ונהפוך הוא: זה הזמן לקבל החלטות נבונות, לחיים איכותיים יותר

מי לא זוכר את השעשועון 'מקבילית המוחות', ששודר בערוץ הראשון בין השנים 1996-1990? המשתתפים בתוכנית נדרשו לעבור בהצלחה שני סבבים בני שתי דקות - סבב אחד שבו המשתתף בוחר את הנושא שברצונו להיבחן עליו, וסבב שנושא שאלות בנושא של ידע כללי. על הפורמט הזה, שודרו מאוחר יותר תוכניות מתוכניות שונות שהמכנה המשותף לכולן הוא בחינת הידע (ולא פחות מכך, יכולת הזכירה) של המועמד, ומענה על שאלות מגוונות ביותר, בזמן מוגבל.

נשאלת השאלה, איך הצליחו המועמדים לדחוס אל מוחם כמויות כל כך אדירות של מידע, אותו 'שלפו' בלי שום בעיה מהתאים הרלוונטיים? לדברי מדענים, התשובה לכך פשוטה: המוח שלנו מצוייד ביכולות קוגניטיביות מעולות, ובקיבולת די גדולה של מידע - השאלה היא לא רק באיזה מידע נבחר למלא אותו, אלא איך בדיוק נעשה את זה?!

הייתם מאמינים שעד לפני שניים שלושה עשורים, לפני דור ה'פון' לסוגיו (אייפון, סמארטפון וכו') - אנשים באמת שיננו מספרי טלפון, והצליחו לזכור אותם בעל פה? סקר שנעשה לפני שנים ספורות, הציג ממצא מעניין שקובע: אם אתם משתייכים ל'זן' שעדיין מצליח לזכור לפחות 20 מספרי טלפון, כנראה שאתם בני למעלה מ-40 (ואם אתם בני 40 ומעלה, זה עדיין לא אומר שאתם מסוגלים לזכור מספרי טלפון רבים בעל פה).

אין ספק שמהפכת המידע שמתרחשת בחיינו בשלושים השנים האחרונות - הביאה עמה כמה וכמה תועלות. עובדה. היום אנחנו כבר לא צריכים לשנן מספרי טלפון חשובים, ולהתפלל לזכור אותם כשצריך. ה-SMART פון עושה את זה בשבילנו. אלא שבזמן שהוא הופך ל'חכם', לא נעים להגיד - אנחנו הופכים לטיפשים. 

מדוע? כי את אותו מקום שהתפנה לנו במוח (כתוצאה מכך שאיננו צריכים עוד לזכור מספרי טלפון, כתובות וכדומה) - אנחנו מנצלים בצורה 'ממוחזרת' של עשיית אותה הטעות בדיוק. במקום להשתמש בעודף הקוגניטיבי שנוצר אצלנו בצורה מחוכמת - לשנן דברים חשובים, ללמוד דברים חדשים, ולהתאמן על זכירה שלהם - אנחנו מוותרים על ה'תענוג', ומשאירים ל'מוח' הדיגיטלי לעשות את זה בעבורנו. מה הפלא אפוא שהוא מחכים במקומנו?

אז נכון שמהפכת המידע שהפציעה בחיינו בשלהי המאה ה-20 - עשתה בהם שינוי. אולם כעת, חובתינו היא לעמוד מנגד - בזמן שהיא מאיימת לשטוף כל חלקה טובה בחיינו, והחיל עליה את השינוי הנצרך. עלינו להתעקש שלא לנדוף עם כל רוח נושבת שלה, ולאגוף את גליה בטרם ישטפו כאן את עוד מעט השפיות שנותרה בנו, ויותירו אותנו חסרי כל. 

אז איך עושים את זה? קודם כל מבינים ששינוי גדול, חייב להתחיל מרצף של שינויים קטנים, אותם נוכל 'לקנות' בכל רגע נתון. אם רק נשכיל לתעל את אותו עודף קוגניטיבי שנוצר במוח שלנו לטובת הדברים החשובים באמת, ונבין שלרשותינו עומד מכרה ענקי ובלתי נדלה של אוצרות 'רוחניים' אותם נוכל להרוויח חינם אין כסף - או אז נוכל להיות ה'חלוצים' שיביאו לשינוי הנצרך. ולא, אין הכוונה כאן להחזיר את הגלגל לגמרי אחורנית, ולהתנזר כליל משלל ההטבות שמהפכת המידע מציעה לנו.

הרי אין זו דרכה של היהדות להורות על התנזרות, או ליטול מאיתנו את היצר הבסיסי ליהנות. 

נהפוך הוא. 

כיהודים, אנחנו מצווים לקחת את החומר ולקדש אותו - הווי אומר להשתמש בו בצורה חכמה, שלא תפגע ותזיק לנו. מכאן, שאין בעיה להשתמש באינטרנט, בסמארטפון וכו'. הבעיה היא שבשלב מסוים, מבלי שנרגיש, החיבור שלנו עם אותו ה-SMART פון הפך לסימביוזה חסרת מעצורים, ויחסי הגומלין שיש לרבים מאיתנו איתו - הם יחסים של תלות: יש אנשים שאם תיקח להם את הטלפון והמחשב - תהפוך אותם בין רגע, לנכים. נקודה. 

היכולת להפיק הנאה מדברים אחרים שהחיים מציעים לנו - ספר טוב, פגישה עם חברות, לימוד משותף, ואפילו פיתוח תחביבים חדשים - הולכים ונגוזים. אבל רק רגע... הלא הפוטנציאל ליהנות מהם קיים. אז אם כך, היכן הוא?

זו בדיוק הבעיה. 

שאת אותו פוטנציאל הנאה שאנחנו יכולים להפיק מלימוד חדש - אנחנו משקיעים (לפעמים למעלה ממחצית היום) בטכנולוגיה! ומבלי שנרגיש היא פשוט מנשלת אותנו מכל האוצרות הטבעיים שניחנו בהם - שיכולת שינון וזיכרון טוב, הם רק עשירית מהם. אז מה אפשר לעשות? קודם כל, להכניס לעצמנו לראש שזה אפשרי ובסדר להיות לא 'כמו כולם'. 

אחת התכונות היותר טובות בדור הזה, לעניות דעתי, היא היכולת ללכת נגד הזרם, ולחשוב בצורה עצמאית ונטולת תכתיבים חברתיים - על מי אני, ומי אני שואף להיות. זה לא תמיד קל, בפרט אם אתם נערים או נערות אבל עליכם לדעת שהקושי קיים אצל כולם, והשאלה היא מה עושים איתו, ואיך מתמודדים?

את הדין וחשבון על מה שנעשה או לא נעשה עם המידע הזה - אנחנו חייבים לתת רק לאחד.  בורא עולם. הוא שיודע את ליבנו, ויודע כמה אנחנו באמת רוצים או לא רוצים להחיל את השינוי הזה על חיינו. זכרו - קשה יש רק בלחם, אבל זו לא חוכמה 'לאכול' רק ה'רך'. קשה? תעשו מה שצריך, ותתמודדו. כי זה מה שכולם עושים בחיים. 

אחרי ככלות הכל, איפה היינו היום ללא ההתמודדות? ללמוד שפה חדשה (ארמית למשל) - קשה, להתחיל התחלות חדשות - קשה, לאבד מעמד/אדם/רכוש - קשה, ו... לשנן ידע חדש - קשה. אבל איך אמר פעם החידונאי דן חמיצר? "ללא הידע - אנחנו למעשה מאבדים את הטעם לחיים, ומשכך - בשביל מה בעצם אנחנו צריכים לפנות מקום במוח? אני מאמין גדול בצורך של אנשים לקבל אינפורמציה שתלמד אותם משהו".

אז נכון שעל פניו - שינון מספרי טלפון לא מלמד אותנו שום דבר, אבל אם השינון הזה יביא לשינון של דברים חשובים אחרים כמו דברי תורה וזכירתם, דיינו. ומכל מקום, עדיף שהמוח יתמלא במספרי טלפון מאשר בדברים אסורים כמו לשון הרע, תמונות לא צנועות וכיו"ב - שהאינטרנט והסמארטפונים מלאים בהם, לא כן?

* * *

בהשראת חג הפורים שעוטף אותנו בשעות אלו, בזמן שאנחנו מתכוננים ל'ונהפוך הוא' הקולקטיבי - הבה ונעשה צעד אחד קטן לקראת ה'ונהפוך הוא' הפרטי שלנו, ונקבל החלטה כלשהי שקשורה לנושא. כי ביהדות, אפילו שינון וזכירה הן מצוות בפני עצמן, ויום יבוא ותקבלו את השכר עליהן.