"בגיל ארבעים, הייתי צריכה פתאום למצוא את עצמי"

לפני שמונה שנים, מירי שניאורסון מצאה את עצמה על פרשת דרכים. אחרי כמעט שני עשורים שבהם הקימה וניהלה את אימפריית בגדי הילדים בציבור החרדי 'קידי שיק', הרשת נקלעה למשבר כבד. בפני שניאורסון ניצבו שתי ברירות: לפשוט רגל – או להעביר את הרשת לבעלות אחרת, שתציל לפחות את משרותיהן של מאתיים העובדות. היא בחרה באפשרות השנייה.

בבת אחת, השתנו חייה במאה שמונים מעלות. מאשת עסקים עמוסה וממהרת, מצאה עצמה בבית. בלי עבודה, בלי תואר, ובלי שום מושג מה לעשות עם חייה מכאן והלאה.

"הייתי בת ארבעים, וזה היה משבר גיל ארבעים מועצם מאד בגלל הנסיבות", היא נזכרת. "מה שזה גרם לי הוא להתחיל לחפש את עצמי – להתחיל לחפש את העצם שבי, את הפנימיות, את המהות. רציתי להתחבר לקדוש ברוך הוא. בסופו של תהליך אני מרגישה שהשם עשה איתי חסד אמיתי: הוא גרם לי להתקרב אליו. אני לא נחשבת חוזרת בתשובה במובן הקלאסי, אבל אני בהחלט מרגישה שחזרתי בתשובה לאבינו שבשמיים".

שניאורסון התחילה להקדיש זמן רב ללימודי יהדות וחסידות. "רציתי למצוא את הזהות היהודית והנשית שלי. את האימהיות שבי. את כל הדברים שקצת הלכו לאיבוד כשאת מנהלת עסק", היא מסבירה. די מהר, גם קיבלה הזדמנות להעביר הלאה את מה שלמדה. "אני זוכרת שראיתי מודעה על קורס קריינות רדיו וטלוויזיה של 12 מפגשים. החלטתי משום מה להירשם. במפגש ה-11 קיבלתי טלפון מרדיו קול חי: הם חיפשו להגשת תכנית אישה חרדית עם אג'נדה, מישהי שהיא גם אמא וגם סבתא.

על אף שהתכנית היתה מיועדת לימי שלישי, החלטתי למקד כל תכנית סביב פרשת השבוע. למשל, אם בפרשה מסופר על משה רבנו אז לקחתי את הנקודה של מיהו מנהיג, מהי מנהיגות, איך אנחנו יכולים להיות מנהיגים ולהשפיע על הסובבים אותנו. ככה בעצם, התחלתי לכתוב: כל שבוע הייתי צריכה לשבת ולכתוב מה אני רוצה לומר בתוכנית".

מירי שניאורסון

מתכניות הרדיו היא הגיעה עד מהרה גם לכתיבת טורים על פרשת שבוע בעיתון 'כפר חב"ד'. "לא היה לי קל עם זה", היא מודה. "ממישהי שהייתה מנכ"לית חברה שמגלגלת מיליונים פתאום מצאתי את עצמי עובדת שעות על טור ומקבלת עליו סכום זעום. הנה, אני מתעסקת לא בבגדים אלא בנשמה – וזה כביכול הערך של זה בשוק. אבל הבנתי שאני לא עושה את זה בגלל הכסף, אלא בגלל אותו תהליך שאני עברתי, גילוי הפנימיות, המהות".

את המאמרים שלה על פרשת השבוע הוציאה עד כה בשני כרכים. "אלה טורים שכתבתי בזווית נשית. כל שבוע כתבתי על חוויה או סיטואציה שעברתי וחיפשתי בפרשת השבוע תובנה או מסר שהתקשרו לי לעניין. מצד אחד אני מביאה דברים מהמקורות – ומצד שני מדברת על חוויות שמדברות לנשים רבות, משידוכי הילדים ועד הולדת נכד. בהתחלה לא תכננתי להוציא ספר: אבל אחרי שנה של כתיבת הטורים, פתחתי את אחד מספרי אגרות הקודש של הרבי וראיתי שהרבי מסביר למישהו שכתב לו, שהוצאה לאור עניינה הוצאת דברים מחושך לאור, לא רק 'הדפסה', ומברך אותו שיוציא לאור שני ספרים. אז הבנתי שהולכים להיות שני ספרים...וכך היה". שני הספרים מדברים על כל הפרשיות. אבל, היא אומרת: "הספר הראשון, הספר התכול, מביא רעיון אחד ומתמקד בו. הספר השני, הוורוד, יותר מתבונן ומעמיק. ההבדל ביניהם הוא כמו ההבדל בין חכמה לבינה. כמו ההבדל שבין גבר ואישה".

על הטורים, ועל הספרים, היא מקבלת תגובות, לדבריה, גם מנשים לא דתיות כלל, שמספרות שהן מתחברות לדברים. אולי מפתיע יותר: "יצא לי לקבל תגובות מתפעלות ממורות שלי לשעבר, שלא ממש נתנו לי הרבה קרדיט בתור תלמידה..."

חוץ מהרדיו, הכתיבה, וההרצאות שהיא מוסרת על סיפורה האישי, שניאורסון עובדת גם כקואצ'רית, בין השאר במסגרת הרשות ליזמות 'מעוף'. "הסטטיסטיקה אומרת שרק 20 אחוזים מהעסקים הקטנים שורדים. עם הרקע העסקי וההכשרה שלי בקואצ'ינג אני מסוגלת ללוות נשים שרוצות להקים עסק, ולנסות להבין איתן עד כמה זה ריאלי. לפעמים העזרה הכי גדולה שאתה יכול לתת ליזם זה פשוט להוריד אותו מהרעיון שלו, או להוביל אותו לערוך בו שינויים מהותיים.

"מבחינתי, השאלה הכי חשובה שאני מציבה למאומנות שלי היא: מה מרגש אותך? מה ישמח אותך לקום כל בוקר לעשות, גם אם העובדת תבריז והצילומים הם לא כמו שציפית? רק כשאני משוכנעת שיש לה ברק בעיניים, רק אז אני נותנת את ברכת הדרך".

בימים אלה היא גם לומדת הנחיית קבוצות הורים. "זה נשמע אולי מצחיק: רק אתמול בבוקר נולד לי נכד שמיני והקטנה שלי כבר מעל גיל 18. ובכל זאת, אני לומדת את אחד התחומים שנשמעים הכי פחות מגניבים, שלא מקבלים עליו תואר. ואני, מידי פעם עוד קופץ אצלי היצר הרע ששואל מתי יהיה לי תואר כבר. אבל אני פשוט עוברת תהליך מדהים בקורס הזה. הרי אנחנו אף פעם לא גומרים להיות הורים: אולי אני כבר לא מפרידה בין ילדים שרבים על משחקים, אבל כן צריכה לפשר ולהחליט מי יבוא לשבת הפעם, למשל".

איך השתנתה התפיסה שלך על אימהות בשנים האחרונות?

"כמובן שמאז שעזבתי את העסק התחיל להיות לי הרבה יותר זמן עם המשפחה. תמיד הייתי אומרת שאני אמא של איכות ולא אמא של כמות, אבל היום אני יודעת שזה לא נכון. אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, אבל ילדים צריכים כמות. הם צריכים נוכחות הורית. הילדים שלי כולם בוגרים מקסימים, אבל עדיין הם לא שוכחים לי, למשל, מסיבה בגן שלא הייתי בה כי הייתי בהונג קונג בנסיעת עסקים.

אגב, בדור שלנו כל עניין הנוכחות ההורית מסובך עוד יותר: כי אנחנו בבית אבל עם המחשב והטלפון החכם ובתוך לחצים של עבודה. החכמה היא למצוא פניות רגשית לילדים. אנחנו כל הזמן רוצים שהשם יהיה נוכח בחיים שלנו – אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו נוכחים בחיי הילדים? יודעים מה הם מרגישים? מה עובר עליהם? האם הם מקבלים מאיתנו מספיק הקשבה?".

אז יש כבר הרצאות, תכנית רדיו, ספרים. מה השלב הבא?

"יש לי כל מיני תכניות. עוד תכנית רדיו, תכנית טלוויזיה. בכלל, אני רוצה להיות בכל מקום שבו אני יכולה להביא לקרבה בין נשים ובין מגזרים. אני אשת תקשורת במובן של מישהי שעובדת על קשרים, התקשרויות וקשרים. ומבחינתי, כל מה שאני עושה הוא תחת הכותרת 'מה רבו מעשיך השם' – לפרסם את דבר השם ונוכחותו בעולם".