יום אחד בשבוע שכולו רחמים: דבר תורה לפרשת ויקהל

באחד ממחנות ההשמדה נתפסה יהודיה, שגנבה כמה תפוחי אדמה להחיות את נפשה. ביום השבת היא הועמדה למשפט, כאשר השופטים, התובע, וכן הקצרן שרשם הכל לפרוטוקול – היו אסירי המחנה. תפקידה של הנאשמת, היה לבקש רחמים על נפשה.

הנאצים ימ''ש היו צופים מן הצד, ונהנים בסאדיזם חולני, לראות כיצד היהודים מענישים זה את זה.

אולם כשהגיע תורה של הנאשמת להתחנן על נפשה, שתקה ולא דיברה מאומה. עונשה נחתם לחמישים הצלפות שוט.

לאחר עשרים הצלפות התעלפה, והושלכה לצריף. כשהתאוששה מעט, חברותיה ההמומות שאלוה: מדוע שתקת, ולא ביקשת הקלה בגזר הדין הקשה?

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

השיבה להם אותה היהודיה – היום שבת קודש. ומכיוון שהקצרן שרשם לפרוטוקול היה יהודי, לא רציתי שבגללי ייכשל היהודי בחילול שבת.

מהו יום השבת שיהודים מסרו עליו נפש?

למה ישנן 39 מלאכות שנאסרנו בהן דווקא ביום השבת?

בפרשת השבוע מוצאים אנו שמשה רבנו מצווה את בני ישראל על הקמת המשכן ככפרה לחטא העגל – אך מצווה אותם שלא לחלל את השבת עבור הקמת המשכן. מה רמז בזה משה רבנו?

כאשר אדם הראשון חטא, הוא עירב בכך טוב ברע, ואדם, חוה, הנחש והאדמה קוללו ב-39 קללות.

כאשר עם ישראל עמד למרגלות הר סיני, זכו עם ישראל להגיע לדרגה של אדם הראשון קודם החטא. אך לאחר מכן קלקלו בחטא העגל – ושוב נתערב הטוב והרע יחד.

המשכן, תפקידו להחזיר את השראת השכינה. ולכן היו בו 39 מלאכות דווקא, שכל תפקידן לברור בין הטוב לבין הפסולת. הן במובן הגשמי – ובעיקר במובן הרוחני.

השבת זהו יום ייחודי. הוא רק של עם ישראל ושל הקב''ה.

בשבת זוכה היהודי לנשמה יתרה, המלווה אותו לאורך כל השבת עד צאתה.

יום השבת מסמל את הקשר הפנימי העמוק ביותר בין עם ישראל לקב''ה, קשר שלעולם לא יכול להיפגם, ושום אחיזת דבר רע לא יכולה להיות בו. הקב''ה הבטיח לנו, שלמרות חטאינו לעולם לא ימאס בנו.

בנקודה כל כך פנימית – אין צורך לברר טוב מרע. זוהי הסיבה שבשבת אין עושים אף אחת מ-39 המלאכות שבמשכן. ואדרבה, המחלל את השבת על ידי עשיית מלאכה כביכול מכריז שהקשר פגום, ויש בו גם התערבות הרע. הכרזה מעין זו כה חמורה, עד שאמר הקב''ה, ''מחללה מות יומת''.

ובמקביל, מי ששומר את השבת, וזאת ע''י לימוד הלכות השבת, וכן מי שמקדים בכמה דקות לקבל את השבת ולהוסיף מקדושת השבת על החול – זוכה לנחלה בלי מיצרים.

שבת שלום.