שלי. והמטרה היא נטו קידוש ה׳ ברבים, הכרת הטוב ותודה קודם כל ולפני הכל לבורא עולם שנתן לי את החיים במתנה! וגם תודה ענקית לשליח שהוא שלח...

ביום שלישי התשיעי לפברואר בשעה רבע לתשע בבוקר הייתי בדרכי למכללה למבחן אחרון לסימסטר א׳- סוף סוף. בעודי נוסעת בנתיב השמאלי לפני חוות פיליפ החליט הנהג שנסע במכונית לפניי שהוא משתטה בכביש ולא נותן לי להמשיך הלאה- ובפתאומיות החל לחתוך אותי לשמאל. כשצפרתי לו הוא המשיך עד שלא נותרה לי ברירה! עמדו בפניי שני אפשרויות או להכנס בו, או לרדת לשולי הדרך. בחרתי באפשרות השניה- לא רציתי שעוד אדם יפגע. במקרה שלי שולי הדרך היו במדרון תלול ומפותל.. מכאן, אני לא זוכרת כלום! רק את הבום ומכה חזקה בראש שעד עכשיו כואבת-ראיתי שחור. כשהתעוררתי הייתי הפוכה תלויה מהחגורה ויד שמאל שלי מרוסקת מהגג וכרוכה בחגורה ומסביבי עשן-האוטו התחיל לבעור. 
הבנתי שזה רק עניין של כמה דקות שאני נשרפת כולי למוות ושאלו רגעיי האחרונים! התחלתי לצרוח לה׳ שאני רוצה לחיות. זו הפעם הראשונה בה פחדתי מהמוות! תוך כדי צעקות אני מתחילה להגיד פרק תהילים שאני זוכרת בעל פה בתקווה לישועה משמיים... איבדתי תקווה, ראיתי את כל חיי מול עיניי ובכיתי, בכיתי מכאב, מלחץ מרגשות מעורבים! והבנתי שזהו...אני מכאן הולכת לעולם טוב יותר. אמרתי ״שמע ישראל״ בדמעות.. ופתאום משום מקום נפל הטלפון מלמעלה לכיווני, התחלתי לצרוח מאושר, מנסה להגיע לטלפון בכוחותיי האחרונים גוררת את גופי והיד הכואבת ובדמעות מעורבות הצלחתי להגיע לטלפון. חייגתי למשטרה וצעקתי ״עשיתי תאונה האוטו בוער אני רוצה לחיות בבקשה תצילו אותי בבקשה תצילו אותי״ זהו, כאן כנראה איבדתי את ההכרה. ומכאן נכנס השליח של בורא עולם לתמונה- המלאך בדמות אדם ששמו יעקב.

**מפיו של יעקב**

נסעתי בכביש 40 שאני רואה את הרכב בצדי הכביש הפוך והגלגלים עוד מתגלגלים, הבנתי שהמקרה קרה בדקות האלה עצרתי רכב של בדואים וביקשתי מהם שיעזרו לי יש שם מישהו ברכב הזה! לא יכולתי לעשות זאת לבד. הם אמרו לי שאני משוגע ושיוצא משם עשן, תכף זה יתפוצץ! תפסתי אחד מהם מהצוואר ואמרתי לו יא מטומטם אתה בא לעזור לי, יש שם בן אדם בתוך האוטו!!! עקרנו את הדלת האחורית והכנסתי את הגוף שלי, השתחלתי פנימה הייתה דממה באוטו.. דממה מפחידה! ראיתי שם ילדה תלויה הפוך עם השיער למטה מתנופף. כשראיתי אותה ככה הבנתי- הבחורה שבתוך הרכב- לא חיה! ניסנו לחלץ אותה כמה שיכולנו דחפנו את הכסאות קדימה. ופתאום היא החלה לצרוח, כאן שמחתי! שמחתי שהיא צועקת! השקט הפחיד אותי. הבנתי שלא משנה מה מצבה אני מוציא אותה משם חיה!

התעוררתי. 
לא הבנתי מה הולך סביבי פשוט צעקתי שאני רוצה לחיות שיעזרו לי. האיש שהיה לידי אמר לי אל תדאגי את חיה את תחיי! לא האמנתי! התחלתי לצעוק עליו שאין לי יד והוא אומר לי אל תדאגי היד שלך במקום.. ואני בוכה וצורחת לה׳ כשאני כלואה בין הכסאות לכריות האוויר תלויה על החגורה. והוא ברכות בסבלנות בלתי ניתנת להסברה מרגיע אותי ומלטף ואומר לי קוראים לי יעקב, אני יעזור לך...את לא תיהיי נכה יש לך יד! ואני מסרבת להאמין ושואלת אותו יוצא לי דם נכון? נכון כולי דם? והוא אומר לי אין לך טיפת דם. ואני לא מאמינה לו! איך זה ייתכן? אני לא מרגישה את היד! אז צעקתי עליו על האיש ״אני לא מאמינה לך אתה משקר לי אתה שקרן״. יעקב תפס ספר תהילים שהיה באוטו ואומר לי ״הנה את רואה את הספר הזה אני נשבע לך שאין לך דם, והיד שלך בסדר ואני ואת נצא מכאן חיים ושלמים, ואני אגיע לחתונה שלך!״ לא האמנתי ליעקב. אמרתי לעצמי מי זה האיש האופטימי הזה? אני לא אצא מכאן בחיים. הוא ניסה להשאיר אותי בהכרה והתחיל לשאול אותי שאלות שיגרתיות כמו איך קוראים לי ובת כמה אני..קצת שיטחי להגיד אבל בזמן הזה עוברות לי תמונות של איך שאני נראית, שאני אהיה משותקת, נכה ואיך אצליח להמשיך ככה בחיים? ואני משתפת את יעקב במחשבות שלי ואומרת לו ״שאני לא רוצה להיות נכה, אני לא רוצה״ והוא עדין מבטיח לי שאני אהיה שלמה ובריאה, יעקב-המלאך. והוא בטוח בעצמו ומסביר לי שתכף מד״א מגיעים והם יחלצו אותי ושהוא לא רוצה להוציא אותי כדי לא לגרום לי נזק גרוע יותר. ואני עדיין בוכה.. בוכה ולא עוזבת את יעקב, תופסת את היד שלו ומסרבת לעזוב. אני זוכרת שהוא אמר לי שהוא הולך להביא משהו והתחלתי לצעוק ״בבקשה אל תעזוב אותי, אל תשאיר אותי לבד״ ויעקב מיהר לענות ״שהוא בחיים לא יעזוב אותי ושאנחנו נצא מכאן ביחד והכי חשוב בחיים ושהוא יבוא לבקר אותי".

צילום הרכב ההפוך של זוהר אהרון

זהו.. מכאן אני כבר לא זוכרת, רק משטרות, ואת אנשי מד״א מנסים לחלץ אותי ואת היד, את הכאבים של היד. התעוררתי בשעה 12 וחצי בערך בבית החולים מעורפלת ממורפיום ומשכי כאבים מסתכלת לצדדים ולא מאמינה ששרדתי! שמעתי את הרופאה אומרת ״אין מצב בטוח יש פגיעת ראש, תכניסו אותה דחוף לסיטי ראש״, ״שבר בכתף״ לא היה אכפת לי, התחלתי להזיז כל איבר בגוף כדי לראות שאני באמת בסדר- את יד שמאל לא הצלחתי להזיז. וכל הזמן הזה אני חושבת לאן יעקב נעלם ואיך יעקב צדק ואיפה יעקב בכלל? 

המשפחה שלי הגיעה... כולם בכו. כולם ראו את האוטו לפני שראו אותי, ולא האמינו ששרדתי. אח״כ הבנתי שהבוחן רכב שאל את השוטרים אם הנהגת יצאה חיה או מתה, כשענו לו שחיה הוא ענה ״לא יכול להיות, מתאונה כזו לא יוצאים חיים״ הבוחן לא האמין, המשפחה לא האמינה, השוטרים לא האמינו, אף אחד לא האמין!

גם אני לא האמנתי ליעקב! אז אתם שואלים איפה הנס? אני הנהגת.. ושרדתי. ולא רק ששרדתי! אני בריאה ושלמה. הסיטי ראש יצא תקין לחלוטין, ובכלל אין לי שבר בכתף - זו רק חבלה. אין עליי שום שריטה ולו הכי קטנה...רק כאבים בכתף והצוואר אבל אותם אני ישרוד- אם שרדתי את זה הכל קטן עליי!!!!

כשתראו את האוטו תבינו במה מדובר... זו אני ששכבתי שם הפוכה ברכב המרוסק בין ההריסות, עטופה בידיו הענקיות של בורא עולם! כשתראו אותי לא תאמינו שזו אני הנהגת.
אז כן אני זוהר וקיבלתי את החיים שלי במתנה! בהשגחה פרטית, מדוייקת, ומושלמת כמו שרק ב ו ר א עולם יכול לעשות. כשמדברים על ניסים- אני גאה להיות אחד מהם. ולומר בפה מלא ״מה רבו מעשייך ה׳״. 

אז תודה לאבא שבשמיים, שדאג שאהיה כאן כדי לספר. תודה שהוא עטף אותי עם הידיים הענקיות שלו.. ותודה שהוא בחר בשבילי את השליח הטוב ביותר-את יעקב! בטח אתם שואלים את עצמכם איפה יעקב? אז יעקב לא נעלם..יעקב לא סתם שליח! יעקב גר בקרית גת, יש לו ילדה ואפילו שני בנים שזכו להיוולד למלאך בלי כנפיים.. יעקב לא היה שקט, גם לא אחרי שהוא הציל את חיי. יעקב הגיע הביתה וביקש מהילדה שלו לחפש אותי בפייסבוק הוא רצה ליצור איתי קשר, וראה שעבדתי פעם בגולדה הוא הגיע לחנות כדי לחפש אותי והתקשר לדבר איתי ולראות שאני בסדר. השיחה עם יעקב זה הדבר הכי מרגש שהיה, הוא בכלל לא חשב שאני צריכה להודות לו על שהוא הציל לי את החיים!

אם למישהו היה ספק יעקב הציל לי את החיים. אז תודה יעקב בפעם המליון, כל התודות שבעולם לא יוכלו לתאר עד כמה אני אסירת תודה. תודה שבזכותך קיבלתי את החיים שלי בחזרה! תודה שעוד קיימים בעולם האכזר הזה אנשים כמוך. תודה שאתה פשוט יעקב. יעקב המלאך במלוא מובן המילה! תודה לבורא עולם על הזכות הענקית שניתנה לי! תעריכו את החיים. הם לא מובנים מאליו. ותמיד תזכרו שזכיתם להיות חלק מהעם הזה! רק אצלנו יש אנשים כמו יעקב.

״מלך מלכי המלכים ריבונו של עולם תודה, תודה שאני עומדת כאן לפנייך ומודה לך. וכל מה שאומר יהיה כאין וכאפס על כמה שאני באמת צריכה להודות לך״ 
מעכשיו מילות ההודיה הללו מקבלות משמעות אחרת עבורי. 
תודה בורא עולם, אין עוד מלבדך!