"מאז שמצאתי את הסידור – לא נפרדתי ממנו"

את הרגע ההוא לפני 20 שנה, בתום ימי השבעה על סבתו רנה ז"ל - ירון אברהם גרינברג לא ישכח במהרה. מה שהתחיל כחיפוש מקרי בין קרטוני ספרים מהוהים, אחר סידור בר המצווה של סבו ז"ל – הסתיים בתגלית מהפכנית שעתידה לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה.

עד לאותה תגלית, כל מה שהכיר גרינברג (50), משפטן במקצועו, מאזור הקריות - היה עולם נטול קשר לדת. הוא נולד וגדל במשפחה חילונית, ועל אף שרוחניות תמיד הייתה בו ("התעניינתי בצד הפילוסופי שלה") – זה תמיד נגמר בניטשה ואפלטון. שבת, קידוש, כשרות? אלו מושגים שנשארו באופק, הרחק מקו התודעה שלו.

אלא שדווקא שם, בין ספרים ישנים בשפה הגרמנית שנועדו לפינוי – חיכתה לו הפתעה שלא ציפה לה. "תוך כדי חיפוש סידור התפילה של סבי, נתקלתי בספר שנושא כותרת גרמנית. על פניו, לא היה בו שום דבר יוצא דופן שימשוך את ליבי, אלא שמרגע שאחזתי בו – לא יכולתי להניחו מידיי, ולא הפסקתי לעלעל בו".

ד"ר יום טוב גוטמן רולף - כותב ההקדשה ורב קהילת בראונשוויג, גרמניה

מסתבר שהיה זה מחזור תפילה בגרמנית משנת 1873, המכיל פונטיקה בעברית ("כדי שמי שמכיר את שפת הקודש, יוכל להתפלל בה"). "בתוך הספר מצאתי פתק בכתב ידה של סבתי ובו כתוב: 'לפניכם ספר תפילה של הקהילה בבראונשוויג'. בעיר זו נולדו שני הוריה של רנה גרינברג, לבית רילף. 'כותב ההקדשה הוא אביו של רודולף – רפאל רולף', תיארה סבתי. ד"ר גוטמן רילף היה רב קהילתי בבראונשוויג עד יום מותו בשנת 1915. למי הספר מוקדש אינני יודעת...", כתבה הסבתא, והוסיפה לספר כי ספר התפילה הזה ניתן בעיר ניו יורק לבן אדם שעבד בתור מטפל בבית אבות – מאשת מטופל שידעה שהמטפל היה פעם רופא בוולפנביטל – שהיא עיר קרובה לבראונשוויג. 'בגיל 90 שנה שלח הרופא את ספר התפילה שלפניכם אליי, רנה גרינברג, ולא זכר מי נתן לו אותו. לעולם לא נדע את זאת'".

התרגשות גדולה אחזה בבני המשפחה, נוכח התגלית החשובה – המחזור עם ההקדשה. "דומה שכאן נדלק הניצוץ. במהלך השנים, לא פעם חלפו בי שאלות כגון: 'למה דווקא אני מצאתי את הספר, מהי משמעות האירוע, ומה עליי לעשות מכאן?כאדם חילוני, באותה עת סברתי שעליי למסור את מחזור התפילה המיוחד, עם הסיפור שעומד מאחוריו, למוזיאון".

אלא שדבר מה בכל זאת הניא אותו מכך.

השנים חלפו וגרינברג המשיך באורח החיים שהכיר, עד לפני כארבע שנים כשבהשגחה פרטית של ממש פגש בכב' הרב שלמה עופר. "בפגישה עם כבוד הרב עברתי תהליך מופלא. התחלתי להניח תפילין ולהגיע ל"תיקון" - סדר תפילה שמתקיים מדי שבוע". שרשרת צירופי המקרים שפקדה אותי מאז הובילה אותי לתובנה שהמציאה שמצאתי אינה דבר של מה בכך – כי אם מסמלת חיבור בל יינתק של עם ישראל לתורה הקדושה".

סידור התפילה שקיבל סבי ז"ל לבר המצווה שלו בברלין (צילום: באדיבות ירון אברהם גרינברג)

"מעולם לא האמנתי שתשובה תתפוס חלק דומיננטי בחיי"

אט אט הלכו המושכות והתהדקו, וגרינברג מצא עצמו בעומק 'העניין' היהודי. "מהרגע שמצאתי אותו, הסידור הלך איתי לכל מקום. במהלך חיי עברתי שניים שלושה דברים שגרמו לי לשאול שאלות ש'ברומו של עולם', אבל מעולם לא האמנתי שתשובה אמיתית תתפוס חלק דומיננטי כל כך בחיי, בשל כך".

כשהמגעים עם היהדות הלכו והתחזקו, סייעה בידו רעייתו  והם רכשו פלטה חשמלית ומיחם לשבת - אם כי בהתחלה היה לה קושי מסוים להכיל את השינוי. כי אם הוא מעוניין לשמור שבת אין לה התנגדות עקרונית לכך, אבל באשר אליה ולילדים "אנחנו נעשה את מה שאנחנו רגילים אליו", אמרה. "בתחילה, כל מה שידעתי על התורה הוא מה שמלמדים בבית ספר חילוני - ביקורת על המקרא, שזה בעצם לא הרבה. אבל הייתי צמא ללמוד ורכשתי ספרי קודש רבים, וזה בעצם היה הכל".

בזכות שכן המכהן כרב, למד גרינברג כיצד לאחוז סידור בידיו, ואת מהות התפילות השונות. מאוחר יותר למד כיצד לשמור שבת, ולאט לאט -בצורה הדרגתית ומדודה קיבל על עצמו עוד ועוד מצוות.

חצי שנה לאחר ההתחזקות הצטרפה אליו אשתו, והשניים החליטו יחדיו - להשית את המהפך על חייהם: "עשינו שני כיורים נפרדים לחלבי ובשרי, הוצאנו מהבית את כל הספרים החילוניים והדובדבן שבקצפת – העברנו את הילדים למסגרות של חינוך דתי. במבט לאחור אני מבין שהייתה לנו המון סיעתא דשמייא, אבל אין ספק שבשביל לקבל את העזרה הזו, היינו צריכים גם 'התערותא דלתתא'". כיום, ירון אברהם משתדל לקבוע עתים לתורה ולומד גמרא מדי שבת.

כמשפטן, הלימוד בספרים חילוניים לא חסר לך כיום?

"נהפוך הוא. העומק והחוכמה שגיליתי ושאני מגלה מדי יום בתורה הקדושה – הן עמוקות מני ים. אני זוכה ללמוד עם רב גדול, ועם חברותה שהוא ממש מ'שורש נשמתי'. ככל שאני לומד ומעמיק יותר, אני מגלה שדרך ארוכה עוד לפניי, בהבנת החוכמה העתיקה הפרושה לפניי.

"וגם אם פה ושם עולים בי רצונות אחרים, אני מבין שאני צריך לבטל אותם מפני רצון ה'. כי אם דעתו של הקב"ה אינה נוחה מעשייה כזו או אחרת שלי, אז ודאי שגם אני איני רוצה בה".