מרילין איילון: "כשאני כותבת על ארוחות שבת, אני מנסה להעביר את השמחה שלי משבת"

קריירת הבישול המקצועית של מרילין איילון התחילה בגלל געגועים לבת דודה המתגוררת בצרפת. "כשעליתי לישראל", היא מספרת, "השארתי מאחור את בת דודתי שגדלה איתי ביחד והיינו כמו אחיות. הפרידה ממנה היא משהו שלא הפסיק לכאוב לי. השתדלנו מאד לשמור על קשר, וכשיש ילדים, מטבע הדברים, חלק גדול מהקשר נסוב סביב מתכונים וסביב מה בישלנו לארוחת צהריים".

במסגרת שימור הקשר, בנות הדודות צילמו את פרי ידיהן במטבח ושלחו במייל זו לזו. "נהיה לי ממש אלבום תמונות שלם של מאכלים. עם הזמן, הפכתי גם פעילה מאד בפורומים של בישול, ושיתפתי את התמונות שלי גם שם. התמונות משכו הרבה תשומת לב, ויום אחד אמרה לי חברה שהן יפות מאד – אבל שבלי מתכונים נלווים, פשוט מתסכל להסתכל עליהן. שאלתי אותה איך אני יכולה להוסיף כמה מילים על המתכון לתמונות, והיא סיפרה לי שיש משהו שנקרא בלוג... השנה הייתה 2007 ובלוגים עוד לא היו נפוצים מאד בישראל, אבל כשהחברה הסבירה לי איך לפתוח בלוג, הסתקרנתי מאד".

מרילין בילתה לילה שלם מול המחשב והקימה את הבלוג שלה, 'מה בלוגריה'. עד מהרה, הבלוג החל להתפרסם בקהיליית האוכל הישראלית – גם זו המתגוררת בחו"ל. "בהתחלה הייתי מרותקת לסטטיסטיקה כל הזמן – זה היה כל כך מעניין לראות שאנשים נכנסים לבלוג שלי מאיטליה ומשוויץ", היא צוחקת.

הבלוג, שבתחילה התמקד בפרסום מתכונים, הפך עד מהרה גם למקור הכי טוב ברשת לטיפים להתארגנות יעילה. "אנשים ראו את התפריטים שאני מתכננת לשבתות וחגים והתחילו לכתוב לי עם שאלות: 'איך את מספיקה הכל'? ואני הרי מספיקה הכל כי אני עם רשימות מפה ועד מחר. החלטתי לשתף אנשים באופן בו אני מתארגנת. כתבתי בבלוג מה החשיבה מאחורי ההתארגנות שלי, איך חושבים מהסוף להתחלה, איך נערכים לשבתות וחגים. הפוסטים שכתבתי על התארגנות היו הפוסטים הכי פופולאריים בבלוג".

לפני חמש שנים, מבחר ממתכוניה של מרילין, וכן הפוסטים על התארגנות לשבת ולחג, יצאו בספר בשם 'במטבח עם מרילין', בהוצאת מייזליק ספרים. "בהתחלה לא היתה לי שום כוונה להוציא ספר. אביגיל מייזליק פנתה אלי כדי לראיין אותי לכתבה על פסח, ותוך כדישיחה שאלה אם ארצה להוציא ספר. אמרתי לה שזה לא מעניין אותי. לא היה לי מספיק ביטחון עצמי: חששתי שהספר לא יימכר, וגם פחדתי שמא יהיו לי טעויות במתכונים. בבלוג זה הרבה פחות משמעותי, כי מקבלים משוב מיד ואפשר לתקן".

אז איך יצא הספר בכל זאת?

"בזכות העניין שלי בצילומי אוכל, שהלך והעמיק. חצי שנה אחרי השיחה הראשונה עם אביגיל, ביקשתי ממנה לבוא ולראות סט צילומים מקצועי. היא הסכימה, ואני הגעתי וראיתי איך מצלמים אוכל בצורה מקצועית. הצלם היה דניאל לילה המפורסם. תוך כדי שצפיתי בצילומים, אביגיל שאלה שוב מה דעתי על ספר. הפעם אמרתי כן. התייעצתי עם הרב שלנו שאמר שזה זיכוי הרבים ללמד אנשים להתארגן בנחת בשבת ולבשל אוכל לשבת. ברגע שהנחתי את האגו שלי בצד והתמקדתי בזיכוי הרבים, היה לי ברור שאני רוצה להוציא את הספר. מצידי, אם יש מתכון אחד בספר שיעזור לשלום בית של משפחה כלשהי, זה שווה הכל"

גם את הבלוג וגם את הספר של מרילין קוראים אנשים מכל חלקי החברה הישראלית – גם אלה שרחוקים מאד מתורה ומצוות. "הרבה אנשים חילונים אמרו לי שאחרי שהם קוראים את המתכונים ורואים את התמונות, בא להם לערוך שולחן שבת בעצמם. אולי הסיפור הכי מרגש היה מכתב שקיבלתי מקוראת וותיקה של הבלוג. היא כתבה לי שהיא עורכת דין חילונית לגמרי, המשפחה כולה לא דתית וכך גם המשרד שהיא עובדת בו. אבל הנה, בחודשים האחרונים הבן שלה התחיל לחזור בתשובה. 'השבר הוא גדול', אלה המילים שהיא התבטאה בהן. היא היתה אומללה מאד, במיוחד בגלל הניתוק שנוצר עם הבן. אבל, היא כתבה לי, הבלוג שלי עם הסיפורים על שבת עשה לה חשק לבוא לקראת הבן ולעשות שבת כמו שצריך. היא קנתה פלטה, בישלה לו מאכלי שבת כשרים, והוא חזר לאכול אצלה בשבת. היא כתבה לי שסעודות השבת שהיא מכינה בשבילו חיזקו מאד את הקשר ביניהם. אחרי שנה היא כתבה לי שוב ואמרה שהיא עדיין לא חזרה בתשובה, אבל הבן שלה אוכל קבוע אצלם והם: 'מתפללים שכבר יצא שידוך טוב ויתחתן, ויהיו לנו נכדים'. לפני יום המשפחה היא הזמינה ממני 40 ספרים וחילקה לכל הקולגות במשרד עורכי הדין שלה".

כמו אותה עורכת דין, עבור קוראים רבים הבלוג של מרילין הוא חלון ההצצה היחיד שהם מכירים לחיים אותנטיים של משפחה חרדית. "בהתחלה לא כתבתי שאני חרדית, כי אני עצמי הייתי בתחילת התשובה. אבל לאט לאט קיבלתי ביטחון. היום יש גם תמונות שלי עם כיסוי ראש בבלוג. והמודעות לקהל הקוראים בהחלט מדרבנת אותי. כשאני כותבת על השבת או ארוחות שבת אני מקפידה להעביר במילים את השמחה שיש לי בגלל השבת. שיבינו שזה לא עול. אני מכינה ומתארגנת בשמחה ואושר לקראת שבת, ומקווה שהרגשות האלה ידביקו גם את הקוראים".

איך באמת התחיל תהליך התשובה שלך?

"לפני עשר שנים, בערך. בדיוק חזרתי מטיול להודו עם שיער פרוע, גיטרה וכפכפים. לפני הטיול התפטרתי מעבודתי בהייטק – החלטתי שעבדתי מספיק. אבל כשחזרתי מהודו הרגשתי אומללה מתמיד – להיות גרושה בלי בן זוג במגזר החילוני זה לא דבר משמח. ויום אחד פשוט דיברתי עם השם וביקשתי שישלח לי בן זוג: 'מי שתרצה, אפילו דוס מצידי' אמרתי לו. ואכן, תוך זמן קצר היכרתי את בעלי שכבר היה דתי והתחלתי להתחזק גם אני. מבחינתי הנקודה של התשובה הייתה ההחלטה שלי שאני מרפה ונותנת לבורא עולם להוליך אותי. הפסקתי לחשוב שאני זו המובילה והחכמה שמקבלת החלטתו, וזה הוביל לחתונה ולילדים. כשאתה מרפה וסומך על בורא עולם, אתה רואה את הדרך בבירור".

מרילין לא שבה לעבודה בהייטק. היא כותבת במגזין האוכל של עיתון 'משפחה', מנהלת את הבלוג שלה ומקבלת פרויקטים על בסיס פרילנס מפעם לפעם, אבל עיקר המשאבים שלה, היא אומרת, מושקעים בבית ובילדים. "כשהייתי אשת הייטק חשבתי רק על עצמי. היום הדבר הכי חשוב לי זה הבית, הילדים, לתת להם אהבה ועזרה כדי שיוכלו למצות את עצמם. התשובה עזרה לי להבין מה זה חסד – וכשמתחילים לעשות חסד מגלים כמה זה מתוק ומספק ומשמח. וחסד בבית זה החסד הכי חשוב והכי ממלא שיש.

"אני מרגישה שיש לי את הג'וב הכי חשוב שיש. אני אחראית על הובלת הבית, שלכולם יהיה טוב, שהילדים יגדלו עם יראת שמים. אני לוקחת את כל יכולות התכנון שלי ומשקיעה אותם בבית. אוכלת פת שחרית עם דף ועיפרון, רושמת מה אני רוצה לעשות היום ומתעדפת משימות. בודקת בכל יום אם עמדתי במטרות של אתמול. נותנת לעצמי ציונים על הביצועים שלי. נותנת תגמולים לצוות מסביב".

מרילין מודה שהיא אינה מבזבזת זמן – אבל אין פירוש הדבר שאינה נחה. "כשאת יודעת מה המטרה, את הולכת בכיוון המטרה. למשל, הלילה אני במשמרת עם הנכד שלי בבית החולים, אז בין שתיים לשלוש אני אכנס לישון. לא כי אין לי מה לעשות אלא כי השינה הזו נחוצה כדי שאוכל לבצע מה שאני צריכה בלילה. מאותה סיבה אני ממליצה לנשים ללכת לישון מוקדם. אישה עייפה היא אישה עצבנית שמפספסת מה קורה סביבה, את הצרכים של הבעל ושל הילדים".

למרות יכולות התכנון הגבוהות שלה עצמה, מרילין נזהרת מאד מלשפוט נשים אחרות. אחד הפוסטים הפופולאריים ביותר שכתבה אי פעם נקרא 'שישי בשאנטי', היא אומרת, ולא כל התגובות אליו היו אוהדות. "קיבלתי כמה תגובות טובות, אבל גם תגובות מסוג: 'אין לך מה לעשות, רק להתארגן כל הזמן', או: 'טוב, אני לא מושלמת כמוך'. והאמת שבאותה תקופה הייתי מרגישה ביקורתית לפעמים כלפי נשים שמתחילות לבשל לשבת בצהרי יום שישי. אבל היום אני רואה על עצמי שבתקופה מאד עסוקה אני לעיתים רצה ממקום למקום ולא מספיקה מה שאני רוצה, וגם השישי שלי לא שאנטי. לכן צריך להיזהר כשנותנים המלצות. מצד שני, אני מעדיפה להסתכל על תקופות עמוסות כאתגר זמני שיחלוף ואני אוכל לחזור לימי שישי רגועים יותר. באופן דומה, אם מישהי החליטה לטייל ביום חמישי עם הילדים וכל העבודה נותרה לשישי, חשוב לזכור שזו החלטה שלנו. זה עוזר להרגיש שאנחנו לא נגררים בחוסר שליטה אלא מקבלים החלטות בהתאם למציאות בשטח ולצרכי המשפחה".

בבקשה התפללו לרפואתו השלמה של נכדה התינוק של מרילין, דניאל בן שקד.