סיפור לשבת: נס עוד לפני הברכה

בפרשתנו אנו קוראים על ציוויו של הקב"ה למשה למנות את אהרן אחיו לכהן, מוצאים אנו במדרש לשון: "קח את אהרן - פַּתֵּה אותו בדברים לפי שהוא בורח מן השררה". משה נאלץ 'לשכנע' את אהרן להתמנות לתפקיד קדוש זה...

שלושה חברים, צדיקים נסתרים, היו בפולין, שסיכמו ביניהם להישאר נסתרים ולא להתפרסם בעולם עד שיגיע הזמן משמים. וגם אז, איש לא יתפרסם לפניו חבריו. היו אלו שלושת הצדיקים שלימים נודעו בקדושתם ברחבי העולם היהודי: הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז, הרה"ק רבי אריה לייב "הסבא" משפולי, הרה"ק רבי מרדכי "החזן" מזאסלאב.

עברו חלפו להם שנים, והנה נודע לרבי אריה לייב שרעהו, רבי מרדכי שמתגורר בנעשכיז – מנהיג חצר של חסידים בעירו, ונוהרים אליו אלפי אנשים לקבל עצות וברכות. משמע, רבי מרדכי לא עמד בתנאי שסיכמו ביניהם החברים, יש לנסוע אליו ולברר מדוע נהג כך.

הגיע רבי אריה לייב לנעשכיז וראה המונים גודשים את בית מדרשו של הצדיק ואת חצרו, ממתינים לתורם ליד דלת חדרו. עקף רבי אריה לייב את התור, הן הוא לא מגיע כאורח או כתלמיד, מגיע הוא כחבר אל רעהו.

(צילום: shutterstock)

הגבאים שלא הכירוהו, ואף לא נראה היה כצדיק וקדוש – דחפוהו לאחוריו. "יש תור, יהודי!" גערו בו בקול, "המתן בסבלנות ואל תעקוף את אלו שהגיעו לפניך". אך רבי אריה לייב לא התחשב מדי בדעתם וקרא בקול "מורדוך" (כינוי חברי לשמו של הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז).

הגבאים ששמעו את שמו של רבם יוצא בצורה מזולזלת כעסו והתרתחו, והרימו יד כל רבי אריה לייב להכותו. למזלו שמע הרה"ק מנעשכיז את קולו של רעהו ויצא לקראתו, קיבלו בכבוד רב והכניסו לחדרו. פנה רבי אריה לייב לרעהו ושאלו: "הן סיכמנו בינינו שאיש מאיתנו לא יתגלה לפני רעהו. ומדוע זה אתה מפר את התנאי?"

נענה הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז בהתנצלות: "האמת היא שלא חשבתי כלל להתפרסם, וכל הענין אירע בעל כרחי, ומעשה שהיה כך היה":

במהלך נדודיו התארח רבי מרדכי במקומות יהודים רבים, וניסה לחזק את תושבי המקום בתורה ועבודת ה'. בצאתו פעם מביתו של יהודי יקר בביתו התארח, ביקש בעל הבית שהיה יהודי פשוט לזכות בברכתו של האורח, ורבי מרדכי בירכו בחום ובלבביות.

שמעה זאת בעלת הבית והתרעמה: 'ולה לא מגיעה ברכה? הן היא טרחה על האירוח במסירות'. ורבי מרדכי בסבר פנים יפות מברך. עתה הגיעו הבנים וביקשו איש איש את הברכה בה חשקו: זיווג, פרנסה, יראת שמים ולימוד וכו'.

בינתיים התקדם רבי מרדכי ליציאה מן הבית, וכבר עמד בפתח החצר והתכונן לעלות לעגלה שתיקחהו בדרכו הלאה. והפונדקאי רץ אחריו: "רבי, עוד בן אחד יש לי, אנא ברכהו גם כן". רבי מרדכי כבר מיהר מאוד לדרכו, ולכן תוך שהוא עולה על העגלה הפטיר: "שיבוא נא לפה ואברכהו, אינני יכול להתעכב לחזור לבית".

"והבן הגיע ובירכתיו", סיפר רבי מרדכי לרבי אריה לייב, "אלא שדבר אחד לא ידעתי באותה העת: הבן הזה מוטל היה משותק במיטתו כשמונה שנים, וכשקראו לו אלי קם על רגליו והלך כאחד האדם ובעצם רפואה הייתה לו טרם שהגיע אלי".

שמועה זו נפוצה באזור והמונים עטו על הרה"ק מנעשכיז והוא נתפרסם בעל כרחו.