בעקבותיו של אברהם העברי

"עד כדי כך מרובים הפרטים שנתאמתו על ידי התגליות בשנים האחרונות, שרוב החוקרים המומחים סילקו ידם מן התיאוריה הישנה של ביקורת המקרא, לפיה סיפורי האבות אינם אלא פרויקציות...".

וויליאם פוקסוול אולברייט, מחשובי חוקרי הארכיאולוגיה המקראית

התורה מספרת כי לא חלף זמן רב מאז אסון המבול, ושוב שקעה האנושות בעבודת אלילים, עד אשר הופיע האדם אשר שינה את פני האנושות לדורות עולם: אברהם העברי.

כך מתאר זאת הרמב"ם:

"היה העולם הולך ומתגלגל (אנשים חיים את חייהם ללא מחשבה, בעבודת אלילים), עד שנולד עמודו של עולם אברהם אבינו... התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשב ביום ובלילה, והיה תמה איך הגלגל הזה (העולם) נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג. ומי יסבב אותו. ולא היה לו מלמד ומודיע דבר, אלא היה מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם, ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת...".

כיצד השיג את דרך האמת? חז"ל מציינים במדרש, כי חיפושו הפנימי והבלתי מתפשר של אדם יחיד זה מול כל העולם, זיכה אותו להתגלות אלוקית. הנה דבריהם:

"משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת (ארמון פאר מואר בנרות דולקים). אמר: 'תאמר (היעלה על הדעת) שהבירה זו בלא מנהיג?' הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: 'אני הוא בעל הבירה'. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: 'תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?', הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: 'אני הוא בעל העולם'".

כלומר, בזכות חיפושו המתמיד אחר הבורא, זכה שיתגלה אליו הקב"ה, וילווהו כל ימי חייו.

* * *

אברהם היה הדור העשירי אחרי נח. אביו היה תרח בן נחור, והתורה מפרטת גם את שמות אבות אבותיו: נחור בן שרוג, בן רעו, בן פלג, בן עבר, בן שלח, בן ארפכשד, בן שם, שהיה בנו של נח.

והנה, סמוך למחצית המאה העשרים, רעש עולם המחקר מתגליות שהאירו לחוקרים אור חדש על קיומם של אישים אלה, ובפרט אברהם אבינו.

בשנת 1933, בעת חפירת קבר בתל-חרירי הנמצא סמוך לנהר הפרת בסוריה, התגלה פסל אבן עתיק שהרשים את כל רואיו, ולימד כי ממצאים נוספים עשויים להיות טמונים לצידו. בעקבות הגילוי הגיעה למקום משלחת צרפתית, בראשות הארכיאולוג פרופ' אנדרה פארו, והחלה בחפירות. בחפירות התגלתה, בין השאר, דמות קטנה שעל כתפה הימנית היה חקוק דבר מה בכתב היתדות. פרופ' פארו החל מתרגם מיד: "אני לאמאגי-מארי מלך מארי הגדול... איסקו... שאת... אנדרטתו... מקדיש".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

עד אז היה ידוע על העיר 'מארי' רק מתוך כתובות בבליות ואשוריות, אשר באחת מהן נכתב כי היא העיר העשירית שנבנתה ל"אחר המבול"(!). היתה זו הפעם הראשונה שהתגלה ממצא מהעיר עצמה! ההתרגשות בקרב הנוכחים היתה גדולה, אך איש מהם עדיין לא תיאר לעצמו את העתיד להתגלות במקום.

בעבודות שנמשכו לאורך שנים ארוכות, נחשפה העיר הגדולה 'מארי', ובמרכזה ארמון מלוכה מפואר ובו 260 אולמות וחצרות. ציורי קיר גדולים וצבעוניים קישטו את קירות הארמון, ובתוכו נמצאו לא פחות מ-23,600 לוחות(!), עליהן חרוטים הצווים הממשלתיים, כתביהם של נציבים מקומיים, חשבונות ושאר ענייני הממלכה.

והנה, בכתבים הללו מופיעים שמות הידועים היטב מהתנ"ך, ביניהם: 'תרח', 'נחור', 'פלג', ו'שרוג'. גם העיר 'חרן', עליה מסופר בתורה, כי משפחת אברהם אבינו התגוררה בה, מופיעה שם!

לדעת הארכיאולוגים ממלכת מארי היתה קיימת לפני 4,000 שנה עד שחרבה על ידי חמורבי, המלך הבבלי המפורסם, בשנת 1700 לפסה"נ.

אברהם אבינו נולד בשנת א'תתקמ"ח לספירה היהודית, שהיא שנת 1812 לפסה"נ. ההתאמה אפוא, מלאה.

מאמין בודד באל אחד

חז"ל מספרים, כי אברהם חי בצעירותו בסביבה בה כולם היו עובדי פסלי אלילים, אך הוא הגיע לאמונה באל אחד, סלד מהפסלים אשר אביו התפרנס ממכירתם וניתץ אותם. עקב כך הושלך לכבשן האש על ידי המלך הכופר נמרוד, וניצל באופן ניסי, כמסופר במדרש וברמב"ם:

"ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שהם הולכים בה, ושבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם... כיון שגבר עליהם בראיותיו ביקש המלך להרגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן...".

התורה מעידה כי אברהם חי באזור שנקרא "אֲרַם נַהֲרַיִם", כלומר "ארם שבין שני הנהרות", משום מיקומו בין נהרות הפרת והחידקל. החוקרים משערים, כי האזור המדוייק הנקרא ארם, שכן בצפון-מערב עיראק וצפון סוריה, ליד הגבול עם טורקיה. כשאברהם מצווה את עבדו אליעזר ללכת "אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק", העבד הנאמן שם פעמיו "אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר". והנה, גם עיר בשם נַחוֹר מוזכרת בלוחות שנמצאו במארי, בשם העיר 'נַחֻר'.

תצלום מבנה בכותא, המיוחס לאברהם אבינו. מספרו של הארכיאולוג א. ג.באנקס, 1912

לגבי הערים בהן חי אברהם בצעירותו, חכמי התלמוד מגלים לנו מידע חשוב: "עשר שנים נחבש (נכלא) אברהם אבינו, שלש בכותא ושבע בקרדו... עיברא זעירא דכותא (עיבור זעיר של כותא, כפר קטן סמוך וצמוד לעיר כותא, כעיבור אשה הרה) זהו אור כשדים". כך גם מציין הרמב"ם, שכותב בשם כתבים עתיקים כי "אברהם שגדל בכותא...".

כלומר, חכמינו אומרים כי היה באזור ישוב ששמו כותא, שם חי אברהם בצעירותו, ובצמוד אליו היה ישוב קטן ששמו אור כשדים. "אור" מלשון "אש", על שם הכבשן שפעל שם. כותא מוזכרת בתנ"ך כאחת הערים מהן הגלה מלך אשור תושבים מקומיים לארץ ישראל: "וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה...", ואלו הם הנקראים כותים.

ואכן, עד היום ידוע במרכז עיראק יישוב עתיק בשם כותא, אשר המקומיים קוראים לו "תל איברהים"! סמוך אליו זורמת תעלת מים גדולה ששמה "נהר הנביא איברהים". החורבות במקום נחפרו במאה ה-19 על ידי ארכיאולוגים וביניהם הורמוזד רסאם, דמות מעניינת ממוצא אשורי-סורי, שנכנס לעולם המחקר הארכיאולוגי, ובין תגליותיו האחרות נמנות לוחות החרס עם עלילות גילגמש והצהרת כורש. רסאם מעיד כי מצא בכותא מספר אתרים שנשאו את שמו של אברהם.

חרן

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ... וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם."

העיר חרן, בה התיישבו תרח ואברהם בצאתם מאור כשדים, נמצאת 448 ק"מ מצפון מזרח לדמשק. נכונות הסיפור התנכ"י מקובלת במאה השנים האחרונות גם על החוקרים שנאלצו להודות לאור הממצאים שהתגלו, כי כיום "אין שום יסוד להטיל ספק באמיתותה ההיסטורית של הרשימה על הגירת תרח ובני משפחתו מאוּר לחרן".

בתי הבוץ בעיר הקדומה חרן

חכמינו במדרש מתארים את פעילותם הרוחנית של אברהם ושרה בחרן:

"וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן... אמר רבי הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים... וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה', מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה. דבר אחר ויקרא, התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה".

הרמב"ם מפרט כיצד לימד אברהם את המקומיים על האמונה באל אחד:

"...הכיר אברהם את בוראו... והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם... כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להרגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרא בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא... והיה מודיע לכל אחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת...".

המבנה שהוקם מעל מערת המכפלה, בה קבורים אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה

יצויין, כי בלוחות שנתגלו בעיר הקדומה 'אבלה', הנמצאת דרומית לחרן על ציר הדרך לארץ ישראל, והיתה קיימת בזמן אברהם אבינו, מסופר על אנשים קדושים, המכונים בשם "נביאיוטום" ("נביאים"?), שעברו באזור ממקום למקום, מעיר לעיר, ולימדו את התושבים אודות אמונה חדשה.

האם אנו שומעים בסיפור עתיק זה הד לפועלם של אברהם ושרה?

היכן "אוּר כַּשְׂדִּים"?

מהתורה משמע שבצעירותו שהה אברהם גם במקום הנקרא "אוּר כַּשְׂדִּים". ככתוב:

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם". ועוד נאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים".

לכאורה, השם מורכב משתי מילים: "אוּר", בה התגוררו לימים ה"כשדים". ומדוע נקרא "אוּר", שהוא מלשון "אש"? על שם השיטה האכזרית שהיתה נהוגה במקום, להשליך לכבשן אש אדם שלא נהג על פי רצון השליט. כמו שכתב רש"י בביאורו לתורה בשם המדרש על הכתוב "וימת הרן על פני תרח אביו": "על ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד, על שכתת את צלמיו, והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו: אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו. כשניצל אברם, אמרו לו להרן: משל מי אתה? אמר להם הרן: משל אברם אני! השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו: אור כשדים".

הארכיאולוג הורמוזד רסאם, שחפר בכותא

ישנם חוקרים הסבורים כי העיר הקדומה 'אוּר' שנתגלתה בדרום עיראק, היא העיר בה חי אברהם אבינו בילדותו. במקביל, ישנם מקורות מוסלמיים הטוענים, כי דווקא העיר 'אוּרפה' במזרח טורקיה סמוך לחרן, היא אור המקראית.

אולם, הרמב"ן מבאר כי "אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים... וזהו שאמר הכתוב 'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים' וגו', כי מילת 'הוצאתיך' תלמד על נס, כי לא אמר אשר לקחתיך מאור כשדים, אבל אמר הוצאתיך, שהוציא ממסגר אסיר".

כלומר, הרמב"ן מדייק מהמילה "הוֹצֵאתִיךָ", כי הפסוק עוסק בהצלת אברהם בדרך ניסית מכבשן האש, וזהו שכתוב: 'אשר הוצאתיך מאור כשדים' - שהוצאתיך מכבשן האש אליו הושלכת על ידי הכשדים.

העיר כותא, תל איברהים, ו"נהר הנביא איברהים", במפת האזור בעיראק משנת 1917

כך גם דעת רש"י, שמציין כי נמרוד: "...השליכו לכבשן האש... וזהו (=כבשן האש) אור כשדים".

גם רבנו בחיי, מגדולי הראשונים, סובר כי "אברהם לא היה ארץ מולדתו אור כשדים, כי אם עבר הנהר".

בתלמוד מבואר כי "עשר שנים נחבש אברהם אבינו, שלש בכותא ושבע בקרדו... עיברא זעירא דכותא זהו אור כשדים", כמבואר לעיל.

מעניין להיווכח, כי דעת רבותינו משתקפת גם אצל ההיסטוריון האיסלמי אל-מסודי, הכותב כי "אור כשדים היא מקום בתוך כותא".

לרכישת ספרו החדש של הרב זמיר כהן, "ארכיאולוגיה תנ"כית", הקליקו כאן.