סיפור לשבת: אז מהו החלק החמישי בשולחן ערוך

בפרשתנו מצווה הקב"ה למשה רבינו לקחת אנשים מיוחדים שיוכלו לבנות את המשכן באומנות נפלאה ובמחשבה מעמיקה. אנשים אלו לא עברו הכשרה בשום מקום, אולם זכו לכך בשל מעשיהם הטובים במתנת-חינם מאת הבורא יתברך. וכך נצטווה משה: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה" (כח, ג). הם אלו שיבנו את המשכן.

בית ועד לחכמים, מקום התכנסות לשאלות של כלל ישראל, ואבן שואבת לכל מי שרצה לשאול שאלות בלימוד התורה, או לקבל עצה טובה וברכה, היה ביתו הצנוע של הגאון רבי איסר זלמן מלצר. תדיר שהו בו תלמידי חכמים וגדולי תורה רבים שבאו לדון עמו בלמוד התורה בסוגיות שונות, ולפלפל בדבר הלכה.

באחד מדיוני תורה אלו, ישב שם גם בחור שהתערב אף הוא בפלפולי התורה אשר נדונו בריתחא דאורייתא על ידי גדולי התורה, ובתוך דבריו אמר חידוש הכתוב במפורש בש"ך בחלק "יורה דעה" שבשולחן ערוך.

(הש"ך, הינם ראשי התיבות של הספר ש'פתי כ'הן, שחיבר הגאון רבי שבתי כהן זצ"ל על השולחן ערוך. והוא מפלפל ומלבן בדברי השולחן ערוך, ומציע לעתים חידושים משלו בסוגיות האמורות. הבחור ציטט חידוש בשם הש"ך, ולא ציין בשם מי הדברים אמורים).

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

לפתע, התרומם רבי איסר זלמן ממקומו, והחל להרעיף דברי שבח רבים על ראש הבחור, בציינו בפני כל הרבנים בהתפעלות רבה. "החידוש ששמענו זה עתה, הינו מיוחד במינו"...

אמנם הבחור עצמו לא הרגיש בנוח מהשבחים המרבים שהרעיפו עליו, משום שידע היטב כי מדובר בחידוש המופיע במפורש בפירוש הש"ך. הוא ביקש לומר שהחידוש אינו שלו, אבל אותו גאון וצדיק לא הניח לו והמשיך לשבחו עוד ועוד.

לאחר שעזבו גדולי התורה את הבית, פנה רבי איסר זלמן לאותו בחור, וזיק של פקחות בעיניו, כשהוא מטעים באוזניו: אכן, ידעתי בני שהש"ך אומר את הדברים במפורש, אך כיון שהרי בחור מבוגר אתה, והנך זקוק לישועת ה' במציאת שידוך, רציתי לסייע לך למצוא את זיווגך המתאים, ולכן ניצלתי את ההזדמנות שגדולי תורה רבים נמצאים בביתי – ושיבחתיך בפניהם, ומעתה יֵצֵא שמך כתלמיד חכם...

כשסיפרו זאת לגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, הוא התפעל מן הפקחות, אך עוד יותר מן הצדקות שבמעשה, בציינו כי רבי איסר זלמן בעצם הסכים לבייש את עצמו בשבחו את הבחור, למרות שבכך יהיו בין הנוכחים שיחשבו שאינו יודע שהחידוש נאמר במפורש בש"ך.

***

באותו ענין, נביא מעשה שהיה אצל הגאון רבי ברוך פרנקיל תאומים, בעל ה"ברוך טעם" שכיהן כרבה של העיירה לייפניק.

אברך צעיר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים הגיע ל"ברוך טעם" ובפיו בקשה: יבחן אותו הרב על ארבעת חלקי השולחן ערוך וייתן לו סמיכה להוראה, תעודה בה כתוב שהוא יכול לשמש כרב בישראל. בחן אותו ה"ברוך טעם" ישר והפוך, ונוכח לדעת שאכן ראוי הוא לשמש כרב ונתן לו את התעודה המבוקשת.

לפני שיצא האברך שאל אותו הגאון הישיש: "אמור נא, אברך, האם הנך בקי גם בחלק החמישי של השולחן ערוך?" האברך נבוך. הן ידוע לכל שהשולחן ערוך מכיל רק ארבעה חלקים, על איזה חלק חמישי מדובר?

נענה ה"ברוך טעם": "החלק החמישי הוא החלק שלא כתוב, ובו לומדים כיצד לנהוג ברגישות ובפקחות מול בני האדם"...