מהפכת המדרשיות לחיזוק בני נוער

"וטהר לבנו לעבדך באמת", פצחו הנערים בשירה אדירה ובריקודים נלהבים לאחר ההבדלה, כשעל פניהם ניכר שזו השבת הראשונה ששמרו בחייהם.

אלו הם נערי המדרשיות של תנועת "אל המעיין", שבשקט בשקט מחוללות את המהפכה הרוחנית בקרב בני הנוער. מפריחות את השממה הרוחנית במעגל הדור הצעיר, משות אותם מהתיכונים ומהקמפוסים אל בתי המדרשיות, ומרביצות בהם תורה, חכמה ומוסר.

עולם התשובה עולם מלא וגדוש הוא, עמוס שכל ורגש, מחשבה ולב, מתיקות ונעימות. רבים מבעלי התשובה מעידים על כך שחייהם השתנו לטובה מהקצה אל הקצה. הבאר אשר ישקו ממנה העדרים, שממנה הם שואבים נחת יהודית אמיתית, מרגוע ובעיקר שמחה רוחנית לאין קץ, ביום שבו הם זוכים להיכנס לפתח היכל התשובה, שהרי אין שמחה כהתרת הספקות, ביום שבו הותרו ובאו בקהל ה'.

מדי ערב, בשעה שהחמה בראש האילנות, באים ומתקבצים להם מאות בני נוער, נערי חמד, חיילים בלגיונו של מלך, אשר נוטשים את תאוות העולם הזה והבליו, ומתנתקים מחיצי התרעלה של כלי התקשורת האלקטרוניים השונים, הפנינג של סדנאות ועולם של תרבות שיוצרים עבורם הרשויות כדי לגרותם למען לא ילכו בדרך ה' ובתורתו, ובאים להסתופף בהיכל קודש של מלך, במדרשיות של "אל המעיין". לשמוע דברי אלוקים חיים, לטעום טעמה של סברה, להטות אוזן לרעיון רוחני ולקבל מידע רב שנמנע מהם במסגרות החינוך הרשמיות. חוויה רוחנית זו נצרבת בתוכם ומשמשת עוגן לספינת נשמתם המיטלטלת בין גלי החיים הסוערים והגועשים.

כשבעים מדרשיות "אל המעיין" הוקמו ברחבי הארץ, מהצפון ועד הדרום. התוכנית המיידית היא להקים עשר מדרשיות נוספות באזור רמלה, לוד והשפלה. ר' עופר כהן, המנהל את המדרשיות ביד רמה, מצביע על העובדה שבכל שנה ושנה נשלחים עשרות בחורים מצטיינים לישיבות, לאחר שחולצו בשלום מגלי הסערה של החינוך הכללי.

פרויקט חברותות

שיעורי תורה והרצאות, לימוד חברותות, סדרי הלכה, שיחות חיזוק, ימי עיון, שבתות גיבוש, סעודות מלווה מלכה, מסיבות ראש חודש, טיולים לקברות צדיקים ופעילות חברתית. זאת מעבר לרעיונות היצירתיים והפרויקטים שמוביל כל מנהל מדרשיה במקומו, כשדרוג לפעילות הענפה של בית מדרשו. אלו מבטאים את סמלי ההתעוררות והמהפך החל בקרב בני הנוער, ובפיהם של מנהלי המדרשיות אין ספור מעשיות הממחישות את גודל העוצמה בהצלת הנפשות, כשהם קופצים לכבשן האש ומוסרים נפש להציל נפשות נידחות מארבע כנפות הארץ.

אחד מהם הוא הרב ישראל מאיר כהן, מנהל המדרשיה ביישוב חשמונאים, אשר מספר על אחד הפרויקטים ביישובו: "יש לנו פרויקט שנקרא: 'פרויקט חברותות'. מתקיימת תורנות בין קבוצה גדולה של אברכים המגיעים בהתנדבות ללמוד בחברותות עם הנערים. כל אברך מתנדב להגיע אחת לשבוע, כך שחוץ מהפעילים הקבועים נוכחים במדרשייה בכל פעם עוד כחמישה אברכים. אברכים אלו לומדים עם הנערים בבית המדרש בחברותא אחד על אחד מסכת מסוימת ומתקדמים דף אחר דף, וכשהם זוכים לסיים את המסכת נערכת סעודה מצווה לגמרה של תורה. דבר זה מרומם מאוד את הנערים ומקדם אותם מאוד. כמובן, לא כל נער מקבל חברותא, אלא רק הנערים המתקדמים, אך הדבר משפיע על כל הנערים, בגדר קנאת סופרים תרבה חוכמה. גם הנערים האחרים רוצים חברותא ומשתדלים להתקדם יותר. פרס נוסף שאני נותן לנערים: לאחר הפעילות במדרשיה אני בוחר נער או שניים לפי העניין ואנו עולים לישיבת מיר בשכונת ברכפלד, נכנסים אל בית המדרש ולומדים בחברותא. המראה של בית המדרש על מאות הבחורים הלומדים בו הסוער ורועש בריתחא דאורייתא, משאיר רושם עצום על הנערים".

הרב כהן מספר על ההתרגשות העצומה עת ביקרו הנערים במעונו של מרן רבינו הגדול זצוק"ל, ביקור אשר בכל פעם הותיר רושם עז ונחקק עמוק בליבותיהם. באותו מעמד מרביתם קיימו וקיבלו עליהם בקבלה גמורה ושלמה, להיות בני תורה אמיתיים ויראי ה': "זכינו כמה פעמים להגיע עם הנערים אל מרן רשכבה"ג רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. ההתרגשות שהייתה אופפת את הנערים עת זכו להסתופף בצלו ולקבל את ברכתו הותירה חותם עמוק שנותר בליבותיהם והמשיך ללוותם עוד תקופה ארוכה".

הרב ישראל מאיר כהן אומר, כי הקשר עם הנערים הוא יומיומי, תמידי ושוטף בכל שעות היממה. "בכל פעם שהם נתקלים בקושי מסוים במהלך היום, הם מתקשרים אלינו. אנחנו תמיד עומדים לרשותם עם אוזן קשבת, נכונים להגיש עזרה וסיוע בכל מה שנדרש, וממש לא מסתפקים בשעות הלימוד אחה"צ והערב במדרשיות.

"רק אביט על אותו נער שהחל לשמור שבת מאז ערב שבת שובה, אשר בעיצומן של ההכנות לשבת התקשר אלי וביקש להתייעץ איתי על דבר מסוים. במהלך השיחה קיבל על עצמו להתחזק בשמירת השבת. לדבריו, מהסיגריות למרות הקושי הוא מצליח להימנע, אך מפלאפון הוא אינו מצליח להתנתק, ושאלתו: איך הרב יכול לעזור לי. התרגשתי מעצם השאלה, מאחר שאני מכיר נער זה היטב ואני יודע שהוא מתמודד עם מצבים לא פשוטים, בלשון המעטה. והנה הוא רוצה להתמודד עם דבר שמבחינתו הוא קושי עצום. התחננתי בלבי לבורא עולם שישים בפי את המילים הנכונות. שוחחתי איתו שיחה ארוכה והשתדלתי לרומם את רוחו. וב"ה במוצאי שבת הוא בישר לי בשמחה שעמד בניסיון, ולאט לאט החל לשמור שבת אחר שבת, עד שהיום ב"ה נעשה קל יותר בשמירת השבת". עדותו של הרב ישראל מאיר, מתארת במעט את הרגשות הצפים ועולים במהלך העבודה עם הנערים.

נערי מרן

שמה של המדרשיה בעיר חדרה הוסב ל"נערי מרן". כחלק מהפעילות הכללית הענפה, נערכות במדרשיה מדי חודש מסיבות ראש חודש, מתקיימות הרצאות מטובי המרצים בארץ, הקרנות חינוכיות, חידונים על החומר הנלמד, טיולים ועוד. הנערים, כמו במדרשיות בכל רחבי הארץ, זוכים ליחס חם ואוהב.

מעניין מאוד לשמוע מדוע הוסב שם המדרשיה ל"נערי מרן". היה זה בימות החנוכה בשנה שעברה. לתלמידי המדרשיה בעיר חדרה נערך חידון מקיף, הם למדו ושיננו את כל ספר 'חזון עובדיה' על הלכות חנוכה, תוך שהם מגלים ידיעה רבה, מקיפה ונרחבת בהלכות אלו. מחזה נדיר אשר מפעים ומחמם את הלב למשמע הבקיאות העצומה של הנערים.

לצד החלק הרוחני שבו, יש גם חלק גשמי. אל נקודת הגמר הגיעו שני הבחורים יהודה אייסו וחיים פקדו, שהשיבו לשאלות הרבנים בזה אחר זה, תוך שהם יודעים שמי שיטעה בתשובתו יפסיד את המקום הראשון. המתח גבר, ורק לאחר יותר מחצי שעה הוכרע שהזוכה בפרס הראשון והיוקרתי, הוא הבחור חיים פקדו. מנהל המדרשיות האזורי, הרב יואל קקון, הגיע למעמד החידון, והעניק לו אופניים חשמליים יוקרתיים, מתנת ארגון "אל המעיין". הפרס השני אף הוא מכובד לא פחות, שעון המותגים "ארמני", אשר הוענק דרך כבוד לבחור יהודה אייסו. הרב קקון ביטא את רגשותיו והעיד כי מעולם לא פגש בבקיאות עצומה כזו בקרב נערים, בפרט שזה עתה מקרוב באו, ללמוד על בוריין את הלכותיו ופסיקותיו של מרן זצוק"ל, ובאותם רגעים הוחלט כי שמה של המדרשיה יהיה "נערי מרן".

האדרת תורתו של מרן זצוק"ל אינה נעשית מאליה, אלא במלאכה קשה. המטרה שאליה מבקשים רבני המדרשיה להגיע, לסיים את כל ששת החלקים של סדרת הספרים 'חזון עובדיה' על הלכות שבת ולערוך את הסיום ברוב פאר והדר על ציונו הקדוש של מרן זצוק"ל, תתגשם בסופו של דבר, לאחר שהם מתקדמים בעקביות בכל הספרים המפארים את ארון הספרים היהודי.

את המלאכה הקשה שבמקדש עושה הרב יעקב שניאור שליט"א, מנהל המדרשיה. "המטרה שלנו", מסביר הרב שניאור, "לסייע לנערים הללו במקום שבו הממסד כשל. פשוטו כמשמעו. להנעים להם ולהדריך אותם בדרך האבות הקדושים. זכינו יחד עם האברכים החשובים הרב יוסף כהן שליט"א והרב נתנאל בעדני שליט"א, אשר משקיעים ומוסרים את נפשם, ששלושה מבוגרי המדרשייה מפארים את היכלי הישיבות ועולם התורה, והם עמלים בתורה בדבקות, הודות להשקעה בתחילת דרכם במקום קדוש זה", אמר והוסיף: "המלאכה היא רבה, אך יש לנו מעיין מפכה אשר ממנו אנו שותים מים זכים וטהורים, רבן ומאורן של ישראל מרן פאר הדור והדרו הגאון הגדול רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, אשר לפני כשלושים שנה הקים את ארגון 'אל המעיין', לאחר שראה כיצד בני עדות המזרח נוטשים את דרך אבותיהם המפוארת, וב"ה זכה הארגון לקרב אלפים ורבבות אל אביהם שבשמים, וכל זאת בזכותו הגדולה של מרן זיע"א, שידע לרדת אל האחרון שבעם ולשוחח עמו בשפתו, בחביבות נפלאה ובהארת פנים".

"קודם כל, בגלל החוויה", מסביר אברהם שמשוני, צעיר בן 16 וחצי מחדרה, אשר שמע על הפעילות מאחד הנערים ומאז דבק במקום ומגיע בקביעות. "תראה, אני בא לחדרה מטבריה, למדתי בפנימית 'הררי ציון' בבקעת הירדן. לאחר מכן עברתי לחדרה, אחד החברים אמר לי לבוא לשיעור, ומאז, אפילו שאני עייף מאוד, אני לא מפספס שום שיעור". ולשאלתנו מה גורם לו לבוא למדרשיה, השיב: "מצאתי בית חם ואוהב במדרשיה ואני חושב שכאן טוב יותר מהפנימיה שבה למדתי בעבר, אני נהנה מאוד ופוגש את החברים שלי וביחד אנחנו מתחילים להתקדם בקיום המצוות, זאת חוויה מדהימה שלאחריה אתה מרגיש אדם טהור יותר, חכם יותר, טוב יותר. מעולם לא מצאתי שום דבר שאפילו מתקרב לזה".

לעבוד בשבת או לא?

"אני מוכרח לספר על נס שקרה לי בעקבות התקרבותי לדת והגעתי לשיעורים במדרשיה. לפני כחצי שנה חיפשתי עבודה על מנת שאוכל להרוויח קצת כסף ולקנות דברים שכל נער רוצה שיהיו לו", מספר לנו הבחור שמעון פקדו. "הלכתי למשרד כוח אדם ושאלתי אם יש להם עבודה להציע לי, ומיד הציעו לי לעבוד בפארק התעשיות קיסריה במפעל שמייצר פלסטיק. שאלתי אותם מה התנאים, והפקיד השיב מיד: תדע לך, חייבים לעבוד בשבת. לא ידעתי מה לעשות, אחרי הכול מדובר כאן בניסיון גדול מאוד, הייתי נורא לחוץ ומבולבל והחלטתי שאני מתקשר לרב יעקב שניאור ושואל אותו מה לעשות. הרב אמר לי: תסרב לעבודה הזו, מי שעובד בשבת לא רק שאינו מרוויח אלא מפסיד, ובירך אותי שהקב"ה יזמן לי עבודה אחרת. היה זה ביום שני. ביום שבת קודש לאחוריו ראו מעל חדרה ענן שחור כהה מאוד. בתחילה חשבנו שח"ו קרה פיגוע או משהו כזה, ולאחר שיצאה השבת הודיעו בכלי התקשורת שבפארק התעשיות קיסריה מפעל שמייצר פלסטיק עלה בלהבות ונשרף כליל. התרגשתי נורא וראיתי בחוש איך הקב"ה עוזר למי שרוצה באמת להתקרב אליו. היום ב"ה אני עובד במקום שטוב לי ואיני מוותר על השיעורים במדרשיה אפילו שאני עייף מאוד. אין תחושה נעימה יותר מלהרגיש שאבא שבשמים משגיח עליך בכל רגע".

אופק קבסה בן ה-15 וחצי, אשר גדל בשכונת גני אלון בחדרה ולומד בחטיבת תיכון חדרה בכיתה ט', מסביר איך נפרד ממשחק כדורגל שהיה אוהב לשחק בכל שעות היום והערב כבר מגיל שמונה בערך: "יום אחד הציע לי אחד מחבריי לבוא לשיעור תורה, שאלתי אותו של מי? איפה? והוא אמר של הרב שניאור, בוא, כדאי לך. אמרתי בתוכי 'מה אכפת לך ללכת, תלך רק פעם אחת וזהו', אז באתי וראיתי את היחס החם, את הנתינה הגדולה מתוך אהבה אמיתית שהרב מרעיף עלינו, וב"ה עד היום אני מגיע למדרשיה, זה מוסיף לי הרבה ידע תורני ומקדם אותי להגיע למטרה האמיתית שבעבורה באתי לעולם, וזה לעשות נחת רוח לה' יתברך. כולנו כל החברים שמגיעים למדרשיה רואים את ההשקעה של הרבנים, ואנו מודים להם על כך".

חברו אמיר יעקב מספר אף הוא: "גם אני גדלתי בשכונת גני אלון בחדרה, התחלתי להתקרב לקב"ה לפני שלוש שנים במדרשיה שהייתה באזור השכונה, הרב יעקב שניאור שליט"א, יחד עם האברכים הרב יוסף כהן שליט"א והרב נתנאל בעדני שליט"א, שמסרו את נפשם למען המדרשיה ולמען הבחורים להעביר לנו את תורת ה' בצורה מתוקה, זו הייתה תקופה נפלאה של התקרבות לאבינו שבשמים. הרב שניאור שליט"א היה מוסר נפש לכל בחור לשיעור, לפעמים זה היה קשה, אבל ב"ה היום רואים את ההצלחה על ההשקעה הרבה. כשהייתי במדרשיה נהניתי מאוד. מלבד הלימוד מקיימת המדרשיה מגוון רחב של פעילויות מעניינות הכוללות הרצאות מעניינות של מרצים, תוכניות מיוחדות כמו ערבי 'על האש', נסיעות לקברי צדיקים וטיולים מיוחדים.

"ב"ה לאחר שנתיים במדרשיה בישיבה עברתי ללמוד בישיבת 'החיים לדוד' בראשות הגאון רבי שי פרי שליט"א. אני לומד בישיבה למעלה משנה ומתעלה בתורה וביראת שמים. לעולם לא אשכח את הימים של המדרשיה, הם נכנסו ללבי ולעולם לא יצאו.

"אני רוצה להודות ולברך את הרבנים במדרשיה שבזכותם עברתי לישיבה, ואני מרגיש את ההרגשה הנפלאה של לימוד התורה ודיבוק החברים".

פעיל שינוי שהפך לאברך

המלמדים במדרשיות מעידים על סיפוק רוחני מאין כמותו בתפקיד שאותו הם ממלאים יום יום. סיפורי הוד ומעשיות אשר היו מנת חלקם, מלווים אותם מדי יום ונוטעים בהם את הכוחות להמשיך ביתר שאת לקרב לבבות ולהשיב לב אבות על בנים.

וכך מספר הרב עדיאל בוארון, רכז המדרשיות בעיר מעלות שבצפון: "יום אחד הגיע אלי למועדונית בחור בשם י.מ., ממשפחה שנחשבת 'הרוסה' וקשת יום. ביום הראשון הגיע הבחור עם דעות מוצקות ולא היה מוכן לשמוע מאומה על יהדות. שאלתי אותו: אז למה הגעת לכאן? ואז הוא השיב לי: שמעתי שיש כאן 'סנוקר', אני רוצה לשחק וזהו. הנחתי לו ולא שאלתי מאומה. הבחור היה מגיע כל ערב, משחק והולך. לא נשאר לשיעור ואפילו למניין לא היה מצטרף. לאחר שבעה חודשים תמימים הבחור מצלצל אלי ומבקש לשוחח איתי באופן אישי. קבענו מועד וזמן, והוא פונה אלי בדמעות בעיניו ואומר לי: כבוד הרב, גדלתי במשפחה הרוסה, הלב שלי זה לב אבן, בחיים לא קיבלתי כלום בלי לשלם תמורה. באתי למועדונית כי רציתי להרגיש שאני עושה משהו בלי לשלם תמורה. היחס, ואורך הרוח שלך כלפיי שינו לי את ההסתכלות על החיים לגמרי. עבר זמן מה. אני רוצה להגיד לך שהיום הבחור בעל תשובה, מדקדק במצוות קלה כבחמורה, והכול מכוחו של הסנוקר שקירבו למוטב".

ומספר סיפור נוסף: "באחת הפעמים הלכתי לעשות סבב ביקורי בית אצל משפחות, הגעתי לבית זוג נחמד, הבעל עם קוקו ארוך, אתאיסט לגמרי. הבעל י. מספר לי שאין להם ילדים כבר שבע שנים והוא מיואש ולא מאמין בכלום ר"ל. האישה מספרת לי בדמעות שיש לו תפילין אך הוא לא מוכן לשמוע. דיברנו כשלוש שעות. השעה היתה 10 בלילה, אמרתי לו: י, עכשיו אתה מניח תפילין! (כמובן בלי ברכה). ההנחה שברה אצלו את הקרח. מאז התחיל להניח תפילין בקביעות, וכעבור כעשרה חודשים זכו לחבוק בת. זוהי כוחה של מצווה וכוחה של תשובה. אשרינו שזכינו להיות שליחים נאמנים להציל את בני הדור הצעיר".

כל אחד מהנערים, גלום בתוכו סיפור שאפשר בהחלט להגדיר זאת מעין מפעל חיים, עקב המהפך הדרסטי שחל בקרבם במיטב שנותיהם.

אחד מהם הוא שחר מראשון לציון, שאביו כיהן כסגן ראש העיר מטעם שינוי. שחר, עוד משחר נעוריו שתה מבאר ההסתה של לפיד האב, וכשאביו נמצא בעמדת מפתח במפלגה שהוקמה במטרה לזרוע שנאה ופירוד בין כל חלקי הציבור, לא יכול להרשות לעצמו להריח ניחוח של ערכים יהודיים. "היה זה באחד מימות הקיץ החמים", מספר הר' אודי עטיה, מהנחשונים שבמגידי השיעורים במדרשיות "אל המעיין" ובמקביל מכהן כיו"ר ארגון "כיוונים לחיים", אשר פעיליו מכניסים מאות תלמידים למוסדות תורניים מדי יום. "בדרך לפעילות רישום בראשון לציון, אירעה לי תקלה חמורה ברכב ונאלצתי להשאיר את רכבי בראשון לציון ולעלות לירושלים באוטובוס.

"בדרך, ישב לידי שחר. נער, עלם חמודות, ובתוך דקות אחדות התפתחה שיחה בינינו כשאני חותר להגיע למטרה האמיתית. ראשית כל הייתי צריך לקלף ממנו את קליפת השנאה לחרדים שדבקה בו במהלך השנים, כשזה הדבר היחיד שינק בבית אביו, ולאחר מכן החל להתעניין בשבת, מועדי ישראל, והזכות להיות יהודי אמיתי. אם עד כה תרי"ג מצוות התורה היו נראות לו כעול, הרי שאחר השיחה בינינו הוא הבין שזה נכס אסטרטגי שיש לשמור עליו מכל משמר".

עטיה אומר בהתרגשות: "ימים ספורים לאחר המפגש, שחר כבר היה בת"ת של מעיין החינוך התורני, זכינו ללוותו גם בת"ת וכיום שחר לומד בישיבה כשהוא עולה ומתעלה".

באמתחתו של ר' אודי עטיה, אין ספור סיפורים הממחישים את הדי המהפכה, והוא מחזק בידיו צרורות של מעשיות אשר מלמדות את עומק פעילותם של מדרשיות אל המעיין, ורישום ילדים למוסדות תורניים. הוא לא מסתפק בשיגור הרשם אל בית הורי הנערים, אלא בליווי מלא של התלמיד בשהותו במוסד התורני. בר מצווה לנערים, סיומי מסכת, מסיבות סיום או כל פעם שהוא חש שהנערים צריכים חיזוק.

סיום מסכת במקום משחק כדורגל

הרב עופר כהן, מנהל המדרשיות, שמספרן 69 מהדרום ועד הצפון, אומר כי לכל מדרשיה סיפורים מאלפים משלה הממחישים את עוצמת המהפכה, קירוב הלבבות והצלת הנפשות בכל יום ויום סביב מעגל השנה. תוך כדי שיחה עימנו הוא נזכר במעשה שיש בו כדי לחזק ולאשש את דבריו: "אספר לך סיפור קצר עם פרטיו המדויקים: נער מבת ים, שחקן כדורגל בליגת הנוער בקבוצת הפועל תל אביב, הגיע למועדונית בבת ים שאותה מרכז הרב מגן. בתחילה, הנער הגיע יום אחד בשבוע, ובמשך הזמן התחיל להתמיד יותר. הוריו של הנער התעקשו שיעזוב את המועדונית כיוון שזה מפריע לו לכדורגל, והם השקיעו בו הרבה זמן וכסף כדי שיוכל להצליח כשחקן כדורגל. הנהלת הפועל תל אביב הציעה לנער משכורת חודשית של עשרות אלפי שקלים כדי שימשיך בקבוצתם, אבל הנער, שבמשך הזמן התחזק, לא היה מוכן יותר לחלל שבת והחליט לעזוב את הכדורגל ולהישאר במועדונית באופן קבוע. הוריו של הנער ניהלו מלחמה פיזית ומילולית ברב מגן כדי שבנם יעזוב את המועדונית, ובכל זאת הנער נשאר בשלו. היום הנער נמצא בישיבת קרית מלאכי כבר במשך שבעה חודשים, ולפני כחודש סיים מסכת תענית בשלמותה. הוריו של הנער הבינו את טעותם שנלחמו במגיד השיעור הרב מגן, והשתתפו בסיום המסכת של בנם, כשהם נוטלים על עצמם את כל הוצאות הכיבוד לכל נערי המועדונית, וקוצרים שבחים על הרב מגן שמסר את נפשו להציל את בנם".

 הרב עופר כהן מסכם ואומר: "שים לב! בכל שנה ושנה, אנו מוציאים לפחות 250 בחורים ממוסדות חילוניים לישיבות לבעלי תשובה באמצעות המדרשיות. אלו מספרים ועובדות שאין עליהם עוררין. אם תרצה אתן לך רשימה מסודרת של המדרשיות ותיווכח במו עיניך. אז אם כבר מדברים על פעילות התנועה של 'אל המעיין', לצד כל הפעילות הברוכה שיש בתנועה הגדולה להפצת תורה בישראל, החל משיעורי תורה למבוגרים ובני נוער, חוגים וחברות תהילים, פעילות בבתי חולים ובבתי אבות, כנסים ועצרות התעוררות, וכלה במדרשיות ובמועדוניות, גולת הכותרת של הפעילות בשנתיים שלוש האחרונות אלה המדרשיות בכל רחבי הארץ".

פרויקט שבתות במדרשיות

בחודשים האחרונים פרויקט השבתות במדרשיות "אל המעיין" צובר תאוצה. זהו פרויקט שבו מתארחים בכל שבוע ושבוע סטודנטים ובני נוער לפני גיוס לצבא בישיבות ובבתי הארחה בירושלים. הבחורים מגיעים מאזורים שונים בצפון הרחוק, ואף מהדרום ומהמרכז. בדרך כלל הם שובתים בישיבות "זכות אבות" ו"דרכי אבות" בבית וגן ובמעלות דפנה, ובישיבות נוספות. שבתות מסוימות אף מתקיימות בבתי הארחה, ובני הנוער עולים לירושלים כדי לטעום שבת אחת יהודית מהי. טעמו וראו כי טוב ה'. את פניהם מקבלים רבנים ומרצים מהשורה הראשונה, המלווים את הבחורים במהלך כל השבת, החל מקליטתם הראשונית, קבלת שבת, שיחות מוסר, שיחות חיזוק ועידוד, שיעורי תורה, התפילות, הסעודות, הפיוטים, שירי קודש ומסורת מבית אבא, ואפילו טיול קצר בשכונות החרדיות על מנת לראות מקרוב מתוך זווית יהודית מהי שמירת שבת כהלכתה.

הרבנים מספרים כי בני הנוער גומעים בשקיקה את שיעורי התורה ושיחות המוסר. מביעים פליאה על הגיבוש והאחדות בסעודות השבת, הנה ומה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ומזילים דמעות התרגשות כשיוצאים לרחוב וחשים כיצד השבת פורסת את כנפיה אפילו על תינוקות המעוטרים במלבושי כבוד ובגדי שבת, ושמחים ביום זה כחתן היוצא לקראת כלתו. מבית המדרש לאבות ובנים, חוגי תהילים ואמירת שיר השירים. אלו תינוקות של בית רבן שעליהם העולם עומד.

בחודש האחרון התקיימו שבתות אף לנערות חילוניות. מי שמרכז אותן ומעודד אותן ליטול חלק בשבת תורנית, הוא הרב דורון ארז. הרכזים מדווחים על רשמים חיוביים ביותר גם מהנערות, ופרויקט השבתות אשר מתפתח בימים אלו, יזכה בקרוב לחיזוק משמעותי ביותר, אשר יבטא את הדי המהפכה והיעד שסימנה תנועת "אל המעיין" להגיע אליו בשנה זו.