רק לאמריקאים מותר לדבר על אלוקים?

מתי בפעם האחרונה שמעתם פוליטיקאי ישראלי מדבר על אלוקים? תודו שאתם לא ממש מצליחים להיזכר. פוליטיקאי ישראלים ממפלגות חילוניות יכולים לשלם מס שפתיים של 'בעזרת השם' בנאום לאומה או למפלגה מידי פעם, אבל אלוקים הוא לא משהו שהם מוכנים להזכיר כחלק מהאג'נדה שלהם. בימים של משבר, טרור או מלחמה, העובדה הזו ברורה וצורמת במיוחד. במדינה שסקר אחרי סקר מגלה שרוב תושביה מאמינים באלוקים, ראש ממשלה או שר ביטחון  עדיין לא יתייצבו לפני האזרחים וידברו על פניה לא-ל עליון או ביטחון בו.

אנחנו כל כך רגילים למציאות הזו, שאיננו עוצרים בכלל לחשוב על הפרדוקס שבה. אבל הפרדוקס הזה התחדד לי לפתע בזכות מערכת הבחירות האמריקאית שמתנהלת בימים אלה. זה לא סוד שארה"ב היא המדינה המערבית הדתית ביותר בעולם; הנבחר לנשיאות נשבע ב'חסד האל' למלא את מחויבויותיו. פוליטיקאים מכל הגוונים מצטטים פסוקי תנ"ך שנראים להם כמתאימים לאג'נדה שלהם, ואף נאום פוליטי משמעותי לא מסתיים בלי ה-God bless you המסורתי. אבל למרות העובדות הידועות הללו, הסרטון מעצרת בחירות אמריקאית בו נתקלתי היה עוצר נשימה.

(צילום: shutterstock)

הסרטון תיעד עצרת בחירות בדרום קרולינה של מרקו רוביו, הסנאטור מפלורידה שהוא אחד מהמתמודדים בפריימריז למועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית. רוביו הגיע לדרום קרולינה אחרי שזכה רק במקום החמישי בפריימריז הקודמים בניו המפשייר. עבורו ועבור תומכיו, התוצאה היתה אכזבה גדולה אחרי סקרים שניבאו לו את המקום השני.

בחלק המוקדש לשאלות מהקהל, פנסיונר אמריקאי הרים את ידו. בקול חנוק מדמעות, הוא ביקש לדעת איך להתמודד עם האכזבה של ניו המפשייר. "שבע השנים האחרונות עם אובמה היו כל כך קשות", הוא קונן. "התחלתי להתמלא בתקווה בזכות הקמפיין שלך אבל אז, בגלל ניו המפשייר, כמעט איבדתי תקווה..."

רוביו לא התבלבל. הוא הישיר מבט אל השואל, הודה לו על תמיכתו, ואמר: "כמו לכל אדם אחר, יש ימים שאני לא אוהב את מה שקורה בהם. אבל הנה הדבר שבו אני מוצא נחמה: הכל בידיים של אלוקים, הכל".

הקהל החל למחוא כפיים, אבל רוביו המשיך: "לאלוקים יש רצון לגבי החיים שלי, לגבי החיים שלך, לגבי החיים של כולנו. ולפעמים הרצון הזה שונה מהרצון שלנו – ואנחנו צריכים לשמוח בכך כי אלוקים יודע הרבה יותר מאיתנו. אני חושב שאנחנו פשוט נדרשים לעשות כמיטב יכולתנו ולהתפלל לשלווה...אני שלם עם זה שכל מה שיקרה לי, או שאלוקים ייתן לי את היכולת להתגבר על זה, או שהוא ייתן לי את הכוח לעבור את זה, וזה נכון לדעתי גם לגבי המדינה שלנו".

(צילום: shutterstock)

יכולים לדמיין פוליטיקאי ישראלי אומר את זה? אפילו פוליטיקאים חובשי כיפה יתקשו להוציא מילים כאלה מפיהם. לאו דווקא משום שהם אינם מאמינים במה שמרקו רוביו מאמין: ייתכן שהם מאמינים אפילו הרבה יותר. אבל בניגוד לארצות הברית, האווירה הציבורית בישראל לא מעודדת שיח על אלוקים. אלוקים? הוא שייך לבית הכנסת, אולי גם לפוליטיקה של השטעטל החרדי. אבל ענייני המדינה או הפוליטיקה של הציבור הנאור? לא, זה לא המקום להזכיר את אלוקים.

יש, כמובן, גם המון צביעות בהרגל האמריקאי לשאת את שם השם בכל נישה של המרחב הציבורי, מקמפיין בחירות ועד מגרש הפוטבול. ההרגל הזה מכסה לא פעם על התנהלות אישית רחוקה מאד מרצון האלוקים. אבל ארצות הברית מציבה בפנינו מראה: גם מדינה שבה יש הפרדה מוחלטת של דת ומדינה, יכולה ליצור אווירה ציבורית שבה מותר להודות בפומבי שהכל בידיים של אלוקים.

אווירה ציבורית לא משנים ביום אחד. בוודאי לא במדינה שקרב קשה התחולל על המילים 'צור ישראל וגואלו' במגילת העצמאות שלה. המורשת הפוליטית החילונית כאן מתירה רושם גם היום, כשיותר ישראלים מתמיד מזדהים כדתיים או מסורתיים. אבל אם אנחנו רוצים שגם לנו יהיו פוליטיקאים בכירים המצהירים שהכל בידיו של השם ואין לנו אלא לבטוח בו, אנחנו יכולים – בינתיים - להתרגל לדבר כך בעצמנו. "האמנתי כי אדבר", אמר דוד המלך. כדי להאמין - צריך לדבר על אמונה. הנה משהו, לשם שינוי, שכדאי ללמוד מאמריקה.