מה עץ הדעת שינה באדם הראשון?

עינבר שואלת: "הייתי רוצה להבין, מה בעצם עץ הדעת הוסיף אצל האדם הראשון. האם לפני החטא היה האדם הראשון דומה לילד קטן? האם האכילה מעץ הדעת הוסיפה לו חכמה והבנה טובה יותר של המציאות?"

* * *

שלום וברכה עינבר, ותודה על שאלתך.

ישנה טעות נפוצה שחשוב לתקן: האדם הראשון היה בשלמותו הגדולה ביותר קודם החטא, ורק בעקבות אכילתו מן העץ נתמעטה השגתו. כך אמרו חז"ל: "אמר רבי הושעיא, בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש" (בראשית רבה ח, ט), ועוד סיפרו: "בשעה שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להם חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם זה מה שמו, ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור זה חמור... ואתה מה שמך, אמר לו אני נאה להקרא אדם, שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי, אמר לו לך נאה להקראות אד-ני, שאתה אדון לכל בריותיך" (בראשית רבה יז, ה).

כדי למצוא ראיה לכך בפשט הכתוב, כל מה שעלינו לעשות הוא לבדוק מה מסופר על האדם הראשון קודם החטא, וכך נדע מה בדיוק השתנה בו לאחר החטא:

א. קודם החטא, אנו רואים שהאדם הראשון היה בעל יכולת שכלית גבוהה מאוד: הוא ידע לדבר ולחשוב בכוחות עצמו, ללא שלמד זאת מאב ואם. היתה בו היכולת לכנות את בעלי החיים בשמות הראויים להם לפי תכונותיהם - מה שמצריך באדם הבנה והתעמקות בטבעי בעלי החיים. כמו כן, השיג את ההבנה שהאשה מיועדת לו: "כי מאיש לוקחה" (בראשית ב, כג), כל אלה מוכיחים שהיתה באדם יכולת שכלית גבוהה מאוד להבין דבר מתוך דבר קודם החטא, והוא לא היה דומה כלל ל"ילד קטן". כך מבאר האבן עזרא: "ויצו... הלא תראה שקרא שמות לכל הבהמה והעוף כפי תולדת כל אחד ואחד, והנה חכם גדול היה, ולולי שהיה כן לא הביא השם את ברואיו אליו לראות מה יקראם... (בפירושו לבראשית ב, יז). גם האשה גילתה יכולת זו כאשר תיארה בפני הנחש את הציווי של ה' שלא לאכול מעץ הדעת.

ב. גם קודם החטא, אנו רואים שהאדם הראשון היה בעל יכולת בחירה חופשית בין טוב לרע: שהרי לא שייך לצוות ציווי כלשהו על יצור שאין לו בחירה. אין ספק שהיה לאדם וגם לחווה בחירה חופשית האם לפעול לפי שיקול רצוני ("תאווה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל") או לפי שיקול מוסרי להישמע לציווי האלוקי ללא פשרות ("אמר אלוקים לא תאכלו ממנו"). וזו הסיבה שה' שאל את האשה ואת האדם מדוע חטאו, כי היתה להם הדעת להבין את מעשיהם ולהסבירם. וכפי שכותב האבן עזרא (שם): "תדע כי אדם (הראשון) מלא דעת היה, כי השם לא יצווה לאשר אין לו דעת...".

(צילום: shutterstock)

ג. קודם החטא, אנו רואים שהאדם וחווה לא ראו צורך בלבוש: וההסבר לדבר, כי הבושה מקורה ביצר הרע, במשיכה אנוכית ובלתי מוסרית לחיצוניות שלנו. אנו לא מתביישים לשתות מים בפני חברינו, כי השתייה היא צורך הגוף, ואין בה תאווה. אך אדם חשוב כמו נשיא, ודאי יתבייש לאכול עוגה טעימה מאוד בפני אנשים אחרים, כי העוגה מתוקה ולא נצרכת לבריאותו, והוא אינו רוצה להיראות כלפי חוץ כזללן ובעל תאווה. במילים אחרות, אנו מתביישים מכל אפיון שמעיד על אנוכיותנו, ולא נעשה לצורך תועלתי. מכאן ניתן להבין שאדם וחווה טרם החטא לא ראו בחיצוניותם דבר שאינו לצורך, כל מעשיהם היו לשם שמים, ולכן לא היתה להם כל סיבה להתבייש בגופם. רק לאחר אכילתם מן העץ נאמר עליהם: "ותיפקחה עיני שניהם ,וידעו כי עירומים הם" (בראשית ג, ז), פירוש הדבר שבעקבות החטא, חדר היצר הרע לליבם של אדם וחווה, חיצוניותם נהפכה לפתע לעיקר, לדבר שהוא מושך ומפתה לחטוא, ובעקבות זאת התביישו מפני תאוותם האנוכית, וביקשו מיד לכסות את עצמם. כך מבאר רש"י פסוק זה: "אף הסומא (העיוור) יודע כשהוא עירום, אלא מהו 'וידעו כי עירומים הם' - מצווה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה". גם האבן עזרא מבאר, שעץ הדעת הוסיף באדם וחווה את תאוות הגוף החיצונית.

מדברים אלה נוכל להבין ש"עץ הדעת טוב ורע", הוא כשמו: עץ שנתן את הדעת - כלומר את הידיעה האנושית - להבחין בין טוב לבין רע. לפני החטא היו אצל האדם רק מושגים של אמת ושקר, אך לא מושגים דמיוניים של כיעור ויופי וטוב ורע. הרמב"ם הסביר כי האדם הראשון הפסיד את השגתו השכלית הגדולה בעקבות אכילתו מפרי עץ הדעת (מורה נבוכים חלק א, פרק ב):

"חשיפת הערווה, דבר זה לא היה מגונה בעיניו (של האדם הראשון), והוא לא השיג את הגנאי שבו. וכאשר המרה (את פי הא-ל), ונטה לעבר תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים, כפי שאמר: 'כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים' (בראשית ג', ו) - נענש בכך שנשללה ממנו אותה השגה שכלית. לכן הוא הימרה את הצו אשר נצטווה מפאת שכלו, ותהי לו השגת המפורסמות. הוא נשתקע בציון הדברים כמגונים או כיפים. אותה שעה ידע את ערכו של מה שאבד לו, ושממנו נתערטל ולאיזה מצב הגיע. לכן נאמר: 'והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע' (בראשית ג', ה), ולא נאמר: 'יודעי שקר ואמת' או 'משיגי שקר ואמת'. לגבי ההכרחי אין טוב ורע כלל, אלא יש שקר ואמת".

לאחר הגאולה השלמה ותחיית המתים בקרוב בעז"ה, נשוב לדרגה הרוחנית שהיתה קודם החטא, ושכלנו והשגתנו את ה' תהיה שלמה כבימי האדם הראשון.