שלום בית: חוק חיוך חובה

וכאן אבקש לגעת בעצה שכל אחד מאיתנו יוכל ליישם ואף להצליח בה. רק הרבה שימת לב וסבלנות.

שרה הייתה מורה באחד מבתי הספר הטובים בעיר. היא התחילה את סדר יומה בבוקר וסיימה אותו בשעות אחר הצהרים. באותו הבוקר היא קמה מאוחר ופספסה את האוטובוס, בעקבות כך הגיעה באיחור לבית הספר ועוד בטרם נכנסה לכיתה קיבלה נזיפה מהמנהלת. כך התחיל השיעור. התלמידות קלטו מיד שהמורה שלהם לא במיטבה היום וניצלו זאת לרעה. כך, שבנוסף למה שעברה הבוקר, היה על שרה להתמודד גם עם בעיות משמעת בתוך הכיתה...

איכשהו עבר היום, היא שבה הביתה לקבל את הילדים. אוכל, כביסות, ניקיון... וכך חלפו להן שעתיים קשות. בשעה חמש וחצי החליטה לשטוף את הבית. בשלבי סיום השטיפה צלצול בדלת ובעלה עומד בפתח, היא כבר חיכתה לתגובה עוקצנית: "מה את שוטפת באמצע היום? מה, יום שישי היום?".

אך הוא הפתיע. הוא הביט ברצפה המבריקה הישיר אליה מבט חייך ואמר: "אה... כמה תענוג להיכנס לבית כה נקי ומסודר, כל הכבוד לך רעייתי!". שרה חייכה חיוך מבויש, היא חשה איך ליבה פועם בחוזקה וכוחות חדשים מוזרמים לתוך גופה.

לעת ערב, כשישבו יחד סיפרה לבעלה את כל מה שעבר עליה, את הקושי והלחצים שהיו מנת חלקה במשך היום, וכמה מיותר לומר איך החיוך של בעלה עם כניסתו לבית הוריד את הלחץ ונתן להם ערב משותף נפלא.

זו אפוא העצה: לחייך. בכל עת ובכל שעה. כאשר הבעל יוצא מהבית או האשה יוצאת מהבית חייכו זה לזה, עם חזרתכם ממקום עיסוקיכם - חייכו שוב. בקשו בקשות זה מזה בחיוך, ברוך, בנחת, ולא בתקיפות חלילה. על ידי כך תצליחו להשרות אווירה נעימה בבית, וגם הוויכוחים וחילוקי הדעות ייעשו בצורה בריאה וטובה, מתוך אווירת אחדות ופיוס.