כיצד עצר דוד המלך את המגיפה שהיתה בדורו, והאם סגולה זו מתאימה לעצירת האומיקרון?

1. בחומש דברים מובא הפסוק: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך", מפרש רש"י: "אל תקרי מה אלא מאה, מאה ברכות שואל מעימך". מפסוק זה למדו חכמינו כי חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, ודוד המלך תיקן זאת בעת שהיתה מגפה, ומתו בכל יום מאה נפשות מישראל. והבין דוד ברוח הקודש שזה מפני שאין מברכים לה' בשלמות, במאה ברכות בכל יום, ועמד ותיקן לישראל שיהיו מברכים בכל יום מאה ברכות.

2. מקור תקנת מאה ברכות הייתה לשמירה על בני ישראל. הרב שמשון פינקוס ביאר זאת על ידי משל, לאחד שעשה לרעהו רעה, וברצונו להפיס דעתו - שלא ישיב לו כגמולו, מה יעשה, ילך וידבר עמו, ואף יכבדנו, וכן יוסיף לעשות פעמים רבות במשך היום, וכך לא יעלה בידו לגמול לו רעה, כיון שניסה לרצותו כל כך הרבה פעמים. על דרך זה, בשעה שראה דוד שמאה נפשות מתים בכל יום, תיקן מאה ברכות, שיאמרו ישראל בכל עת "ברוך אתה ה'",וירצוהו בפיהם ובלשונם עד שיתרצה הקב"ה וישוב חרון אפו מעלינו.

3. כל הברכות שמוציא מפיו יהיו בכוונה ובדעת שלמה. במסכת ברכות: 'לא יזרוק ברכה מפיו'. בשולחן ערוך: 'אסור לברך והוא עוסק במלאכתו'. בעת אמירת הברכה ישב במקום קבוע ויסיח דעתו מכל ענייניו, וכך יאמר את הברכה בכוונת הלב, ויזכור שהוא זוכה לעמוד לפני מלך מלכי המלכים, ולכן נפסק בשולחן ערוך שבשעת הברכה 'לא יהא מיסב, שהוא דרך גאווה, אלא ישב באימה'.

4. אף שצריך להיזהר בכל מאה הברכות, יש לזכור את דברי רבנו תם בספר הישר: 'וטוב לו המעט התמידי, מן הרב אשר לא יעמוד'. רבי אלימלך בידרמן: "על כן, יקבל כל אחד על עצמו להתחזק בכמה ברכות בכל יום אשר יוציאם מפיו בקדושה ובטהרה, מתוך כוונת הלב, וקבלה זו תהיה אצלו כחוק בל יעבור, וכיתד בל תימוט, שתמיד יקפיד וישמור על קבלה זו ועד מסירות נפש. ואם יעשה כן תהא קבלה טובה זו אצלו להזכירו מה חובתו בעולמו והאמונה בה' ובהשגחתו הפרטית שהוא 'מלך העולם'".

5. רבי חיים ויטאל כתב בשער רוח הקודש כי רבו האר"י הקדוש הזהירו על כך ביותר, כי "עיקר השגת רוח הקודש תלוי בדבר זה, כי בכל דבר מאכל מעורב חלק גשמי וחלק רוחני, והחומר העכור שבאדם בא מהחלק הגשמי שבמאכל, וכאשר מברך כדבעי מסתלק החלק הגשמי ונשאר כל כולו רוחני, וממילא יכול להגיע עד למדרגת רוח הקודש".

6. בעל ה'יסוד ושורש העבודה' כתב: "חיוב גדול על כל אדם בכל התפילות ובכל השבחים וההודאות, ולא יהא שום דבר מוציא מפיו בעבודת הבורא יתברך כמצוות אנשים מלומדה רח"ל, רק לנוכח הבורא יתברך כי מלא כל הארץ כבודו. ומי שאינו מכוון ומצייר במחשבתו כמשמעות הברכה, שאומר נגדו יתברך ממש לנוכח, ברור לכל בר שכל שברכה כזו כאילו לא בירך כלל ועונשו גדול".

7. הזוהר הקדוש: "מי שמברך לקדוש ברוך הוא, מתברך נוטל חלק מכל אותן ברכות, והוא נעשה כלי מוכשר לקבלם. כשמברך את שם ה' יורד ושורה חלק הברכה על ראשו של המברך, ואחר ששורה הברכה על ראשו, מתפשטת לכל באי עולם". מדברי הזוהר נראה שעל ידי שבשר ודם מברך את הקדוש ברוך הוא מתעורר השפע לכל העולם כולו בכלל ועל עצמו בפרט.

8. בעל ספר החינוך כותב כך: "עניין הברכה איננו אלא הזכרה לעורר נפשנו בדברי פינו כי הוא המברך, ומתוך התעוררות הטוב הזה בנפשנו, וייחוד מחשבותינו להודות אליו שכל הטובות כלולות בו, והוא המלך עליהם לשלחם על כל אשר יחפץ, אנו זוכים במעשה הטוב הזה להמשיך עלינו מברכותיו, ואחר הזכרה והודאה זו לפניו, אנו מבקשים ממנו מה שאנו צריכים, דעת או סליחה לעוונותינו או רפואה או עושר וכל דבר... והדברים נפלאים, שכביכול הקב"ה מבקש מן האדם שיברכו אך העיקר שהוא עצמו יזכה לברכה".

9. יש חמש עצות בחז"ל לעורר את המחשבה בברכות כדי לזכות להבטחה של יראת שמים:

א. להתפלל ולברך מתוך סידור, שעוזר לעורר את הכוונה.

ב. עצירה של רגע לפני הברכה לחשוב רגע קט, על מה אני עומד להודות.

ג. לחלק את הברכה לשני חלקים. רעיון זה למדנו מהגאון הגדול ר"י פורת יוסף הגר"י צדקה זצוק"ל, לחלק את הברכה בצורה הזו: ברוך אתה השם - להפסיק שניה ולחשוב - אלוקינו מלך העולם - עצירה שוב - ואז לסיים את הברכה.

ד. להתמקד כל שבוע בברכה אחרת ולהתחזק בה.

ה. לברך בקול רם.

10. כאשר נקפיד כל יום על מאה ברכות בכוונה, נזכה כביכול להכיר את המנצח על הבריאה כולה. לפגוש ולהכיר משהו זעיר ממי שאמר והיה העולם. רבי חייפ פרידלנדר מסבר כי "על אף החורבן נשאר עדיין כלי אחד לפליטה לרומם את האדם ביראת שמים לשאוף לדביקות בקב”ה וזאת על ידי תפילה. כאשר עומדים בתפילה לפני הקב”ה ופונים אליו בלשון נוכח: "ברוך אתה" זה מרומם את האדם ליראת שמים ומקרבו אל הקב"ה".

הבה נתחזק בכך: לא בדקלום ולא במלמול. כאשר אומרים את הברכה לחוש כי השם איתנו קרוב ונוכח. אתה, ה', שנמצא כאן לידי בבית הפשוט והמבולגן, אוהב אותי איך שאני - עם המעלות והחסרונות, עם הנפילות והקימות - אתה רוצה שאדבר איתך תמיד גם כשאינני פוסקת מלבקש וגם כשאינני זוכרת להודות על הטוב.

זכינו לדבר עם ה' בכל רגע בלשון נוכח. ברוך אתה. ולנקוב בשמו הקדוש. בלי  קביעת תור ובלי פגישה מיוחדת. אתה ה’ שנמצא כאן איתי. ונשמתי היא חלק מאיתך. אתה נמצא בתוך תוכי והענקת לי את הזכות לפנות ישירות אליך ולשטוח בפניך כל צרכיי. ברוך אתה ה'. תודה על הזכות לברכך ולהתברך בכל עת.