איפה היית?!

סיטואציה די מוכרת. אתה עם חצי רגל בחוץ, עוד רגע קט והדלת נסגרת מאחורי גבך, ואז אתה שומע את אשתך קוראת בקול: "שמעון תהיה בקשר!". "אוקיי", אתה משיב וכבר דוהר במדרגות למטה.אחד מהתחומים שבהם ניכר השוני בין בעל לאשתו הוא הבית שלנו. האשה, גם כשהיא לא בבית – היא בבית. הסדר, הניקיון, הבישולים – תמיד בראש מעיינה. היא יכולה להיות מתוחה ולחוצה במהלך היום במקום עבודתה כיוון שהבית לא מסודר דיו, או שהררי הכביסה המצפים לה עם שובה אינם נותנים מנוח לנפשה. כך היא תכונתה וכך ה´ ברא אותה במטרה שתתחזק את הבית ותטפח אותו.

הגבר לעומתה, כאשר הוא בבית – הוא מושיט יד לעזרה ומסייע במה שצריך, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב – הוא ממשיך לנהל את עסקיו מהבית, או שנמצא בשאר עיסוקיו. אך כאשר הוא יוצא מהבית – הוא שוכח כביכול מהכל ושקוע כל כולו בעסקיו.

הדבר בולט בפרט כאשר הגבר הולך לאירוע. הוא נהנה מהמוזיקה, מהאוכל הטעים, מהחברים שהוא פוגש, ואז הפלאפון מצלצל ועל הצג הוא רואה את המשפט הבא: "אשתי היקרה מחייג אליך". הוא מרים את המכשיר ושומע את קולה המודאג: "מה קורה שמעון, הגעת? הכל בסדר? למה אתה לא מעדכן?". הגבר קצת נבהל: "בסך הכל הלכתי לחתונה". אכן, אבל כאן נעוץ ההבדל בינך, גבר, לבין האשה. אתה אולי שכחת מהבית ומאשתך אבל היא לא שכחה. השקט הנפשי שלה הוא לשמוע שהגעת בשלום. שאתה חי ונושם.

אסור לנו לזלזל אלא להיפך, עלינו להרגיש שזה יוצר את השותפות והקשר בינינו. כאשר אתה לא בבית, כדאי להרים טלפון ולשאול: "מה שלומך? אני הגעתי. הכל בסדר?", לעדכן אם היה עיכוב בדרכך הביתה. לא פעם האשה ממתינה לשובך מהתפילה או מהעבודה, ואתה לא שב. פשוט חבר שלא ראית זמן רב עיכב אותך והשיחה גלשה.

כשאתה מגיע הביתה, אינך מבין מדוע היא כה מודאגת ואף מעט כועסת. "בסך הכל דיברתי עם חבר", אתה אומר כלא מבין. אבל הנקודה היא שהיא דואגת לך, וכדי למנוע כאלו תקריות עדיף להתקשר ולהרים טלפון, ולהודיע שאתה מתעכב. אין בזה שום בושה אלא להפך, זה מראה שאכפת לך ושאתה מתחשב.

הדברים האמורים נראים אולי פשוטים ואף פעוטים, אך דווקא הנקודות הקטנות הללו בונים ומעצימים את הזוגיות שלנו. וכדברי החזון איש באיגרתו: "להודיע ביציאה לאן הוא הולך ובשובו מה עשה וכיוצא בהם בדברים הקטנים".