"כל ראיון מוצא את דרכו אל הלב שלי"

כשהייתי בת שש, יצחק רבין נרצח. זו גם היתה הפעם הראשונה שהתחלתי לכתוב, וגיליתי לראשונה את האהבה שלי לתחום. בלי לחשוב יותר מדי, מצאו המילים את מקומן אז על הדף לראשונה. לאט לאט מצאתי את עצמי עם מחברת סודית שלמה של שירים ורשמים, ששמורה אצלי עד היום.

כשבגרתי, קיבלתי לא פעם תגובות בסגנון "את חייבת לעשות עם זה משהו", אבל תמיד רק חייכתי בנימוס, נבוכה משהו, לא ממש מבינה מהו אותו "משהו" שאני צריכה לעשות. הכי קרוב לזה, התרחש כשבגיל 16 החלטתי להתחיל לכתוב ספר, אבל אפשר לומר שגנזתי את הרעיון די מהר לאחר מכן...

מאז עברו שנים, ועם הזמן למדתי שהכתיבה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. בכל פעם שרגש כלשהו עלה על גדותיו בתוכי, בין אם מתוך שמחה, או דווקא כאב – מצאתי את עצמי כותבת, מגששת אחרי דף ונייר, ופשוט 'כותבת' את עצמי.

באתר הידברות אני עובדת כבר כשש שנים לסירוגין. היו תקופות שיותר, והיו שפחות. כותבת את זה, ולא מאמינה איך הזמן טס. מרגישה שאני מדברת על המשפחה הכי קרובה שלי. את התפקיד שלי התחלתי בהתנדבות, כשבאחד הימים נתקלתי במודעת 'דרושים כותבים', ושלחתי לתומי רשמים שכתבתי ימים ספורים קודם לכן, למגירה. בתחילה לא קיבלתי שום תגובה, אך כששלחתי מייל נוסף, הבהיר לי אז העורך הראשי, דודו כהן, כי הסיבה שלא קיבלתי מענה היא דווקא כי הוא התרשם ובודק במקביל עוד מועמדים, אחרת כבר הייתי מקבלת מייל נימוסין שלילי כלשהו.

פינת העבודה של אפרת כהן

כעבור מספר ימים נוספים, קיבלתי מייל נוסף שמודיע לי שאכן התקבלתי. אבל הרגע הכי מרגש מבחינתי התרחש קצת אחר כך, כשהאייטם הראשון שלי התפרסם באתר. אין לי מילים כדי לתאר את אותה תחושה, כשפעם ראשונה בחיים אתה מגלה שמשהו שכתבת בחדר לבד, מתפרסם קבל עם ועדה. בתור התחלה השתמשתי בשם בדוי, אולם במשך הזמן, החלטתי לחזור לשם האמיתי שלי, בו אני כותבת עד היום.

באתר הפרה-היסטורי דאז של הידברות (שכבר שודרג מאז עשרת מונים, ברוך ה'), היו כשלושה עובדים בלבד. היום העבודה הנמרצת והעמוסה כבר מתחלקת בין כמות גדולה יותר של עובדים וכותבים. גם המגזין האלקטרוני, אותו רבים מכם מקבלים כיום מדי יום למייל, נשלח אז בסופי שבוע בלבד, כשהוא מונה 4-6 כתבות שבועיות בלבד, כשהיום עולים לאתר הידברות כ-20-30 אייטמים חדשים מדי יום. גם כמות הצפיות החודשית באתר, שעמדה אז על כ-370,000 כניסות, עלתה מאז בצורה דרמטית, והיום מדובר על למעלה משתי מליון כניסות חודשיות(!). בקיצור, שינויים תהומיים ללא כל ספק.

אני עדיין זוכרת את הטור הראשון שפרסמתי, שהיה חלק מ"יומנה של בעלת תשובה"; הכתבה הראשונה שכתבתי, שנגעה להלכה והשקפה, והתייחסה לשחייה בהפרדה; וגם את הראיון הראשון שקיימתי, עם אריאלה סביר, והיה מרגש כשלעצמו.

עדיין נפעמת מהזכות הזו

מצחיק, אבל היום אני מבינה שעולם הכתיבה בחר אותי יותר משבחרתי אני אותו. מעולם לא חשבתי שאתעסק בתחום ברצינות יתירה, בטח לא כתחום העיסוק שלי, ולמען האמת, עד היום כשאני פוגשת אנשים שמספרים לי כמה משהו שכתבתי נגע בהם – אני עדיין נפעמת מהזכות הזאת ומנסה לעכל את זה שרוב הדברים שאני כותבת –  כבר מזמן לא נועדו לאכלס את המגירה, אלא לעיניהם של עוד רבבות אנשים מדי יום.

בגילוי לב, אני יכולה לומר שעד היום, מקננת בי אסירות תודה עמוקה ותחושה שהעבודה שלי בהידברות היא מתנה אדירה שקיבלתי מהבורא. מבחינתי, הכתיבה באתר היא עבודה שאף פעם אי אפשר לקבל כמובן מאליו, ובלתי אפשרי לעשות בלי נשמה. למרות הפז"ם המתמשך שלי בארגון, עד היום, כל ריאיון שנקרה בדרכי, כל סיפור אנושי שאני נדרשת לסקר – תמיד מוצא את דרכו אל הלב שלי, מזכיר בתזכורת כמעט יומיומית, איך ה' מחכה לכל יהודי, ואיך לכל אחד יש מסלול מדויק לפרטי פרטים כאן בעולם, ותמיד יש דרך חזרה הביתה, לא משנה מאיפה.

בתחילת כל יום עבודה, לפני כל ראיון שאני נדרשת לקיים, או כל טקסט שאני נדרשת לכתוב, אני נושאת תפילה חרישית לה' שמילים שיוצאות מן הלב ייכנסו אל הלב, ומרגישה איך אנחנו שותפים בכתיבה הזאת כל העת, אני וה' יתברך. זאת גם הסיבה שמעטים האנשים שיודעים על תחום העיסוק שלי. בתחושה העמוקה שלי, אני לא באמת עושה שום דבר מעבר לכתיבה בפועל, ושונאת כשעושים מזה עניין. כי האמת היא שהכל הוא באמת רק סיעתא דשמייא.

היה לי חלום, והוא איננו

אם להיות כנה, כשהתחלתי בתפקיד, היה לי חלום בסתר הלב יום אחד להתקדם ולכתוב בפלטפורמות מוכרות ונחשבות יותר. ואמנם במשך השנים, זכיתי לכתוב גם בפלטפורמות נוספות - אבל היום יותר מתמיד, אני מבינה שכל מקום אחר שאעבוד בו לא יהיה 'קידום' מבחינתי, אלא רק בחינה של 'חזרה לאחור'. מלבד זאת, אם אנחנו מדברים על מיתוג, בעיני אין אתר נחשב היום יותר מאתר הידברות.

עובדתית, אתר הידברות הוא האתר הכי נקי והכי בטוח שתוכלו לגלוש בו היום, בתוך המבוך האימתני הזה שנקרא אינטרנט - שאתה תמיד יודע איך אתה נכנס אליו, אבל לעולם לא איך תצא. המטרה שלנו, צוות הכותבים והעובדים בו, היא אחת: לזכות לקדש שם שמיים ולקרב כל העת יהודים לעצמם ולה' יתברך. מאחורי הקלעים, נערכים לא פעם בהקשר לכך דיונים הלכתיים, רעיוניים, פילוסופיים ורגשיים על עניינים שונים, החל מעניינים שברומו של עולם, ועד עניינים פעוטים של היומיום.

בשל תחושת האחריות שרובצת על כתפינו, כאתר היהדות הגדול בעולם, הכל נבדק בקפידה: התמונות אותן אנחנו מפרסמים, נקיות הטקסטים שאנחנו כותבים, והדמויות אותן אנחנו בוחרים לראיין ולפרסם. מאחורי כל אלה, קיימת כל העת מחשבה מעמיקה ורגישות עצומה לרגשותיו של כל ציבור וגם של בודדים בעם ישראל, ושימת לב ראויה אפילו לפרטים הקטנים ביותר.

ועם כל המורכבות, אלה הרגעים האהובים עליי יותר מכל. אלה שמזכירים לי כמה אני ברת מזל לעבוד לצד אנשים שהתורה היא נר לרגלם, שמתפללים שתקלה לא תצא תחת ידם, ומנסים לזכור כל העת את המטרה האמתית שלשמה אנחנו עושים את כל זה.

יחד עם זאת, החופש ליצור הוא עצום. מעולם לא חשבתי שכתיבה באתר יהדות יכולה להיות כל כך רחבה ומלאת מעוף. אין נושא בעולם כמעט, שלא תוכלו למצוא בו התייחסות באתר הזה ושאפשר לכתוב עליו: אקטואליה, ראיונות מעוררי השראה, תכני ילדים, אסטרולוגיה, בריאות, חינוך ואפילו אופנה. והכל, מבלי להתפשר על רמה, איכות ואף לא על קוצו של יו"ד בהלכה.

המשימה: לחלום הכי רחוק שאפשר

אני יכולה לגלות שיש גם לא מעט סיפורים נחמדים מאחורי הקלעים: יש למשל לא מעט מרואיינות שנדרשתי לראיין לכתבה אחת בודדת – ונשארו חברות בלב ונפש עד היום, אצל חלק אפילו התארחתי לשבת או חג פעם. כולן נשים מיוחדות שלולא העבודה הזו – לא הייתי זוכה להכיר כנראה לעולם. יש גם סיפורים אנושיים בלתי נשכחים, שזכיתי לשמוע ממקור ראשון ולהעלות על הכתב, כמו אלה של גבריאל ששון, אבי המשפחה שנספתה בדליקה בניו-יורק; הרב שמעון גרוס, שאיבד את בנותיו מהרעלה; בחורה שניצלה בעור שיניה מכפר ערבי שהתגוררה בו; אישה שציפתה שנים לילדים וברוך ה' זכתה ללא פחות משישה בסופו של דבר, ועוד. וגם התגובות מחממות לב שלכם (כן, אנחנו קוראים את כל התגובות שלכם. באמת!), שתמיד מרגשות אותי מאוד.

לסיכום, אני גאה להיות חלק מפלטפורמה יוצאת דופן, שכל עניינה המוחלט הוא לקדש שם שמיים – ולא לפרסם ידיעות צהובות מסקרנות ורוויות לשון הרע, ושגם עושה ימים כלילות כדי לדאוג לתכנים והדמויות האיכותיים ביותר, לכם הקהל היהודי בארץ ובעולם. אני גאה להיות חלק ממקום שמעז לחלום הכי רחוק שאפשר כל הזמן, ולא מפחד מעבודה קשה וממגבלות הלכתיות. זה מקום שמצליח להוכיח בכל פעם מחדש כמה נקי ואיכותי אפשר להנגיש מידע, מבלי להתלכלך, גם לא בשם הרייטינג.

אני גאה להיות חלק מפלטפורמה שחרטה על דגלה לפני הכל את העניין של קירוב, אחדות ואהבת ישראל, וגאה להיות חלק מצוות כותבים מוכשר ואיכותי, ש'מורעל' לעשות רצון ה'. ומתפללת, כל העת להמשיך לאהוב ולהעריך את מה שאני עושה, וגם להמשיך לעשות אותו טוב ככל שניתן, והעיקר - לשם שמיים באמת.

בהזדמנות זו - תודה לכם הגולשים והתורמים שלנו, וגם לצוות העובדים היקר והמסור של אתר הידברות, שכל הזמן מחדש מאפשר לחלום הזה להתממש.

* * *

גם אתם, כמו אפרת כהן, נמצאים אתנו שנים ארוכות, ועוקבים אחר ההתפתחות? בוודאי תשמחו לדעת שהעולם הווירטואלי של הידברות הולך להתרחב – ובגדול. מהפכת האינטרנט היהודי של הידברות תביא לכם יותר אתרים, יותר תכנים, יותר חיזוק, יותר זיכוי הרבים, יותר פעילויות חסד חברתיות – ובעיקר, יותר יהדות בדרכי נועם. רוצים לזכות ולהיות שותפים?הקליקו כאן