"חשתי שאבי המנוח מחבק אותי ומספר על אלוקים"

כבר מגיל צעיר הוכתר תומר מיכאל מקריית שמונה בתואר 'מלך השערים' בקבוצת הכדורגל המקומית בה שיחק, ולכולם היה ברור כשמש: הילד הזה נועד לגדולות על המגרש. אלא שהיום הוא משחק במגרשים אחרים לגמרי: מורה למתמטיקה, גנן בגן ילדים ומנהל מדרשייה לבני נוער, בערבים.  

אז מה מביא שחקן כדורגל מצליח לוותר על קריירה מזהירה בתחום, לטובת התחזקות רוחנית ("בעקבותיה קיבלתי את כל שאר המתנות")? "הכל התחיל אי שם בתאילנד הרחוקה", הוא משחזר. "אליה נסעתי כדי 'לנקות קצת את הראש', אחרי העבודה הקשה בכדורגל. למרות שעד אז כבר טיילתי בהרבה מקומות בעולם, כבר בצעד הראשון שעשיתי במקום הזה, הרגשתי דחייה מסוג אחר. זו הייתה טומאה במלוא מובן המילה".

לטיול הזה יצא מיכאל ביחד עם חברתו, אשתו לימים. "אמרתי לה שאני לא מסוגל להישאר כאן, וביקשתי ממנה שנחזור חזרה. אבל היא בשלה – 'אנחנו כבר פה. בוא נזרום'. נשארתי בעל כורחי".

תומר מיכאל

אחרי שבוע, השתכנעו השניים לצאת לטיול מיוחד ביערות צפון תאילנד. "למרות ששנינו היינו מאוד אחראיים והקפדנו להתקשר הביתה מדי יום – דווקא על הטיול הזה שכחנו לספר להורים", אומר מיכאל. "אחרי שהבינו שאנחנו לא עונים לטלפון ולא יוצרים קשר – ההורים נכנסו לפאניקה רצינית, והעמידו על הרגליים את הקהילה היהודית בתאילנד. היו בטוחים שקרה לנו משהו".

אז, כמו מדובר בהחלטה הטבעית ביותר בעולם – מחליט אביו של מיכאל לרכוש כרטיס טיסה לתאילנד, ולנסות להתחקות אחר הבן האובד ביחד עם בנו האחר, אחיו הקטן של תומר. "בינתיים אנחנו סיימנו את הטיול בצפון, והמשכנו בטיולנו לאי בשם קוסומויי".

ודווקא שם, באי הקטן והשכוח, קידמה את פניהם ההפתעה. "שלטים עם תמונות שלנו היו מפוזרים בכל עבר. זה היה פשוט הזוי, ולא האמנו שאנחנו 'מככבים' תחת הכותרת 'אבודים'". הם מיהרו להתקשר הביתה, ומאוחר יותר אף יצרו קשר עם האב והאח. באותו שבוע חזרו מיכאל ובת זוגו הביתה, לארץ. בלילה של הטיסה, נדדה שנתו של האב. הוא התלונן על כאבי ראש, ובהחלטה של רגע – החליט להישאר בתאילנד לכמה ימים נוספים, כדי לנפוש ולהירגע לאחר הלחץ שחווה בחיפוש אחר בנו.

האב הגוסס ביקש מבנו: "תמשיך לחיות כרגיל"

אלא שכשחזר לארץ – כבר היה אדם אחר לגמרי. "עברו עליו דברים חדשים שלא הכרנו כמו עייפות לא מוסברת שגררה אחריה שינה בצהריים ועוד כהנה וכהנה 'תופעות' לא מובנות. אף אחד לא הבין מה עובר עליו". בדיקת אינטרנט מהירה העלתה אינספור אפשרויות לסיבות שיכלו לגרום לזה, אך אף לא אחת מהן הכינה אותם למה שיצטרכו לעבור בחודשים הבאים: "למרות שאבא התנגד כל חייו להיבדק אצל רופאים, הפעם הוא הקשיב לנו והסכים לעשות בדיקת דם, אצל רופא שהוא גם חבר שלו. כמה ימים לאחר מכן, אותו רופא התקשר ואמר לאמא בקול בוכים: "גילינו לו את המחלה הנוראית בראש ובריאות. תכינו את עצמכם, לאהרל'ה נשארו שלושה חודשים, לכל היותר, לחיות".

ולדאבון הלב, כך בדיוק קרה. "מיום ליום מצבו של אבא הלך והידרדר. ראינו אותו הופך לשבר כלי, אבל גם ברגעים הקשים ביותר שלו, לא שכח לעודד אותנו. לעולם לא אשכח את המבט האוהב בעיניו, שנייה לפני שהן נעצמו לנצח, ואת המילים האחרונות שהוא הצליח להגיד לי: 'תומר, תבטיח לי שתמשיך לחיות כרגיל. אל תעצור את החיים בגללי".

תומר הבטיח, ואת צוואת האב הוא ממשיך למעשה, עד היום - בכל מעשה ומעשה שלו. אלא שלמרות החלל הגדול שנפער בחייו לאחר מות האב, מיכאל המשיך באותה מתכונת של משחקי כדורגל, וטרם הראה סימנים יוצאי דופן של חיפוש רוחני.

מתי כן החל החיפוש הזה, ומה היה הטריגר שלו?

"באחד המשחקים, חווינו הפסד מוחץ וחזרנו הביתה חפויי ראש. הדרך מאשדוד לצפון עברה על כל אחד מהשחקנים כשהוא מכונס בתוך עצמו, ועצוב. תוך כך התנגן שיר שאבא אהב במיוחד ברדיו, ואני מצאתי עצמי מתחבר אליו במחשבות, ולא מפסיק להתגעגע".

גם כשהגיע לביתו, שעות ספורות מאוחר יותר, הגעגועים לא הרפו, והוא הרגיש צורך מיוחד להתאחד עם אביו, מחדש. "מצאתי עצמי נשכב על המיטה, בוכה ומתחנן שיגיד לי איפה הוא נמצא, ולמה הוא עשה לי את זה", משחזר תומר.

הסיטואציה הזו נמשכה כחצי שעה, ומיד לאחר מכן – הגיעה התחושה שעד היום, אין לו יכולת ממשית להסביר. "אני איש של רציונאל, ולכן הלכתי ללמוד מתמטיקה. כל הדברים המיסטיים, זה ההפך הגמור ממי שאני. ובכל זאת, אני בטוח שאת מה שהרגשתי באותו מעמד, לא בדיתי מליבי", הוא אומר.

לדבריו, חש כאילו אביו עומד לצדו, מחבק אותו ואומר לו: "תומר, אל תהיה עצוב. יש אלוקים". "השיחה בינינו הייתה כמו סוג של טלפתיה. אני זוכר ששאלתי אותו: 'אלוקים? מה לך ולזה?', אבל כתגובה על כך, הוא פשוט הלך והתרחק ממני".

"עזבתי באמצע משחק, ואמרתי לעצמי: 'לפה אני לא חוזר יותר'"

לרגעים היה נדמה לו לתומר כי דעתו נשתבשה עליו, חלילה ("הייתי בסערת רגשות מאוד גדולה"), אבל בימים שלאחר מכן - משלא הפסיק לחלום את אביו, ברצף חלומות מטריד במיוחד, הבין שיש דברים בגו. הוא סיפר על כך לחברתו, וזו, באורח ניסי לחלוטין - החליטה להפסיק לנסוע בשבת. "כמעט בכל לילה, אבא היה מגיע אליי בחלום עם פנים כעוסות ובלי להסביר למה. בשלב מסוים, זה התחיל כבר ממש להציק לי, והבנתי שאני חייב לעשות משהו".

אז מה עשית?

"החלטתי להירשם לסמינר רווקים, ולנסות למצוא שם את התשובות לחלומות שלי על אבא. באותו שבוע הייתה לנו פגרה מהכדורגל, ואני מצאתי עצמי בבית מלון בנתניה – הם הרב לסרי, הרב עמנואל תהילה ועוד רבים וטובים. בכל הרצאה, אני מוצא את עצמי מתפעל ומשתומם על הדברים ששמעתי – דברים שמעולם לא ידעתי שקיימים".

ביום האחרון לשהותו בבית המלון, נכח מיכאל בסימפוזיון שהונחה על ידי הרב יהודה יוספי. "לקראת סוף ההרצאה, פנה אליי הרב יוספי וביקש שאספר מה קורה לי ב'יום שישי בלילה'. ברגע הראשון הייתי בטוח שמדובר בבדיחה מוצלחת. לרגע לא חשדתי שהוא באמת יודע עליי משהו".

החלומות על אביו היו מגיעים בעיקר בלילות של ימי שישי. 'נו, ספר לנו מה אמר לך אבא שלך. אל תתבייש', אמר לו הרב יוספי. "אחרי שאזרתי אומץ ואמרתי שאני חולם על אבי שנפטר, הרב יוספי ניגש לדלת ההזזה, פתח אותה, התבונן בשמיים וצעק: 'אני שומע שאומרים בשמיים אהרון, בוא תראה את הילדים שלך'".

איך הרגשת?

"קשה להסביר. כמעט התעלפתי מרוב התרגשות".

האם זה גרר שינוי כלשהו באורח החיים שלך?

"לא מיידית בכל אופן. אני אדם שחושב הרבה פעמים על כל צעד שלו, והשינוי המהותי באורח החיים שלי, לקח די הרבה זמן וקרה, איך לא, דווקא על המגרש. באחד המשחקים, נפלתי על הדשא ואני רואה איך המאמן מסמן לי לקום – אבל לא יכול לזוז, ולא שומע כלום. ממש ככה.

"מאוד נבהלתי, וביקשתי מהמאמן שיחליף אותי אך הוא מצדו, לא מיהר לעשות את זה. 'לפחות תחכה עד למחצית', אמר לי. אבל אני התעקשתי: 'אני בקושי נושם, תחליף אותי עכשיו'. רק אז התבצע החילוף.

"אני זוכר שמרוב בהלה, אפילו לא לחצתי ידיים כמקובל. רצתי מיד לחדר ההלבשה, הורדתי את התלבושת, ויצאתי משם בתחושה שלפה, אני לא חוזר יותר בחיים".

בעיות בחינוך? ייעלמו אם לא תעשו מה'זבוב' - פיל

עד היום, מיכאל מתקשה להצביע על הטריגר שגרם לו לעזוב את המגרש אחת ולתמיד, אבל בטוח מעל כל צל של ספק, כי יש לכך קשר ישיר למה ששמע וחווה באותו סמינר. "ידעתי שגיליתי אמת בדרכי, ולא רציתי להמשיך לחיות על פי אמות מידה שקריות וחסרות תכלית", הוא מסביר.

בהמשך השלים מיכאל את חוק לימודיו האקדמיים בפקולטה לחינוך וסוציולוגיה, נישא לדקלה והשניים התחזקו יחדיו ברוחניותם. כיום הוא מכהן במספר כובעים בו זמנית – מורה למתמטיקה בתלמוד תורה, גנן בגן ילדים (שמעתם נכון), מדריך במדרשיה לנערים חילוניים (שהקים בעשרים אצבעות ביחד עם אחיו), ואב לארבעה ילדים במשרה מלאה. זאת ועוד, בימים אלו מתעתדים בני הזוג מיכאל לפתוח מדרשייה עבור בעלות התשובה, שמגיעות לשיעורה של דקלה אחת לשבוע. בתחילה תהא זו מסגרת אקסטרנית, אך בבוא העת וכגודל הביקוש – ייתכן מאוד וידובר גם על מסגרת אינטרנית.  

תומר מיכאל בגן ילדים

אז איפה הוא מוצא זמן להכל, ולכולם? התשובה פשוטה: סדר עדיפויות נכון. "אם אתה מבין את החשיבות של כל עשייה ועשייה, חזקה עליך שתמצא את הזמן גם בלו"ז עמוס.  כל עוד הילדים שלי מקבלים את זמן האיכות שלהם עם אבא, אני יכול לתת מעצמי גם לילדים אחרים וכולם מרוצים".

לתפקידו בגן הילדים הגיע מיכאל לפני כארבע שנים, כשנפתח תלמוד התורה בקריית שמונה. "לימדתי אז בתיכון ברמת הגולן, ובד בבד כיהנתי כסגן מנהל בית ספר". אז שמע שמחפשים מלמד לכיתת המכינה של תלמוד התורה, אולם משהעניין התמהמה ולא נמצא אף אחד שיאייש את התפקיד החשוב – הוצע לו התפקיד, והוא קיבלו בשמחה. "כך התחלנו ללמד את הילדים המתוקים קריאה, פרשת השבוע ולימודי קודש לצד התכנים הרגילים של משרד החינוך".

תסכים איתי שיש הבדל בין מורה לנערים, לבין מורה בגן ילדים. לא היו חששות כלשהם בפן הזה?

"בהתחלה, ודאי שהיו. ובכל זאת ייחסתי להם חשיבות מוגבלת, כי היחס שלי כלפי הילדים האלה הוא כאל אנשים בוגרים. קטנים אמנם אבל בעלי נשמות – ולנשמות, אין גילאים. כולן צריכות את אותו הדבר – יחס אוהב, מבין ומלא רגישות. עם זאת חשוב לי לציין שאשתי היא זו האמונה על תפקיד הגננת, ואילו אני יותר מנצח על התכנים הלימודיים.

"ההתמקצעות שלי קודם לכן הייתה בכל מה שקשור לנוער נושר – הרבה פעמים גיליתי שהנערים האלה נפלו לדברים קשים דווקא בשל הטעויות שנעשו איתם בגילאי הגן, והעובדה הזו עוזרת לי להתאמץ ביותר בכל מה שקשור לחינוך הקטנים מגיל צעיר. אז נכון, יש הרבה ילדים שיש להם קשיים – אבל אם לוקחים את אותו הקושי וממנפים אותו, נותנים לילד הזה כלים להתמודדות בחיים".

לשיטתו של מיכאל, החיים הם כמו 'קזינו' ענק שבו כל אחד מאיתנו נשלח להמר. ככל שיש לך יותר אסימונים, כך יש לך יותר אפשרויות לנצח. האסימונים שלנו הם כלים של ביטחון, שמחה ואמונה – שככל שיש מהם יותר, כך הולך וגדל הסיכוי של אדם להצליח בחיים. "רוב הקשיים שיש לילדים נובעים מכך שהמבוגרים הגדילו אותם יותר ממה שצריך. מניסיון, לא פעם ראינו שבעיות קטנות שלא נותנים להם משקל רב – הולכות ונעלמות עם הזמן. כמובן שאין זה אומר שצריך להתעלם מבעיות, ולא לתת להן את הטיפול המקצועי הנאות כמו גם לערב גורמים רלוונטיים אם צריך, אבל חשוב שבינינו לבין עצמנו – לא 'נעשה' מהזבוב פיל".