"העבודה מהבית היא אחת ההחלטות הכי טובות שקיבלתי בחיי"

שירה סבן, 30 מתל אביב, תמיד חלמה להתעסק בראיית חשבון. את מיטב עיתותיה וכספה הקדישה לנושא, במטרה ללמוד את אחד המקצועות היותר קשים ומכניסים היום מבחינה כלכלית במשק הישראלי. לנגד עיניה, ראתה כבר את המשכורת שתחכה לה בסוף החודש, ויחד עם זאת, גם את המשכנתא שהיא ובעלה יוכלו לקחת בנוחות יחסית, כל הדרך לבית משלהם.

אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד: זמן קצר לאחר לידת בנה הראשון, חיפשה לו שירה מטפלת מסורה באזור מגוריה, עליה תוכל לסמוך בלב שקט שתטפל בו כראוי. היא קיבלה לא מעט המלצות, ובדקה בעיון לא מעט מהן. בסופו של דבר, לא הצליחה למצוא את מבוקשה ודחתה את שובה למשרד בו עבדה והרוויחה משכורת מכובדת, עד להודעה חדשה.

(צילום: shutterstock)

עם הזמן, חוויית האמהות גרמה לה להבין ששום דבר לא שווה לה יותר מאשר הטיפול האישי שלה בבנה, "הבנתי שאני רוצה לגדל את הילדים שלי בעצמי", היא מסבירה. במקביל, החל העול הכלכלי להכביד, ולכן החליטה לפתוח לפרנסתה משפחתון עצמאי בבית. בכך, גנזה את רעיון הקריירה שטוותה לעצמה. כיום, היא מגדלת בו כבר את ביתה השנייה, יחד עם עוד חמישה קטנטנים. "ראיתי שאין מטפלות מספיק טובות כמו שאני מחפשת, אז החלטתי להיות בעצמי אחת כזו", היא מתארת.

"היום אנחנו אמנם חיים יחסית בצמצום ממה שיכולנו להרשות לעצמנו, אבל כאמא, אני מבינה שילד שגדל עם אמא בבית, זה קשר אחר מילד שאמא שלו עובדת. נשים שעובדות מחוץ לבית, מגיעות מהעבודה מותשות, והרבה פעמים אין להן כח לראות אף אחד, אין ארוחת צהריים חמה, והבית כולו עוד מבולגן מהלחץ של בוקר. כשאני עובדת מהבית שלי, זה הכי טוב. כשהילדים ישנים - אני מספיקה לעשות את צרכי הבית. איפה הייתי מספיקה את זה אם הייתי עובדת בחוץ? אני פוגשת לא מעט ילדים, שבעיני הם 'ילדים של מטפלת', והלב שלי נצבט.

"גם הלוגיסטיקה הנדרשת כדי לצאת מהבית. אני רואה את זה אצל חברות", מוסיפה שירה. "לקום בבוקר, לארגן את הילדים, לקחת אותם לגן, לרוץ לעבודה, ואם ילד חולה - מקפיצים אותך מהעבודה והמעסיק עושה לך פרצופים. יש גם נשים שבגלל שאין להן מקצוע מכובד ביד, מרוויחות משכורת מינימום זעומה, וכל הכסף הולך על המטפלת, על הגן או המעון. יוצא שאת עובדת בשביל כלום, ועוד את לא נהנית מהגידול של הילדים, צעד ראשון, שן ראשונה, אז בשביל מה? להיות מטפלת זו אמנם עבודה קשה, אני לא יושבת על זרי הדפנה, אבל היא ברוך ה' משתלמת לי מכל הבחינות, ואני רואה בה ברכה".

בדומה לה, גם לחני פיין, 33, קונדיטורית ואם לשלושה מירושלים, היו חלומות גדולים. כל השנים חלמה להתמקצע בתחום הקונדיטוריה, אבל מעט הניסיון שרכשה בתחום, כשכירה, השאיר אותה עם טעם מר מאוד בפה. "העבודה היתה קשה פיזית, השכר נמוך מאוד וההרגשה היתה של ניצול. לא הרגשתי שזו הדרך שבה אגשים את החלום שלי", היא מתארת.

בשלב כלשהו, החליטה לנסות לעבוד מהבית. בתחילה החלה במכירה של בגדים מהבית, לאחר מכן המירה אותה במכירת מוצרי אפיה, ובשלב כלשהו פשוט הבינה שאין קיצורי דרך למקומות שבאמת שווה להגיע אליהם בחיים.

משכך, החליטה ללכת ללמוד קונדיטוריה במקום יוקרתי ומסודר. היום, כשהיא כבר עשר שנים בתחום, ועובדת מהבית, היא סוף סוף מרגישה שהיא מגשימה את עצמה. "היום אני מכינה הזמנות לאירועים ועורכת סדנאות של עוגות ראווה, קינוחים, פטיפורים ועוד, בכל מיני מקומות מרכזיים בארץ. העברתי כבר סדנאות בבאר שבע, בני ברק, ירושלים, אפילו באילת הייתי. וזה כיף אמתי".

"הזמינות לחיי משפחה – הכי גבוהה שיכולה להיות"

עד לפני שלוש שנים, החזיקה מעיין כפיר, 30, אם לשניים מאלעד, במשרה משרדית עיקרית, אותה שילבה עם כתיבה בפלטפורמות שונות. בהשכלתה היא בכלל מורה לאנגלית, אולם כיום, היא משמשת כעורכת משנה באתר הידברות, שעובדת בעיקר מהבית. "הגעתי לעבודה מהבית אחרי שהותשתי מעבודה מחוץ לבית", היא מתארת. "כבר בתור אימא לילד אחד, מצאתי את עצמי נקרעת מריצות לעבודה. בנוסף, רציתי לשנות כיוון ולהפוך את הכתיבה שלי מעיסוק משני לעיסוק עיקרי. החלטתי לשנות כיוון ולעבוד מהבית כעיתונאית, כותבת תוכן ומתרגמת. התאימו לי מאד הגמישות בשעות, השקט בראש, והנטרול של גורמים כמו נסיעות, פוליטיקה משרדית ועוד".

"חוץ מזה, אני יכולה ללבוש אותו בגד יומיים ברציפות", היא צוחקת, "ואני רואה את הילדים שלי יותר. גם אם אני עובדת, לפחות הם יודעים שאני בסביבה וזמינה לתת להם קצת תשומת לב. אני גם לא מבזבזת יותר אנרגיה על דברים שלא קשורים ישירות לעבודה, כמו נסיעות, אלתור ארוחות וקולגות בעייתיים. יש לי הרבה יותר מרחב לתמרון, ואני בונה את סביבת העבודה ולוח הזמנים שלי כפי שמתאים לי, ולא לפי הכתבות של מישהו אחר. הייתה תקופה מסוימת שיצאתי שוב לעבוד מחוץ לבית, בגלל הצעת עבודה מאתגרת בתנאים טובים מאד, אבל אחרי כמה חודשים שבתי, לשמחתי, לעבודה מהבית".

בדומה לשלושתן, גם אסתי לנדמן, 26, מבני ברק, עובדת מהבית, בעסק עצמאי שפתחה לעיצוב בלונים לאירועים. לנדמן, מתעסקת בתחום באופן רשמי כבר כשש שנים, ונכון להיום נחשבת לאחד השמות הבולטים בתחום, שגם מעבירה סדנאות בנושא במסגרות שונות ומכשירה כבר את דור המעצבות הבא.

"התחלתי בתור בחורה צעירה, כתחביב. הלימוד היה עצמאי בעיקרו, דרך תמונות שראיתי וניסיתי ליצור בעצמי, בהמון סבלנות. אז, לא חלמתי לא להפוך את זה למקצוע. זה היה הובי נחמד וקצת ילדותי מבחינתי, שהסתכם ברמה של ללכת לשמח ילדים. אבל אחרי החתונה, בעלי מאוד עודד אותי להפוך את זה למקצוע. הוא אברך שלומד לדיינות אבל יש לו ראש מאוד עסקי, והשילוב הזה של האמנות שלי והמוח העסקי שלו, הם שיצרו את הכל, וככה זה התחיל מקום בכלל לא צפוי".

את העבודה מהבית היא מכתירה כאחת ההחלטות הטובות שקיבלה. "בעבודה שלי, הפלוס הגדול הוא שהזמינות שלי למשפחה היא הכי גבוהה שיכולה להיות, והם יודעים שהם תמיד לפני הכל. הייתי מפסידה הרבה דברים אם הנגישות שלי לעבודה לא היתה בתוך הבית. אז יש המון פלוסים", היא אומרת. "חוץ מזה, מאז ומתמיד הייתי עקרת בית, ותמיד פחדתי שאני לא אהיה מספיק עם הילדים, אבל מאז שהתחלתי עם העסק, ראיתי שאני יכולה לקחת את הילדים כשהם קטנים איתי לעבודה עם הבלונים, ומאוד שמחתי שזכיתי להחזיק את הילדים בבית כמה שיותר. אישה שיוצאת לעבוד אין לה אפשרות לגדל את הילדים ככה, ואחרי שלושה חודשים נאלצת להכניס אותם למטפלת".

"כשהעבודה בבית - קשה מאוד לשרטט גבולות ברורים"

ויש עוד הרבה כמותן. למעשה, מדובר בתופעה: נשים, שבוחרות במקצוע שדורש מהן עבודה שעיקרה מהבית. השיקולים לכך הם רבים, ונראה שבמרבית המקרים, לפחות אצל נשים נשואות – מדובר בהחלטה שמקורה הוא דווקא עניין הפניות לאימהות.

ואם זו נשמעת לכם כמו הדרך האידיאלית להתפרנס - מסתבר שלהחלטה הזו יש גם לא מעט חסרונות שכדאי לשקול. "המינוסים הגדולים מבחינתי, זה לראות את הבלגן מול העיניים כל היום", מתארת לנדמן. "התסכול הזה, שאני לא יכולה לסגור את הבית ולא לחשוב עליו עד השעה ארבע. שאם עדיין יש כלים בכיור – תמיד קודם העבודה, כי אין ברירה, ואם לא הספקתי בבוקר לסדר את החדר של הילדים – אני אראה את זה כל היום. אני באופן אישי זורמת בנושא הזה אז לא אכפת לי, אבל המצפון הקטן הזה מדי פעם קצת מתסכל. חוץ מזה, כעצמאית, המשרה שלי היא משרה מלאה פלוס, והעבודה היא עצמאית, כך שאם יש במוצאי שבת אירוע - אז בשבת אני הרבה יותר לחוצה".

על כך מוסיפה גם מעיין את העניין המהותי של גבולות. "סוג העבודה הזה נוטה לגלוש לא פעם לחיי המשפחה וקשה מאד לשרטט גבולות ברורים. זה החיסרון היחיד בעיני. שואלים אותי לפעמים אם לא חסרה לי חברה, ואני יכולה להאמין שזו בעיה עבור טיפוסים מסוימים, אבל אני עצמי לא חווה שום חסר חברתי כתוצאה מהעבודה בבית".

ואולי דווקא בגלל הגבולות המטושטשים של מקום עבודה שהוא גם בית, חלקן נדרשות להציב גבולות ברורים. "מבחינתי זה תמיד היה ככה: חדר עם ילד צורח וחדר עבודה, הכל תוך כדי הכל", מתארת גם אסתי. "אבל יש לי כללים, בין השעות ארבע לשבע למשל אני לא עונה לטלפונים, אלא רק במקרים דחופים. זה זמן שמוקדש נטו למשפחה. אחר כך, אני משכיבה אותם לישון בשבע, ומאז עובדת עד השעות הקטנות של הלילה, ולפעמים עד הבוקר".

"לא כל אחת בנויה לעבוד מהבית"

עם יד על הלב, לא נמאס לפעמים? לא בא לך לרענן את היום שלך ולצאת כל בוקר מהבית ואז לחזור אליו?

"לא. אני אישה של בית. אני אוהבת את הבית שלי ושמחה להיות בו, ברוך השם", מתארת מעיין. "הרגע המאושר ביותר בכל נסיעה או חופשה שלי הוא רגע החזרה הביתה. היום שלי מתרענן מספיק כשהילדים חוזרים מהגן. אני לא צריכה יותר מזה, כרגע."

"ברור לי שבעתיד אני עוד אצא לעבוד בחוץ", טוענת שירה, "אבל אולי כשהילדים קצת יגדלו, ורק בשעות אחר הצהריים, בשביל הנפש שלי, אבל לא בשביל משכורת. מבחינתי כרגע זה סיוט לצאת לעבוד בחוץ, או לעבוד מהבית בתחום אחר. אני מכירה נשים שעוסקות בתפירה מהבית, והילדים שנשארים בבית דורשים את שלהם, ובצדק. אבל כמטפלת, הילדים שלי מתפתחים חברתית, שפתית, יש להם תועלות חברתיות מהעבודה שלי, כך שלעת עתה זו מתנה".

ויש גם מי שהעבודה מהבית דווקא לא מיטיבה איתה. "אני כבר עשר שנים עובדת מהבית ורוצה לצאת", מסבירה חני. "אמנם אפשר להגיד שאני עובדת מהבית וגם מבחוץ, למשל את הסדנאות שלי אני מקיימת מחוץ לבית, ופעם הייתי עושה אותן מהבית. אבל היום אני מבינה שהילדים שלי צריכים את הפרטיות שלהם. החלום שלי זה לעבוד ממקום משלי ולא דווקא מהבית, אם יכולתי הייתי יוצאת מהבית למקום קרוב שאשכיר. מצד שני, אם יהיה לי מקום בחוץ, אז אני לא אהיה הרבה בבית, וזה חסרון".

"לא כל אחת בנויה לעבוד מהבית", מסבירה גם שירה. "יש כאלה שבנויות לקום בבוקר, להתאפר ולהתלבש יפה, ולשכוח מהילדים, כדי לקבל כוחות בשבילם לצהריים. אני למשל לא טיפוס כזה".

יש לכן טיפ לנשים שרוצות להתחיל לעבוד מהבית?

"מי שחושבת על עולם הקונדיטוריה, חשוב שתדע שלרוב בשנים הראשונות לא מרוויחים הרבה", מסבירה חני. "בהתחלה צריך המון סבלנות והמון אהבה למקצוע כדי להישאר בו ולהצליח, כי זה שוק עם המון תחרות. אבל בעיני, ברגע שאת עושה משהו ויש לך סיפוק ממנו קל יותר להמשיך, והאהבה היא שנותנת את האורך רוח. זה לא מקצוע קל, זה מקצוע קשה, אבל אפשר להרוויח בו יפה. במיוחד כשאת אשת אברך. ברגע שאוהבים את זה, הכל מתגמד. לא כל אחת יש לה את זה, צריך אהבה לזה וצריך לנסות".

על כך מוסיפה גם אסתי, שחשוב לדעת, שמדובר בתחום שדורש הרבה תמיכה מבני המשפחה, בניגוד למקצועות אחרים. "בתחום הזה, התמיכה מהבית מאוד חשובה, וכשאת מראה לבני המשפחה כמה את אוהבת את זה – קל להם גם הרבה יותר לתמוך בך. בעלי ובני המשפחה למשל נמצאים עם הילדים כשצריך. בעלי גם מאוד מתעניין במה שאני עושה, מנהל את תחום הכספים ועוזר לי מאוד להשתפר".

אז מה עדיף, אתן שואלות? בפונקציה בעלת משתנים כה רבים שצריך לקחת בחשבון, ובהם כושר ההשתכרות, מצב משפחתי, רמת ההשכלה, טובת הילד וכמובן טובת האם – נראה שיש לא מעט תשובות נכונות, ומה שבטוח הוא, שאין תשובה אחת שנכונה לכולן.

"יש לעבודה הזאת ללא ספק יתרונות וחסרונות", מסכמת אסתי. "אבל מבחינתי, הפלוסים גוברים על המינוסים, וברוך ה', אני מודה לקב"ה על כל רגע בעבודה הזאת. בעיני, כל אישה צריכה לבחור את העיסוק שהכי נכון עבורה. בסופו של דבר, אמא שמחה זה ילד שמח".