אמאל'ה, יהדות: קבוצת הורים מוחה על תוכן יהודי בבתי הספר

לאחרונה פורסמה כתבה בחדשות ערוץ 2: "רוצים זרם חינוך חילוני". מספר הורים ממרכז הארץ התאגדו והתלוננו על הדתה של מערכת החינוך – לטענתם, משרד החינוך מחדיר יותר מדי תכנים שקשורים ליהדות במקצועות חול. סביר להניח שזו אינה מחאת המונים גדולה ורועשת, אלא מקבץ קטן של אנשים בעלי כוח והשפעה אצל עורכי החדשות, שהצליחו לקבל במה בת שלוש דקות. במהלך הכתבה, ביארו ההורים את התהליך המדאיג לטענתם שעובר משרד החינוך – הוא מצטט פסוקים מחז"ל, מסביר לתלמידים על ערכי היהדות, ואפילו מסביר על מנהגי עם ישראל, רחמנא ליצלן.

אז לפני שנתחיל, חשוב לציין ולהיות כנים – לכאורה, כל הורה זכאי ורשאי להחליט היכן ילמדו ילדיו, באיזו שיטה יתחנכו ואילו ערכים ירצה לקבל. לשם כך יש המון סוגי בית ספר (ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי-ממלכתי, תלמוד תורה, דמוקרטי, דו-לשוני, פרטי ועוד כהנה וכהנה). כאן הבעיה היא אחרת – ההורים הללו רוצים להסביר למשרד החינוך כיצד לפעול. לשיטתם, יש למחוק את עולם היהדות מתכני בית הספר, במיוחד כשלא מדובר בשיעור תנ"ך.

(צילום: ערוץ 2)

געוואלד, חז"ל!
"זה הספר של הבת שלי מכיתה ז', שהתסיס אותי ממש", אמר בפתיחת הכתבה ד"ר רם פורמן, יו"ר הפורום החילוני. "אני פותח את המבוא של הספר הזה שמדבר על זהות – החלק הראשון סידור התפילות, החלק השני – השבת. אין כאן אפשרות לבחור זהות חילונית". לכאורה, בשמיעה ראשונה יכול להיות שהוא צודק, אך אם נחשוב שוב, האם מדובר כאן על דת, או על מסורת ומנהגים יהודיים? כאן נשאלת השאלה – מה הקשר בין תפילה ושבת לחילוניות? האם לחילונים אסור להתפלל? האם החילונים חייבים להיות אתאיסטים, או שהשבת נועדה רק לדתיים? האם ערכים חילוניים זה "האח הגדול" וערכים דתיים זה שירי שבת? תמוה. אבל זו רק ההתחלה.

ההורים סיפרו במהלך הכתבה על "תקריות", כפי שהם מכנים אותן, בהן הם הבחינו כיצד ילדיהם שלומדים על ערכי, סממני ומנהגי היהדות מביאים את הידע לבית. כך, למשל, סיפרה אחת האמהות בתדהמה איך אחרי הדלקת נרות חנוכה ניגשה אליה ביתה ואמרה לה: "אמא, את יודעת, החנוכייה שלנו לא כשרה". "איך את יודעת?", התפלאה האם, והבת ענתה: "ככה למדתי בבית הספר".

(צילום: ערוץ 2)

ואני תוהה, כיצד יכולים בני אדם להיות כל כך מנוכרים כלפי הזהות שלהם, עד שאנו נלחצים מכך שהילד שלנו מעיר לנו על תקינותה של החנוכייה? האם אותה אמא הייתה נלחצת במידה והבת הייתה אומרת, למשל, "אבא, לא נתת זכות קדימה להולך רגל... ככה למדתי בשיעור זהירות בדרכים? ודאי שלא, אך מי שיעז ללמד אותם מה זה יהדות יצטרך לשאת בתוצאות.

כך למשל, אמא מכפר סבא לא הבינה למה טקס קבלת התורה של בתה נערך בבית כנסת (ולא בפאב או במגרש כדורגל, למשל), ולמה בשיעור "קיימות" יש ציטוטים של חז"ל. האם שלוותה הייתה נפגעת באותה המידה אם היו אלה משפטים של פילוסופים יוונים או אנשי רוח גויים?

(צילום: ערוץ 2)

חשוב שנבין, המורשת היהודית שייכת לכולנו. היהדות לא התחילה בשואה, בגלות או בבתי המקדש, אלא עם קבלת התורה, כשעם ישראל קיבל את החוקים והמצוות: שבת, פסח, מזוזה, ברית מילה וכל מה שמסמן אותנו עד היום. קצת קשה להבין למה המורשת של אותם אנשים כל כך מאיימת עליהם, ולמה הם לא מצליחים לראות את ההיסטוריה המפוארת שלנו כיתרון. האם משפטים כמו "ואהבת רעך כמוך", "כבד את אביך ואת אמך", "הוי דן את כל האדם לכף זכות", צריכים להדיר שינה מעיניהם? מדוע במקום להתעסק עם הבעיות האמיתיות של הנוער – מוטרדים מכך שהוא יודע לצטט את חכמי היהדות איך לכבד מבוגרים, הורים ומורים?

חוכמת המזרח VS היהדות

הנה סיפור ששמעתי די מזמן (אל תתפסו אותי בפרטים הקטנים) שממחיש בדיוק את האווירה מהכתבה. לפני עשר שנים נתלה באוניברסיטת חיפה שלט: "שיעורים בפרקי אבות יתקיימו באוניברסיטה בתאריך ובשעה...". מאחורי הפרסום עמדו שני יהודים דתיים, אחד חוזר בתשובה הלבוש כחרדי ואחד דתי מבית שחובש כיפה סרוגה. הם סיפרו שפרסמו בכל לוחות המודעות, הפיצו במיילים ובכל דרך אפשרית את הסדנא, כדי למשוך כמה שיותר יהודים. למפגש הראשון הגיעו לאודיטוריום 3 סטודנטים, ולאחר חמש דקות נשאר אחד. הם חשבו לעצמם שאולי השיווק לא היה מספיק אגרסיבי, אז הלכו באופן יזום לסטודנטים וניסו לשכנע אותם להגיע, חילקו פלאיירים בכל סביבת האוניברסיטה והקדישו שבוע שלם לפרסום השיעור השני. וכמה הגיעו לשיעור השני? אפס.

(צילום: ערוץ 2)

השניים הבינו שקיימת כאן בעיה. אחד מהם חשב שאולי היהדות לא מספיק מושכת. שבוע לאחר מכן פרסמו על לוחות המודעות "שיעור מרתק – חוכמת המזרח הרחוק בדגש על פילוסופים קדומים מסין". כתפאורה הם תלו על הבמה "לונגים", הדליקו קטורת וקישטו את האולם בשלטים בשפה הסינית, בנוסף שינו המרצים הדתיים את לבושם והתהדרו בכל מיני גלביות של מנזרי שתיקה. התוצאה לא איחרה לבוא – אודיטוריום מלא עד אפס מקום, מאות סטודנטים באו ללמוד את תורת המזרח. המארגנים ההמומים לא האמינו למבט עיניהם והבינו שהטריק עבד (יהודים או לא?). רק מה? שהתוכן נשאר בדיוק אותו דבר – הם לימדו את אותם פרקי אבות, אך שינו את שמם של חז"ל  לכל מיני חכמים סינים עתיקים. כך רבי טרפון הפך לקונפיוציוס, ורבי יוחנן הפך לאיזה לשם של מרק צפרדעים. הסטודנטים הצביעו ברגליים וכך במשך עשרה מפגשים האולם היה מלא עד אפס מקום. בסיום הסדנא – רגע לפני שחותמים את סדרת ההרצאות המרתקת, עלו היהודים לבמה, הפעם בכיפות ובלבוש יהודי, ואמרו: "חברים, כל מה שלמדתם כאן, זה פרקי אבות. רק שמסתבר שחשבתם שליהדות אין מה להציע – וטעיתם בגדול".