האם אלוקים לא אוהב את הגויים?

אורי שואל: "ראיתי כל מיני ציטוטים ומאמרים של חז"ל שמביעים יחס שלילי כלפי גויים. לדוגמה המאמר: 'ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הם, גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע' (סוכה דף נב, ב), האם פירוש הדבר שהקב"ה שונא גויים? אשמח להסבר".

* * *

שלום וברכה אורי, ותודה על שאלתך.

ודאי שהקב"ה אינו שונא את בריותיו. כפי שאמרו חז"ל: "חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט): כי בצלם אלהים עשה את האדם" (פרקי אבות, ג, יד).

הקב"ה מרחם על כל בריותיו, ואפילו על רשעים. חז"ל מספרים לנו שכאשר הצבא המצרי טבע בים-סוף, ביקשו המלאכים להלל את הקב"ה ולומר שירה, אך - "אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" (מגילה דף י, ב). התורה אף ציוותה את בני ישראל: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח). יתר על כן, התורה מצווה לאהוב גרים, לרחם ולעזור להם, למרות שהם הגיעו מן הגויים.

המאמרים והציטוטים שראית מתייחסים לרשעתם של גויים, הבוחרים להתנכל ולהזיק לישראל, ואין בהם ביקורת על עצם היותם גויים. הנה מדרש שמשיב בצורה ברורה לשאלתך:

"מעשה בטורנוסרופוס (-מנהיג ברומא) ששאל את רבי עקיבא. אמר לו (טורנוסרופוס לרבי עקיבא): "למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתב (מלאכי א, ב) "ואת עשיו שנאתי"?

אמר לו (רבי עקיבא): למחר אני משיבך.

למחר אמר לו רבי עקיבא (שהוא חלם חלום).

(שאל אותו טורנוסרופוס:) "מה חלמת זה הלילה ומה ראית".

אמר לו (רבי עקיבא): "בחלומי היה לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא" (רופינא היה שם אשתו של טורנוסרופוס).

מיד כעס (טורנוסרופוס) אמר לו: "לא קראת שם כלביך אלא (על) ושמי ועל שם אשתי? נתחייבת הריגה למלכות" (כלומר מצד הדין ברומא אתה חייב במוות על זלזול במלכות הרומית).

אמר לו רבי עקיבא: "ומה בינך לביניהם? (במה אתה שונה מאותם כלבים) אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין, אתה פרה ורבה והן פרין ורבין, אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך - כעסת. והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו אלוקים כשמו, לא כל שכן שיהא שונא לכם?"

המדרש מלמדנו, שכל הפסוקים והמדרשים השליליים על גויים - דיברו כנגד מעשי העבודה זרה שבהם, שפיכות הדמים והעריות. נגדם התבטאו חז"ל, ולא בגויים טובים ששומרים על צלם האלוקים שבהם. הגמרא אף ציינה לשבח גויים שעשו מעשי חסד, כגון גוי בשם דמא בן נתינא אשר כיבד את הוריו, אפילו כאשר איבד כסף רב כדי לעשות זאת (קידושין דף לא, עמוד א).

התורה מלמדת אותנו שהבורא טבע רגש מוסרי בכל בני האדם כדי שידעו להבדיל בין טוב לרע. מסיבה זו, גם הגויים נדרשים לקיים "שבע מצוות בני נח", ובהם מצוות שהן בגדר מושכל ראשון כמו לא תרצח, לא תגנוב ולא תנאף. כשם שאברהם אבינו הגיע לאמונה ישרה ומידות טובות מתוך התבוננות פשוטה ביושר שכלו, כך נדרשים כל הגויים בעולם להבדיל בין טוב לרע.

מסיבה זו ה' העניש את דור המבול על מעשי החמס והרשע שלהם, למרות שעוד לא ניתנה תורה בעולם. ה' מצפה מבני האדם להבין מתוך הצו המוסרי שטבע בליבם, שהפגיעה של אדם בחבירו היא מעשה רע שראוי לענישה (בראשית פרק ו, ב): "כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו, רק רע כל היום". ה' העניש את סדום ועמורה בשל מעשי הרשע של אנשי העיר (בראשית יג, יג): "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד".

כך אמרו חז"ל (עירובין דף ק, עמוד ב): "אילמלא ניתנה תורה, היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול". מדרש זה מבקש ללמדנו, כי מוטבע באדם רגש של התפעלות ממידות טובות של בעלי חיים, ורגש של זלזול כלפי מידות רעות בבעלי חיים, זאת משום שהקב"ה טבע בלב האדם רגש בסיסי היודע להבחין בין טוב לרע. זו הסיבה שבכל העולם מעריכים באופן טבעי אנשים טובים וישרים שמקדישים מזמנם וממונם כדי לעזור לנזקקים וחלשים, ומנגד זאת מזלזלים באופן טבעי באנשים מפונקים וקנאים שרודפים כל היום אחרי תענוגות חומריות. איננו מתפעלים לטובה מאריה שהורג את חבירו, אך אנו כן מתפעלים לטובה מעמלה של הנמלה ונקיונו של החתול.

מסיבה זו היהדות מלמדת אותנו, כי הגויים מקבלים שכר ועונש בעולם הבא בהתאם למעשיהם הטובים והרעים, והקב"ה שופט כל אחד ואחד מהם, מרשע ועד צדיק, לפי טיב מעשיו. כפי שנאמר בתהילים (פרק ט, יח): "ישובו רשעים לשאולה כל גויים שכחי אלוקים", ואמרו על בתוספתא (סנהדרין פיג): "אילו אמר הכתוב 'כל גויים' היינו אומרים שכל הגוים אין להם חלק לעולם הבא, עכשיו שאמר 'כל גויים שכחי אלוקים', הא הצדיקים שבגויים יש להם חלק לעולם הבא". עוד נאמר בתהילים (פרק קמו, ה): "ה' אוהב צדיקים", ואמרו על פסוק זה במדרש רבה: "אם מבקש אדם להיות צדיק, אפילו גוי יכול הוא". הגויים הישרים והטובים נקראים ביהדות בשם "חסידי אומות העולם", והם יקומו בתחיית המתים כשתגיע הגאולה. כך סיכם זאת הרמב"ם במשנה תורה: "כל המקבל שבע מצוות, ונזהר לעשותן - הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא: והוא שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו, שבני נוח מקודם נצטוו בהן" (הלכות מלכים ומלחמות פרק ח, הלכה יד), ופסק: "כן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה"  (פרק י, הלכה יב).

כך שההלכה מפרידה בין גוי רשע לבין גוי צדיק, ואף מצווה לסייע ולעזור לגויים טובים, הנקראים "חסידי אומות העולם". המאמרים והציטוטים שראית בדברי חז"ל התייחסו לגויים ולאומות שבחרו להרשיע, עליהם נאמר שהם שנואים בשל מעשיהם הרעים. אולם גם גויים יכולים לשוב בתשובה, ומסופר לנו כי עם בוא הגאולה ישובו כל אומות העולם בתשובה שלמה (ישעיהו פרק ב, ג-ד): "והלכו עמים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב... לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".