החצוף שעקף את כל הממתינים בתור חזר לבסוף להיות אחרון

בשעת בוקר מוקדמת המתינו תשעה אנשים בתור למשרד ממשלתי מסויים. הדלת תיפתח רק בשעה שמונה, אך הם הקדימו כדי לסיים את עניינם ולרוץ לסדר יומם.

תוך כדי שהם יושבים ומסכמים ביניהם מי יהיה ראשון ומי יהיה שני, הנה לפתע מופיע ברנש אחד, עוקף את כולם, ונעמד ראשון מול דלת הזכוכית. האנשים מסתכלים זה בזה בפליאה, כנראה הוא לא שם לב לתור, חשבו בליבם. 'אדוני, יש כאן תור', פנו אליו בנימוס, 'אנחנו מחכים כאן כבר זמן ממושך, גש בבקשה לסוף התור'! אך האיש לא התייחס לדבריהם כלל, ואפילו לא הפנה את ראשו אליהם, אלא נשאר לעמוד צמוד לדלת.

תשעת האנשים ראו בכך חוצפה, אך החליטו לשתוק ולהימנע מוויכוחים עמו, והניחו לו לעקוף.

בשעה שמונה הדלת נפתחת. מיודענו שועט קדימה, ומתיישב ראשון, בעמדה מספר 1. אחריו, ניגש הראשון מבין הממתינים והתיישב מול הפקיד בעמדה מספר 2, והשני מביניהם ניגש והתיישב בעמדה 3. (סך הכל שלושה פקידים עובדים בסניף זה במשמרת הבוקר).

והנה, מתרחש לו דבר מוזר... בעמדה השנייה והשלישית התור זורם ומתחלף מהר, ואילו בעמדה הראשונה, התור לא זז. הרביעי והחמישי שעמדו בתור הספיקו אף הם לקבל שירות ולפנות את מקומם לבאים אחריהם בתור, בעוד הברנש העוקף מתעצבן וכועס על התקלות בעמדה שלו.

לאחר שהאדם התשיעי סיים אף הוא לקבל שירות, נשמע קולו של הפקיד בעמדה 1 שמתנצל על העיכוב הגדול, 'פשוט מאוד זהו יומי הראשון בעבודה, כך שגם פעולות פשוטות לוקחות לי זמן רב...'. העוקף 'הנכבד' קם בעצבים ובכעס ועמד לגשת לעמדה אחרת. וכאן, אזר הפקיד אומץ ואמר לאותו ברנש, 'ראה נא מה הועילו מעשיך, חשבת לעקוף ולהיות ראשון, וכעת כל אלו שעקפת כבר סיימו לקבל את השירות, וחזרת להיות האחרון, וגם פקעו עצביך... לעומת זאת, אלו שלא נכנסו למריבה עמך, רק הרוויחו מכך, שכן אם היו עומדים על זכותם להיות ראשונים, הראשון מביניהם היה מתיישב מול הפקיד החדש, וזמנו היה מתבזבז, ועצביו היו נמרטים'...

האיש שמע את הדברים עד תומם, ולמרבה הפלא לא הגיב, אלא שמע ושתק (ויתכן מאוד שלקחם לתשומת ליבו).

ומה השאלה שכעת התעוררה? –

הנה ניגש אותו פקיד בעמדה 1, וסיפר: "האמת היתה שאני כלל לא פקיד חדש, אלא ותיק ומנוסה... אלא שבזמן שהאנשים המתינו בחוץ טרם נפתחה הדלת, הבחנתי במצלמה שלפנַי בכל המתרחש מבעד לדלת, והחלטתי שיש ללמד את הברנש ההוא לקח...

אך עתה ליבי נקפי, שמא היה אסור לי לנהוג כפי שנהגתי, כי מי שם אותי שר ושופט להעניש חוטאים, תוך כדי בזבוז זמנם של אנשים אחרים שהמתינו בתור (שהתעכבו מחמת הפסקת העבודה בעמדתי)?! ומה עוד שאני פועל העוסק במלאכת בעל הבית, ומי נתן לי את הרשות להתבטל מעבודתי כדי ללמד בריונים לקח?!..."

השיב מו"ר שליט"א:

ראשית כל נאמר, שבמקרה שנוכח במקום מנהל המשרד, אזי מן היושר הוא להפנות את דבר עוולת הברנש העוקף אליו, ולו יש את הסמכות לשמור על הסדר הציבורי לטובת הכלל גם על ידי הענשה ועיכוב עושי רשעה.

ובאשר למעשיו של הפקיד, נראה שאם המנהל אינו נמצא במקום, יש לו את הרשות לנהוג כפי שנהג, כי זו תקנתם וטובתם של הציבור (וגם מעסיקיו רוצים בכך), שאינשי דלא מעלי, בריונים עזי נפש, לא יטילו חיתתם על אנשים תמימים ויגזלו את זמנם, ויגרמו להפרת הסדר והיישוב.

ונציין לקצת ראיה לדברינו מהלכות... פסוקי דזמרה: נאמר בשולחן ערוך (או"ח סי' נ"ד ס"ג): "המספֵּר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי ציבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק". והוסיף הרמ"א: "ומזה נתפשט, מה שנהגו בהרבה מקומות... לקבול בבית הכנסת שיעשה לו דין, בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה". כלומר, מבואר ברמ"א שמותר לאדם לקבול על חבירו ולבקש שיעשו לו דין, ואף על פי שמפסיק את מהלך התפילה, אין בהפסק זה חטא, כי הוא נחשב צורך מצוה. אבל עדיין יש לשאול, איך מותר לאדם להטריד את כל הציבור ולבזבז זמנם, בשביל עניינו הפרטי? ונראה כי התשובה לכך היא, שמאחר ואין דרך אחרת להציל עשוק מיד עושקו, ומאחר והציבור כולו חייב לעזור ולסייע לעשות צדק ומשפט, משום כך על כולם לסבול קצת כדי לעזור לעשוּק.

וכך גם נאמר בענייננו – הציבור כולו מוכן שעמדה אחת לא תפעל לזמן מה, כדי לקנוס וללמד לקח לברנש עז פנים שמפר את הסדר ופוגע באנשים ישרים, ולכן נראה שהיה ניתן להתל בו ולעכבו.

לסיכום: מן היושר הוא לפנות למנהל במקרים שכאלה. אך לאחר שכבר עשה הפקיד מעשה, נראה שכדין עשה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.