סיפור לשבת: התרומה שהוחזרה פעמיים

"רבי, הרי לפניך 400 רובלים", הניחה אחת מנשות ורשה האמידות צרור כסף לפני רבה של ורשה, בערך לפני כמאה שנה, "הנני נשואה שנים רבות ולא זכיתי לזרע של קיימא. ברצוני שהרב ישלח את הכסף לאחד מחכמי ירושלים עיר הקודש, שיעתיר בעדי בתפילה בכותל המערבי שאוושע בזרע קודש". בנוסף מסרה האשה פתקה ובה שמה ושם בעלה ושם אמותיהם, והלכה לה.

רבה של ורשה עשה כאשר נתבקש, את הכסף שלח בדואר אל הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה של ירושלים. לצד הכסף כתב הרב מכתב קצר ובו פירט את בקשתה של האשה, הוסיף את השמות לתפילה, ובכך נסתיימה שליחותו.

הכסף הגיע לירושלים עיר הקודש, ותלמידיו של הגרי"ח זוננפלד, שהדחקות הייתה אורח של קבע במעונו הדל, שמחו שהנה הרחיב ה' את גבולו בדרך של כבוד.

רבי יוסף חיים זוננפלד חבש את כובעו ויצא לכיוון הכותל המערבי להתפלל. מששב מן הכותל, הורה לאחד מתלמידיו שייקח את הכסף, וייגש בבקשה לסניף הדואר המקומי וישלח אותו בחזרה לתורמת. לבקשתו צירף רבי יוסף חיים סכום כסף כעלות המשלוח בדואר.

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

התלמידים התבוננו זה בזה במבט תוהה ומשתומם, אך לא העיזו לשאול. ראה רבי יוסף חיים את תמיהתם וביאר להם: "בפרשת ויקהל מספרת התורה שכאשר נמסרה לבני ישראל הבקשה לנדבות עבור הקמת המשכן, הגיעו הנשים יחד עם בעליהן, ובלשון הפסוק "ויבואו האנשים על הנשים".

הסברים רבים יש בכך, אולם ה"ספורנו" (לה, כב) מפרש במקום ביאור השופך אור על צורת תרומה זו: "עם הנשים המתנדבות באו האנשים שלהן להסכים בנדבה, כדי שיקבלו הגבאין מהן [מהנשים], [שהרי הלכה מפורשת היא] שאין מקבלים מן הנשים [לצדקה] אלא דבר מועט".

אשה זו" – המשיך רבי יוסף חיים להסביר לתלמידיו – "שלחה את הכסף עם רבה של ורשה, אבל לגבי בעלה לא מופיעה שום מילה של הסכמה או של ידיעה. וכיון שייתכן שהיא שלחה את הכסף ללא ידיעתו, הרי שאסור לי לקבל ממנה ממון השייך גם לו בלי רשותו. מילאתי את בקשתם להתפלל בכותל, ואמשיך להתפלל לישועתם, אך את הכסף – לא אקח".

הכסף שוגר לוורשה והתלמידים שכחו מהענין עד שהגיע מוורשה המכתב הבא...

לביתו של רבה של ורשה הגיע לאחר תקופה בעלה של אשה זו. "אשתי הייתה לאחרונה אצל הרב?" הרב הנהן לאישור. "היא הביאה סכום כסף לשלוח לארץ ישראל?" הרב אישר. "מדוע ניטל ממנה הכסף ללא רשותי? סכום כסף כה רב?" הבעל דרש את ממונו בחזרה.

רבה של ורשה נבוך, הוא בסך הכל רצה לעזור. ביקש הרב מן האיש שייתן לו שהות להרהר בדבר וישוב כעבור יומיים. באותו ערב הגיע מכתב מירושלים לרבה של ורשה: "הרב זוננפלד התפלל בעבור הזוג, אך אסור לקבל תרומה מאשה ללא ידיעת בעלה. מצ"ב סכום הכסף..."

הרב שנדהם מרוח הקודש מיהר לקרוא לבעל. וזה הגיע בוכה...

מאז שהאשה הביאה את הכסף אל הרב חלפו למעלה משלושה חודשים, וב"ה כעת נודע להם שהם בדרך לבשורות טובות... הוא הכפיל את 400 הרובלים ל-800 וצירף מכתב בכתב ידו לרבי יוסף חיים זוננפלד לאות תודה והוקרה.