האם השמש מסתובבת סביב העולם לפי היהדות?

אפי שואל: "שלום לך, יש לי שאלה שנוגעת לאסטרונומיה. לפי המודל המוכר לנו, השמש היא הכוכב המרכזי במערכת-השמש, וכל כוכבי הלכת (יחד עם כדור-הארץ) נעים סביבה. מנגד זאת נראה שלפי התנ"ך הארץ היא המרכז, לדוגמה כאשר יהושע אמר: 'שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון', מדבריו נראה שהשמש היא שנעצרה. גם בקהלת נאמר: 'וזרח השמש ובא השמש'. עוד ראיתי שהרמב"ם כתב בהלכות יסודי התורה (פרק ג): 'כל הגלגלים האלו המקיפים את העולם הן עגולים ככדור והארץ תלויה באמצע'. כיצד ניתן ליישב את הסתירה? תודה".

* * *

שלום וברכה אפי, ותודה על שאלתך. אשיב בשלושה אופנים המתקשרים זה לזה:

1. ההסבר הארצי:

שים לבך לעובדה שגם משכילים ומדענים בני-ימינו נוהגים לומר ביטויים כמו "השמש שוקעת" ו"השמש זורחת", וזאת למרות שידוע שכדור הארץ הוא שמסתובב סביב צירו, ויוצר את תופעת היום והלילה. זוהי איפוא אמירה נכונה מפי כל אדם שנמצא על פני הארץ. לכן גם יהושע השתמש בנוסח זה כדי לבטא את בקשתו מבורא עולם להאריך את משך היום במלחמה.

וכך נאמר בספר יהושע: "אז ידבר יהושע לה'... ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" (יהושע, פרק י, יב). מכיוון שאמירה זו נאמרה מפרספקטיבה של אדם בכדור הארץ, כך בדיוק היא היתה צריכה להיאמר, שהרי אנו כבני אדם רואים את השמש עולה ושוקעת מתוך הארץ ולא מן החלל החיצון.

ראיה לנאמר מצאתי בתשובתו של הרב מנשה ישראל מצוות הידברות: "בספר הברית מסביר בזה את האמור בפסוק (יהושע י, יב): 'אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל, ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון' - לכאורה "ויאמר לעיני ישראל" מיותר כאן, שהרי כבר נאמר שדיבר לפני בני ישראל. אלא מכאן, שרק לעיני ישראל הוא העמיד את השמש בגבעון, כשבפיזיקה אכן כדור הארץ הוא שעצר מליסוב סביב צירו".

חז"ל לימדו אותנו כלל חשוב: "דיברה תורה כלשון בני אדם" (נדרים דף ג, א), ולכן פסוקי התנ"ך תיארו את היקום הנצפה - כפי שאנו תופסים אותו כבני אדם.

(צילום: shutterstock)

2. ההסבר המדעי:

הרי לך שאלה מאתגרת: האם ברור כל כך מבחינה מדעית שהשמש היא המרכז? החידוש הבא עשוי להפתיע רבים. מסתבר שלפי תורת היחסות של איינשטיין, לא ניתן כלל לקבוע מי סובב סביב מי - כאשר שני גופים סובבים אחד סביב השני בחלל ריק. פירוש הדבר שמבחינה מדעית, ניתן יהיה לקבוע את כדור-הארץ כמרכז מערכת השמש שלנו, היות והוא המקום שבו נמצא הצופה, ומנקודה יחסית זו נחקר היקום כולו. על זו הדרך, היות וכל מערכת השמש והכוכבים ניבטים מטווח כדור הארץ, לכן ביהדות נאמר שהכוכבים נעים סביבנו, וזו גם לשונו של הרמב"ם. נוכל למצוא שביטויים במקרא כגון "זרח השמש ובא השמש" (קהלת א, ה) נאמרו מנקודת הייחוס של האדם הצופה על הארץ, ולכן הם נכונים גם מבחינה מדעית.
נושא מדעי נוסף שעשוי לחזק עמדה זו, הוא עיקרון הצופה במכניקת הקוונטים. ניסוי מפורסם בשם "ניסוי שני הסדקים" הביא מספר פיזיקאים להציע את התיאוריה המפתיעה שהיקום מתעצב לפי הצופה, ובמילים אחרות, קיומו של העולם תלוי באדם הצופה בו! מסיבות אלה, נוכל להצדיק מבחינה מדעית את המודל הגאוצנטרי הרואה את עולמנו כמרכז. כפי שנראה מיד, זוהי גם השקפת היהדות.

3.וכאן אנו מגיעים למעשה להסבר האלוקי:

היהדות מלמדת אותנו שהבורא יצר את היקום כולו לתכלית האדם, כך שבלעדיו לא היה היקום נברא. קיומו של העולם תלוי בשמירת התורה: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה). עוד אמרו חז"ל: "כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם!" (משנה סנהדרין ד, ה).

האדם הוא איפוא היצור היחידי שמסוגל לחקור את היקום, להסיק על קיום בוראו, להאמין בו ולעבדו באמת. בכך שונה האדם מכל היצורים החיים. מי שמבין זאת, גם מבין מדוע ראוי לייחס את כל הגופים השמימיים אליו לפי היהדות. זוהי עמדה רוחנית-אלוקית, אשר דורשת לראות ב-מקומו של האדם מרכז, כי אכן כל הפרטים ביקום מכוונים אליו, ובלעדיו לא היו ממשיכים להתקיים!

על כן, אין בפסוקים שראית משום סתירה למדע, גם בשל הנתונים המדעיים שהובאו, אך בעיקר משום שהיהדות בוחנת את היקום במבט מעמיק ולא בשיטה כמותית (זו הסיבה לכך שדת ומדע לעולם לא יתנגשו, כי המדע עוסק רק בשאלת ה"כיצד", בעוד היהדות עוסקת תמיד בשאלת ה"מדוע"!). התורה מלמדת אותנו להכיר בתכלית האלוקית שמאחורי הטבע החומרי, ולראות את העולם בעיניים רוחניות. לפי רעיון נשגב זה - המקום שבו נמצא האדם, יהיה תמיד מרכז היקום.