מה בין אמונה לאמונה?

יש אשר ידיעת מציאותו של האלוקים ברורה להם ואיתנה כצור החלמיש, והם גם חפצים בכל ליבם לעשות את רצונו. אך בקרבם יש מבוכה מסוימת בשאלה: איזו תורה ניתנה באמת מאת האלוקים - ואלו 'תורות' זויפו ונכתבו על ידי בני-אדם רודפי כבוד, שביקשו לייסד דתות חדשות כדי לייקר בכך את עצמם? בשורות הבאות נעמוד בקצרה על ההבדל היסודי שבין דת האמת המקורית לבין דתות הזיוף והחיקוי. אֵמון של דמיון - או של ידיעה? כידוע, המילה 'אמונה' היא מלשון 'אֵמוּן'. כל מי שמלווה סכום כסף לחברו, הרי זה משום שהוא נותן בו אמון שבבוא העת יחזיר לו את כספו. אולם יש אמון המבוסס על דמיון, ויש אמון המבוסס על ידיעה. לדוגמא: המלווה סכום כסף גדול לאדם שאינו מכיר כלל, ומאמין לו שיפרע את חובו רק על פי מראהו ועל סמך עדותו על עצמו כי הוא אדם אמין וכי כבר לווה בעבר פעמים רבות מאנשים שונים ותמיד החזיר בזמן וכו' וכו' - הרי זה אמון המבוסס על דמיון. שהרי הוא רק מדמה לעצמו שעומד לפניו אדם מהימן. והרי אפשר שיאבד את כל כספו.

לעומת זאת, יש אמון המבוסס על ידיעה. כגון המאמין למבקש ההלוואה רק לאחר שהורי המלווה, קרוביו ואוהביו העידו בפניו כי ידוע להם בוודאות גמורה שאדם זה הינו אדם מהימן הנזהר בממון זולתו, וזאת משום שנוכחו לראות בעיניהם שאינו לוקח לעצמו בשום אופן ממה שאינו שלו, ועושה הכל כדי להשיב בזמן כל ממון שלווה. ולאור ידיעה ברורה זו נותן המלווה אמון מלא באותו אדם. הרי זה אמון המבוסס על ידיעה. וההבדל העצום ברור לעין. כל הדתות, הן דת האמת והן דתות החיקוי, משתמשות במונח אמונה. שימוש זהה זה באותו מונח, גורם באופן טבעי לבעלי הראייה השטחית לתהות: מהי דת האמת? שהרי זו וזו מדברות על אמונה, וכל אחת טוענת שהאמת אצלה. אולם היודעים להעמיק בוחנים היטב את השרש ממנו צמחה ואת הבסיס עליו נצבת כל אמונה, וזה מה שעושה את ההבדל הגדול. הנה למשל, מייסד הנצרות דרש מכולם: ''האמינו לתפקידי, שהרי אלוקים דיבר איתי''.

אולם נקודת התורפה הגדולה שבאמונה זו היא העובדה המוסכמת והפשוטה שאיש לא ראה שאלוקים דיבר עם יש''ו, ואין שום עדות מלבד דבריו עצמו על היותו שליח האל! ואם כן - אולי הוא משקר? אולי מחלת נפש מסוימת גרמה לו לשמוע קולות והוא דמיין שהיה זה אלוקים שדיבר? והרי בבתי החולים לחולי-נפש יש הרבה כאלה השומעים כביכול את קולו של האלוקים משוחח עימם. אכן מסיבה זו, כאשר בא מוחמד והכריז על עצמו כשליח האל, רדפו אותו בני שבטו, שבט כורייש, בטענה: ''אם כדבריך, מדוע האלוקים אינו מראה לנו ולו פעם אחת שהוא מדבר אתך?'' עד שנאלץ נביא שקר זה לברוח ממכה למֶדינה, ומשם יצא להשליט את דתו-דעתו באמצעות שכירי חרב בכח הזרוע, כידוע. היהדות - אמונה המבוססת על עדות מיליונים לעומת זאת, היהדות היא הדת היחידה הטוענת שהיא מבוססת על עדותם האחידה והמהימנה של מיליוני (!) בני אדם. שהרי כל עם ישראל, שיצאו ממצרים, היו עדים למעמד ההתגלות הגדולה בעת מתן-התורה בהר סיני. כולם שמעו את האלוקים מכריז בתחילת עשרת הדברות: ''אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים''; והכל גם ראו את משה עולה אל האלוקים במעלה ההר הבוער וחוזר לאחר ארבעים הימים בהם קיבל מהאלוקים את תרי''ג מצוות התורה.

עדות זו נמסרה מאב לבן בקרב אין ספור משפחות ישראל ברצף במשך כל הדורות עד דורנו אנו. מסירת העדות מלווה מאז ועד היום בהתכנסות בתאריכים קבועים המציינים את הימים המיוחדים, כגון יום היציאה ממצרים, יום קבלת התורה וכו'. אלו הם חגי ישראל המוכרים לכולנו. בכל חג מתבצעות פעולות קבועות לזכירת המאורע שהוא מציין: אכילת מצה בחג הפסח, ישיבה בסוכה בחג הסוכות וכו'. בנוסף לעדות המיליונים שנמסרה כאמור אישית מאב לבן, יש בידינו גם את רשימת הרבנים מקבלי ומוסרי התורה מאז משה בסיני ועד היום, עם תאריכי לידתם ופטירתם, מקום חייהם, הספרים שכתבו, וכל שאר הפרטים ההיסטוריים. יש לציין עוד את הניכר בבירור מסדר הקדימה ההיסטורי: מתן תורה התרחש בשנת ב' תמ''ח (1312 לפנה''ס), שנת יציאת מצרים, כלומר לפני למעלה מ-3300 שנה; הנצרות נוסדה כידוע לפני כ-2000 שנה; ואילו האיסלאם לפני כ-1400 שנה. וכשיש מערכת קדומה וראשונה ויש מערכות חיקוי מאוחרות, ברור לכל מבין מהו המקור האמיתי ומהם הזיופים המאוחרים.

לא פלא איפוא שכל הדתות מודות באמיתותה של תורת ישראל והמעמד ההיסטורי בהר סיני, בעוד שהדת היהודית טוענת ששאר הדתות אינן אמת אלא חיקוי וזיוף ומכריזה: לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים! וכפי שההגיון מחייב, שהבורא הכל יכול, הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, יעניק לברואיו תורת נצח. עוד נציין כי אמנם איננו זקוקים לאישור חיצוני/מדעי לאמיתותה של התורה, אך למתעניין בכך נזכיר במאמר מוסגר כי גם הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו ומתגלים לאחרונה, מאשרים ומאששים את הדברים. ועדיין לא נגענו במנגנוני ההוכחה הקיימים בתורה, כגון מנגנון צפיית העתיד בדיוק מדהים, מנגנון הצפנים, מנגנון ידיעת סודות כמוסים הטמונים בטבע ובתהליך הבריאה, ספר יצירה, סוד האותיות, ועוד מנגנונים נלאים, המוכיחים את העובדה שהתורה נכתבה ביד הכח העליון, שליט ומחולל הבריאה, קורא הדורות מראש. סיכומם של דברים - זהו ההבדל הגדול שבין היהדות לדתות החיקוי. אמונתינו מבוססת על ידיעה, בעוד שאמונותיהם מבוססות על דמיון.

התורה מעידה מפורשות ואכן, על ההבדל החד והברור שבין תורתנו, תורת-האמת, לבין 'תורות' החיקוי, מעמידתנו התורה עצמה. וכך נאמר בתורה: כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלקים אדם על'' הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה, או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי? אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים, אין עוד מלבדו. מן השמים השמיעך את קולו... ואת דבריו שמעת מתוך האש... וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא ''האלקים: (דברים ד, לב - לט) וכלשון הרמב''ם בהלכות יסודי התורה (ח, א): משה רבינו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים...'' נבין מעתה היטב את פשר העובדה ההיסטורית השכיחה והתמוהה לכאורה, שאין ספור יהודים עונו עינויי תופת, נטבחו ונשרפו, משום שלא היו מוכנים לעזוב את דתם בשום אופן - על אף היותם בני עם נרדף וסובל.

ולעומת זאת רבים מאוד מבני הדתות האחרות, אשר לכאורה לא היה חסר להם מאומה, נטשו מיוזמתם את דתם והצטרפו לעם היהודי הנרדף והסובל, על אף הידיעה שאם יתגלו - ישרפו חיים על המוקד. אלה כמו אלה טענו בדיעה צלולה ובמילים ברורות כי הסיבה לדבקותם ביהדות היא האמת המוחלטת הניכרת בבהירות בתורת האמת המקורית - לעומת השקר הצורם שבדתות החיקוי המאוחרות. ועל אלה כמו על אלה, כמו על כל יהודי בזמננו הבוחר לחיות את חייו על פי האמת הנצחית ולא לפי אשליות, נאמר: ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום! (דברים ד, ד(.