"ברגע אחד, משתי משכורות עתק הגענו לכלום, ללא פיצויים"

יפה צייגר היתה בת 18, חיילת צעירה ופקחית שהגיעה מבית מסורתי, כשהכירה את הקצין דורון בלומנטל, לימים בעלה. עם הזמן, החל דורון לגלות עניין ביהדות, ואילו היא סלדה מכך בכל לבה. בשלב כלשהו, כשכבר נוצר ביניהם פער משמעותי ודורון החל לשמור מצוות, החליטה לעשות מעשה: היא פרסמה מודעה בעיתון, דרכה הזמינה את כל מי שהינו אקדמאי שיצא בשאלה לכתוב לה מעט על עצמו במכתב. בחלוף הזמן, קיבלה למעלה ממאה מכתבים(!), מתוכם סיננה שלושים פונים, שמהנתונים האישיים שלהם הצטיירו כאנשים האיכותיים ביותר, ובהם טייסים, בעלי משרות בדרגות בכירות בצבא, ואנשי אקדמיה שונים. את כולם הזמינה למפגש מעניין בנושא. בסתר הלב, קיוותה שהמפגש על מה שגרם להם לעשות צעד הפוך, יגרום גם לבעלה 'להתאפס' ולחזור לעצמו וחיים הקודמים שלו.

על מהות המפגש לא סיפרה לדורון. רק כאשר הגיע למקום המפגש, הסבירה לו שמדובר באנשים איכותיים ובעלי שיקול דעת נבון, שהכירו את היהדות אולם במרוצת הזמן החליטו לעזוב אותה. "הוא התחיל לשאול אותם על הסיבות לכך, ופתאום שמתי לב שהסיבות שלהם היו ממש לא משכנעות. היה למשל קצין, שהיה בצבא בתקופה של מצב בטחוני קשה, ולא הגיעה לו מנת האוכל הכשר, אז הוא החליט לאכול מהאוכל של הערבים, וזהו. בגלל שהוא ראה שלא קורה לו שום דבר - הוא החליט לצאת בשאלה. בעלי אמר לו, שהוא דווקא מוכיח את התורה דרך הסיפור הזה, כי בשר הפיגולים שאכל טמטם את נשמתו – וגרם לו לעזוב הכל. וכך, אחד אחרי השני, הוא הקשיב וענה להם עם מעט הידע שלו. היה ברור שהם לא נתקלו בדילמות מהותיות שהשפיעו עליהם, או בשאלות חסרות מענה, אלא פשוט היה להם קצת לא נוח לשמור מצוות. עם הזמן, רבים מהם הושפעו לחזור שוב לחיק היהדות, בעקבותיו".

אבל אחרי המפגש הזה, החליט דורון בלומנטל שהוא לא מוותר. "הוא אמר לי: 'את הבאת אותי לכאן, אז עכשיו תורך לבוא איתי לסמינר של הסברה יהודית'. בסמינר הראשון התווכחתי ברמות שאי אפשר לתאר, עד שקראו לי 'יפה לא-לא'. הייתי חתיכת אריה של ממש", היא נזכרת וצוחקת. "ואז במשך שלוש שנים ניסיתי להפריך את מה שלמדתי שם, כדי להתווכח, ולא הצלחתי.

"בהמשך הלכתי לעוד סמינר, התווכחתי שוב קשות עם המרצים, וגם שם קיבלתי את הכינוי 'יפה לא-לא'. כל הזמן השווצתי ואמרתי שאם אני אגלה שזו האמת - אין לי בעיה לשמור מצוות, העניין הוא שאני פשוט חושבת שזו לא אמת ולכן אני לא שומרת. שם כבר הגעתי למסקנה ברורה שזו האמת, אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת בשום פנים ואופן לקיים אותה. באמצע הסמינר פשוט עליתי לחדר, בכיתי נורא, התפללתי לקב"ה ואמרתי לו: 'תראה, אני יודעת בוודאות שאתה קיים. ובזמנו אמרתי, שאם אני אדע שאתה קיים ושהתורה היא אמת - אני אקיים את המצוות. אמנם אולי מגיע לי, כי הייתי גאוותנית ואמרתי שאין לי בעיה, אבל למדתי שאתה שומע תפילות של כל בן אדם. אז תשמע את התפילה שלי. קשה לי'.

"זו היתה שעת ערב, ובינתיים הודיעו שהמרצה של מחר, הרב יהודה יוספי, חולה ולא יגיע. מאוחר יותר הודיעו שוב, שלמרות שהוא חולה, הוא יגיע, ואני מאוד הסתקרנתי. לא הכרתי שום מרצה באוניברסיטה שהיה מגיע כשהוא חולה. נכנסתי להרצאה שלו למחרת, והדברים שלו ממש נכנסו ללבי. אחרי ההרצאה, ניגשתי אליו ואמרתי שיש לי כמה שאלות לשאול, ואז סיפרתי לו את הסיפור עם התפילה שלי. הרב יוספי נהיה חיוור פתאום, ושאל באיזו שעה זה היה, וכשאמרתי שאתמול בשעה תשע בערב, הוא אמר שאני הבאתי אותו לפה. 'הייתי חולה, והודעתי לערכים שאני לא מגיע', הוא סיפר לי. 'שכבתי עם חום, והרגשתי שמטלטלים אותי משמיים ואומרים שאני חייב להגיע. אני לא יודע מה זה היה, אבל הרגשתי בצורה ברורה כמו השמש בצהריים, שאני חייב להגיע לסמינר, והגעתי. חולה'. מזה למדתי לראשונה מה זה כח של תפילה וכמה הקב"ה רחמן".

* * *

בלומנטל, בת 56, היא אם לעשרה ילדים המתגוררת באשדוד. בהכשרתה היא פסיכותרפיסטית ("בחרתי מקצוע שיעזור לאנשים שיסבלו פחות"). הרזומה המקצועי שלהכולל תואר שני ולימודי המשך, וגם ניסיון של עשרות שנים בטיפול באנשים שונים ובמקרים מורכבים, לרבות עבודה ממושכת במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים.

עם השנים, נודעה כשם דבר בתחום הטיפולי ונשים רבות נהרו אליה, לקליניקה פרטית שפתחה. אלא, שבשלב כלשהו סירבה בלומנטל לקבל מטופלות חדשות – זאת בשל העומס שנוצר בעקבות הביקוש. ההחלטה הזו לוותה בכל פעם מחדש בייסורי מצפון לא קטנים על חוסר היכולת לסייע לנשים רבות שמשוועות לקבל סיוע נפשי הולם.

לפני כתשע שנים נשברה, לאחר שהגיעו אליה מקרים קשים מאוד של נשים שבלומנטל ידעה שאין לה שום אפשרות לקבל אותם מפאת העומס. "האישה שהפנתה אליי את הנשים הפצירה בי לפתוח מקום שיכשיר נשים בתחום הטיפולי. אמרתי לה: 'אין לי זמן לקבל עוד שתי מטופלות, נראה לך שיש לי זמן לפתוח מכון להכשרת מטפלות?'. התשובה שלה עוררה אותי הרבה מאוד למחשבה. היא אמרה לי: 'כן, כדי שכשתגיעי לבית דין של מעלה - תהיה לך תשובה. תדעי שעשית הכל כדי להציל את מי שהיה זקוק לסיוע שלך'".

(צילום: shutterstock)

"אחרי הרבה מחשבה משותפת, ביקשתי מבעלי שישאל את הרב שלנו מה דעתו על כך, והמדהים היה, שבעלי נכנס והתחיל לשאול על מטופלים שאני לא יכולה לקבל, ועוד לפני שהוא שאל על פתיחת המכון - הרב אמר מעצמו שהגיע הזמן שאפתח מכון ואכשיר מטפלות נוספות".

כך הוקם לראשונה מכון "פעימות" להכשרת מטפלות חרדיות. את השיעורים במכון מעבירים פסיכולוגים מהשורה הראשונה וברמה לימודית גבוהה. משך הלימודים הוא יום בשבוע, במשך שלוש שנים. המכון מלמד בשני מסלולים: מסלול המכשיר לטפל במבוגרים (מעל גיל 15) ומסלול לטיפול בילדים ונוער. לאחרונה, נוסף גם מסלול השלמה שנתי להתמחות בטיפול זוגי, המיועד למטפלות ותיקות.

"מה שמאוד מייחד את המכון, לאורך כל הדרך, זה שאנחנו עושים מאמץ גדול שתהיה רמה מקצועית מאוד גבוהה - אבל בלי פשרות כהוא זה על ההלכה, עד הפיפס האחרון, בלי שום הנחות", מתארת בלומנטל. "והסיעתא דשמייא שאנחנו זוכים לה - זה משהו מדהים. בהתחלה לא ידענו לאן נוכל להגיע עם הבוגרות שלנו, אבל היום הן כבר מטפלות בהצלחה רבה במקרים מאוד לא פשוטים".

מאז הקמתו, מידפקים על דלתותיו גם לא מעט מטופלים המבקשים סיוע נפשי. יחד עם זאת, בלומנטל מקפידה שבמכון יטפלו בילדים עד גיל 9, נערות ונשים בלבד ("משום צניעות. המטפלות במכון לא עובדות עם גברים, רק עם נשים. אבל מישהו צריך לעשות כזה דבר, צריך שיקום עוד מהפכן לגברים").

* * *

ואפרופו טיפול, לדברי בלומנטל, אדם שמבקש לקבל טיפול נפשי – חייב להיעזר במטפל שומר מצוות בלבד. "מאוד חשוב לפנות לאיש מקצוע שיש לו יראת שמיים, שיראתו קודמות לחכמתו, כי יש המון דברים שמתירים אותם מטפלים שיראתם אינה מחודדת, וזה מאוד בעייתי", היא מסבירה. "בזמנו, כשנהגתי להיוועץ ברב שך זצ"ל, כשהיה אצלי עמוס, הוא אמר לי להעדיף את מי שאינה שומרת מצוות ומעדיפה לבוא אליי, על פני מטופלת שומרת מצוות. הייתי מאוד מופתעת, כי הרי להן יש שלל פסיכולוגים ללכת אליהם, בניגוד למי ששומרת מצוות, אבל במהלך השנים ראיתי כמה שהוא צדק. עד כה, כל הילדים שטיפלתי בהם והגיעו מבית שאינו דתי - התקרבו לבסוף ליהדות והתחילו לשמור מצוות. כך גם כל המטופלות שטיפלתי בהן, שמאוד התחזקו באמונה, בלי שאמרתי מילה אחת על יהדות. ולמה? כי בתהליך אמיתי של טיפול, המטפל מהווה דמות הזדהות, והאמונה שלו ניכרת בין השורות וגם בחיצוניות שלו. קל להבין לאיזה עולם ערכים הוא משתייך, והדברים האלה משפיעים ללא ספק".

זה לא קצת 'פסיכולוגיה בגרוש' להקים מכון שמכשיר מטפלות, ללא כל השכלה אקדמית? לא מדובר באחריות כבדה מדי? בכל זאת, אנשים מגיעים עם סיפורים לא פשוטים ומי שלא הוכשר מספיק – יכול גם להזיק

"שאלה מצוינת. באופן כללי, אני מאוד מתנגדת למכונים האלה, שצצים חדשות לבקרים, ומתיימרים להכשיר בזמן קצר 'מטפלי אינסטנט'. אבל מה שמייחד את מכון 'פעימות', הוא שאנחנו עורכים בדיקה מאוד קפדנית בקבלת התלמידות אצלנו. אישה צריכה להיות ברמה מאוד מאוד גבוהה כדי להתקבל, עם רקע קודם עשיר בעבודה עם אנשים. בנוסף, כל מועמדת עוברת אבחון גרפולוגי על ידי גרפולוג משפטי, שבודק את מידת התאמתן לתחום. הן גם עוברות שלוש שנים מאוד אינטנסיביות עם הדרכה צמודה של פסיכולוגיות קליניות.

"מלבד זאת, כל מקרה שמגיע למכון עובר קודם כל הערכת מצב על ידי פסיכולוגית קלינית, כדי לוודא שהן יכולות לטפל בו, ומרגע שהן מתחילות לטפל, הן מקבלות כל העת הדרכה רצופה מאותה פסיכולוגית. הפלא הוא שהמטפלות שלנו הגיעו לרמה מאוד גבוהה, עד ש-90% מהמקרים שהפסיכולוגית פוגשת ובודקת אם אפשר לאפשר להן לטפל בהם או לא - היא קובעת שכן".

"חשוב גם לדעת, שעם כל הכבוד לידע אקדמי, בפועל, מי שלומדת תואר ראשון בפסיכולוגיה - לא לומדת שום דבר מעשי חוץ מכמה מבואות. זו גם הסיבה שאני באופן אישי בחרתי ללמוד דווקא שני תארים בעבודה סוציאלית, שהם מאוד טיפוליים והרבה יותר פרקטיים. וכך עשינו גם במכון. לקחנו חומר שמתחילתו הוא רלוונטי מאוד ומותאם להלכה, בצירוף הרבה מאוד חומרי קריאה לנשים, הדרכה צמודה והכי חשוב - סיעתא דשמייא שאנחנו מרגישות כאן, ממש מעל לדרך הטבע".

(צילום: shutterstock)

ואי אפשר שלא לשאול: איך את מגשרת על הפער בין התורה והפסיכולוגיה?

"בבסיסו, החומר הפסיכולוגי מלא כפירה, במיוחד פרויד ודומיו. לי היתה זכות ענקית לקבל תשובות במשך 16 שנים לסוגיות שנתקלתי בהם, מהרב שך זצ"ל, דרך המשמש שלו. כל דבר שהיה נראה לי בעייתי תוך כדי העבודה הטיפולית שלי - שאלתי, והרגשתי שהוא הבין אותי מצוין ונתן לי תשובות מצוינות.

"באחת הפעמים, שאלתי למשל, על כך שבטיפול הרבה מאוד פעמים כשהאדם משתפך, הוא מתחיל לומר דברים קשים על ההורים שלו. במובן מסוים, כשאני מדובבת אותו, הוא מדבר יותר, וביני לבין עצמי התלבטתי האם זה מותר או אסור. הרב שך שאל אותי, מה יקרה לדעתי אם הוא לא ידבר על מה שהוא מרגיש כלפי ההורים שלו, וימשיך להרגיש כך. אמרתי לו שהכעס יפריע לו רגשית. לעומת זאת, אחרי שהוא ידבר, לטווח הקצר יהיו לו יותר כעסים, אולם לטווח הארוך הוא ירגיש טוב יותר וישפר את היחסים איתם. הוא ענה לי שלא רק שזה מותר - אלא זו מצווה. לאחר פטירתו, התייעצתי במשך 15 שנים נוספות עם הרב שרייבר זצ"ל, שכתב על המכון שכל מה שנלמד בו הוא על טהרת הקודש לחלוטין".

האם הסינון שאתם עורכים לא פוגע באיכות וברמת התכנים שאתם מלמדים בעצם?

"מכיוון שהקב"ה הוא זה שברא את נפש האדם וצרכיה, ברגע שלומדים פסיכולוגיה שמעוגנת לגמרי על פי דעת תורה, תהליכי ההזדהות הם הרבה יותר עמוקים ולכן סיכויי השינוי וההרגשה שהגענו למקום הנכון הם הרבה יותר חזקים. חוץ מזה, אנחנו מאמינים בני מאמינים שהקב"ה עוזר - כשאתה פועל בדרך שמקובלת עליו. לדרך הזאת יש סיעתא דשמייא לא רגילה. היו לנו כאן מקרים שבמקומות אחרים לא נפתרו - ואצלנו ברוך ה' נפתרו, וזה בגלל שאנחנו משתדלים ללכת עם ההלכה בלי לעגל פינות".

"ברגע אחד, משתי משכורות עתק הגענו לכלום"

המכון, זוכה בינתיים להצלחה רבה מעל המצופה, ורבות מנסות להיכנס וללמוד בשעריו, אולם רק מעט מתקבלות, שכן הרישום מצומצם ומיועד ל-25 נרשמות בלבד בכל מחזור. אבל אל תתבלבלו, את הצלחתו היא אינה זוקפת לזכותה או לשמה הטוב, אלא שוב, לכוחה של תפילה ולסיעתא דשמייא שזכו לה משמיים.

"בעניין הזה יש לנו סיפור מאוד מיוחד", היא מתארת. "כשהתקרבנו ליהדות, בעלי היה בתפקיד מאוד בכיר בצבא, כאחד מהמהנדסים הראשיים ואחראי המחשבים בקריה, ואני עבדתי במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים. כל אותה העת היה לבעלי איזשהו הסכם עם המפקד שלו, שהוא עובד חצי יום, ובחצי השני לומד תורה, וההסדר הזה עבד יפה במשך כמה שנים, עד שהגיע מפקד חדש ולא הסכים להסדר הזה בשום מחיר. באותו היום, בעלי הגיע הביתה עם פנים נפולות, ונורא כאב לי, רציתי אותו שמח. הצעתי לו שיעזוב את הקריירה הצבאית ויישב ללמוד תורה, כי אני במילא מקבלת משכורת יפה. ואז הוא שאל רב, והרב התיר את זה, וככה עשינו.

"חודש מאוחר יותר, קיבלתי הוראה ממשרד הבריאות שנוגדת את ההלכה בצורה חמורה, והבנתי שאין לי ברירה, ושהפעם אני זו שצריכה להתפטר. ברגע אחד, משתי משכורות עתק הגענו לכלום, אפילו ללא פיצויים. יתרה מזאת, ידענו שאם בעלי היה נשאר בצבא קבע עוד כמה שנים, הוא היה מקבל פנסיה לכל החיים, אבל האמנו באמונה שלמה שה' לא יעזוב אותנו. ואז בעלי הזכיר לי, שיש לנו חסכון בבנק, וכשניגשנו לבדוק את הסכום, גילינו להפתעתנו סכום זעום ולא הגיוני.

(צילום: shutterstock)

"זכרתי שלפני שהוא מפקיד את הכסף אני שמה אותו במעטפה במגירה כלשהי, וכשהסתכלתי על המעטפה, ראיתי שהשטרות לא היו מסודרים כמו שבעלי ואני היינו משאירים אותן, והבנתי שמישהו נגע בה וראינו שבאמת חסר בה כסף. שאלנו שאלת רב אם מותר להביא משטרה, והוא אמר שכן, והמשטרה שמה לנו אבקה צהובה על מנת לסמן את השטרות, וביקשה מאתנו לנגוע במעטפה רק עם כפפות, ואם חסר כסף שוב - להודיע.

"ואז שוב הודענו שחסר, והגיע חוקר משטרתי והחשד נפל על המטפלת של הילדים, שעשתה עבודות בית קלות. אבל אז הסתבר שזאת לא היא, אלא בחורה צעירה שבאה אלי פעם אחת בלבד לבייביסיטר ולא קראתי לה יותר, ובכל פעם שלא היינו נמצאים, היתה מבקשת מהמטפלת לעלות לרגע לשירותים, ועל הדרך היתה גונבת באופן קבוע כספים, כך במשך ארבע שנים, עד שכבר היה מדובר בכמה עשרות אלפי שקלים.

"שאלנו את הרב מה לעשות, והוא אמר שלא נערב את המשטרה. במקום זאת, פנינו לאבא שלה שישלם, והוא סירב, ואז היינו ממש אובדי עצות. בזמן הניסיון הזה, פניתי לבורא עולם ואמרתי לו: 'גלוי וידוע לפניך שכל מה שעשיתי - היה לכבודך. לבעלי נתתי ללמוד תורה, את העבודה עזבתי כדי לא לעבור על ההלכה, וגם מה שעשינו כדי לא לפגוע בבחורה היה בהוראת רב. ועכשיו אנחנו גם לא יכולים לבקש עזרה מההורים שלנו, כי הם לא יודעים כלום מכל זה. ריבונו של עולם, אני מבקשת ממך שתיתן לי פרנסה מכובדת, בסביבת אנשים יראי שמיים, ושבעלי יוכל ללמוד בשלווה ובשקט ללא מפריעים'.

"לא עבר חודש, והרב יוספי מתקשר אלי ומבקש שאחליף אותו ואמסור הרצאה ב'חסדי נעמי'. הייתי בטוחה שמדובר בחוג בית לעשרים נשים. כשהגעתי, חשכו עיניי: העלו אותי על במה של 500 נשים, לדבר מול קהל שלם, והיתה ברוך ה' סיעתא דשמיא מאוד גדולה. בחסדי נעמי אמרו שהיתה הרצאה מצוינת, והציעו לי למסור סדרת הרצאות. בהתחלה מאוד חששתי, אבל בסוף הסכמתי, והיום, הסדרה הזאת נפוצה בכל העולם, וממנה התעורר הביקוש לקליניקה שממנה אני מתפרנסת עד היום.

"צריך לדעת, שכשאתה עושה רצון ה' - הוא מחזיר לך בכפל כפליים. אני ראיתי וממשיכה לראות את זה כל הזמן. ריבונו של עולם לא שוכח שום מסירות נפש שעושים למענו".

המייל של יפה בלומנטל - peimot100@gmail.com