ביעור, ביטול ובדיקת החמץ - כל ההלכות

מדין תורה, די באחת משתי אפשרויות כדי לא לעבור על איסור "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" (שמות יג, ז) ועל מצוות "תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם" (שמות יב, טו):

א.ביעור החמץ באמצעות כילויו מן העולם (פסחים פ"א משנה א).

ב.ביטול החמץ באמצעות האמירה בפה שכל החמץ שברשותי יהיה בטל כעפר הארץ (פסחים ו ע"ב, שלחן ערוך סי' תלד ס"ב).

ביטול זה, יש המבארים אותו שהוא מדין הפקר, שמפקיר את חמצו ומעתה אינו שלו. ואף על פי שהפקר מתבצע רק בפני שלשה, בדבר איסור אין צריך שלשה לפי שאנו בטוחים ואנו כעדים המעידים שאין רצונו לעבור איסור ומפקיר בלב שלם (תוספות בבא מציעא ל ע"ב ד"ה אפקריה. ועיין עוד בתוספות פסחים ד ע"ב ד"ה מדאורייתא, ובר"ן ריש פסחים ד"ה ומהו), ויש המבארים שכוח נתנה התורה ליהודי להשבית ולבטל את מהות החמץ קודם הפסח ולהחשיבו כעפר (רש"י פסחים ד ע"ב ד"ה בביטול. וע"ע בזה בחזון עובדיה פסח עמ' נב-נד בהערה).

ואף על פי שמדין תורה די בביעור או בביטול, תיקנו חכמים שיהיה כל אדם גם מבער את חמצו וגם מבטלו (אלא אם מכרו לגוי וכבר אינו שלו). לפי שאם רק יבער, יש לחשוש שמא ישאר בביתו חמץ שלא מצאו בבדיקה, ויעבור בשגגה איסור מהתורה. ואם רק יבטל, יש לחשוש שמא ימצא בביתו בפסח עוגת חמץ נאה ויאכלנה. והרי הביטול מועיל רק לענין שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא, אבל אינו מועיל להתיר את החמץ באכילה (פסחים ו ע"ב ותוספות פסחים ב ע"א ד"ה אור).

ניקיון הבית

א. בליל ארבעה עשר בניסן בודקים את החמץ לאור הנר. וכדי שבדיקה זו תיעשה כראוי, מנקים ומכבדים את הבית לפני ערב זה. ונהגו הנשים בכל תפוצות ישראל להתחיל שבועות אחדים לפני הפסח בניקיון חדרי הבית, הארונות והמגרות, כיסי הבגדים והילקוטים (בית יוסף סו"ס תלג בשם המרדכי, וברמ"א שם, ובחזון עובדיה עמ' לב). עיקרו של ניקיון זה הינו מעקב אחר כל מקום בבית שעלול להיכנס אליו חמץ אפילו באקראי, וסילוקו משם (פסחים פ"א משנה א, שלחן ערוך סי' תלג ס"ג, ומשנה ברורה שם ס"ק יג).

ב. ספרים, אין צריך לנקותם לפסח, לפי שגם אם יש בהם פירורים מחמת שלא נזהר במשך ימי השנה ואכל חמץ בזמן שלמד בהם, מועיל להם הביטול שביטל את חמצו, לפי שהם דקים ואינם בכלל גזרת חכמים לבער שמא ישכח שפסח היום ויבוא לאכול חמץ. ומכל מקום, אם עלול להימצא בהם פירורי חמץ, לא ישתמש בספרים אלו בימי הפסח בשלחן שסועדים בו, מחשש שיפלו פירורים אלו לתוך המאכל (שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' מג, חזון עובדיה פסח עמ' לה). ומטעם זה, ברכונים שהשתמשו בהם במשך ימות השנה, וכעת ברצונו להשתמש בהם בימי הפסח, ינקה אותם היטב קודם הפסח.

הספר החדש 'ההגדה של פסח עם פירוש' של הרב זמיר כהן

בדיקת חמץ

א. טרם הבדיקה, נוהגים שמישהו מבני הבית יניח במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ, שכל אחד מהם הוא פחות מכזית (ויהיו קטנים ממש, ובכל מקרה פחות מ-18 סמ"ק שהוא שיעור כזית לדעת הרמב"ם, כדי שאם לא ימצא הבודק את אחד מהם יחול עליו ביטול החמץ). ויעטפו כל אחד מהם היטב בנייר או בניילון, כדי שלא ישארו פירורי חמץ במקום שמניחם. וטעם הנחת פתיתים אלו, שמא הבודק שמברך "על ביעור חמץ" לא ימצא שום חמץ בעת הבדיקה, ונמצא שלא היה לברכתו על מה לחול. ונהגו להניח עשרה פתיתים דווקא, על פי הסוד (רמ"א סי' תלב ס"ב, משנה ברורה וכף החיים שם, חזון עובדיה פסח עמ' לו). ובעת שמניחם טוב שירשום את מקומם, כדי שאם לא ימצאם הבודק, יידעו היכן הניחום. ואם אבד אחד מהם, וחיפשו אחריו היטב ולא מצאוהו, יסמכו על ביטול החמץ שעושים (עי' שערי תשובה סי' תלב ס"ק ז, חזון עובדיה פסח עמ' לח). אמנם מנהג זה אינו לעיכובא, ולכן אם בדק ולא נתן פתיתים אלו, אינו צריך לחזור לבדוק שוב. וגם אין ברכתו לבטלה, כיון שמברך על דעת לבער אם ימצא, והברכה חלה בכל אופן על מה שיבער בודאי למחרת בבקר, אלא שמהיום מתחיל את תהליך הביעור על ידי חיפושו אחר חמץ (הרמ"א שם, טורי זהב ס"ק ד).

בליל י"ד בניסן, כעשרים דקות לאחר שקיעת השמש, יטול נר ויברך: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציונו על ביעור חמץ". ומיד יתחיל בבדיקה (פסחים ז ע"א, שלחן ערוך סי' תלא ס"א, משנה ברורה ס"ק א, שלחן ערוך סי' תלב ס"א, חזון עובדיה עמ' לג ). ואף על פי שבליל י"ד אינו מבער את החמץ אלא רק בודק ומחפש אחריו, מברך "על ביעור חמץ" ולא "על בדיקת חמץ", לפי שתכלית הבדיקה היא לבער את החמץ שיימצא בבית, ונמצאת הבדיקה תחילת הביעור, כמבואר. (הר"ן פסחים ג ע"ב בדפי הרי"ף. וע"ע ברא"ש פסחים פ"א סי' י).

ב. אינו צריך לכבות את אור החשמל בשעת הבדיקה, לפי שאור הנר שבודק בו מאיר יפה בחורים ובסדקים, ובמקומות הגלויים אור החשמל עדיף ממנו (חזון עובדיה פסח עמ' מ).

ג. הבדיקה תהיה בכל המקומות שעלול חמץ להגיע אליהם במרוצת ימי השנה. לפיכך, גם מרפסות הבית והגינה והמחסן טעונים בדיקה, וכן הרכב הפרטי שנוסע בו (שלחן ערוך סי' תלג ס"ג ומשנה ברורה שם, חזון עובדיה פסח עמ' לה, מה, נב. ועי' אור לציון ח"ג פ"ז אות יב).

ד. וכן יבדוק את המזוודות, ילקוטי בית-הספר וכיסי הבגדים, במידה ויתכן שהכניס בהם חמץ במשך השנה. אולם אם כיבס את הבגדים לפני פסח והקפיד שלא להכניס בהם חמץ מאז, אין הם צריכים בדיקה, משום שאבקת הכביסה פוגמת את החמץ לאכילת הכלב (אור לציון ח"ג פ"ז אות יא). אמנם זהו רק באופן שיודע שאין חשש שמא נותרו בכיסים סוכריות חמץ וכדומה עטופות, באופן שאבקת הכביסה אינה פוסלת אותן מאכילה, וכגון שדרכם לבדוק כל בגד לפני הכביסה אם יש משהו בולט בכיסיו.

ה. אפילו אם תהיה לו טרחה רבה בבדיקה קפדנית, אל יקוץ בה. וכבר אמרו רבותינו ז"ל (אבות ה, כג): "לפום צערא אגרא". ומכל מקום, יש קצת סמך למקילים שאינם מטריחים עצמם כל כך בבדיקה, בהיות שכבר לפני כן בדקו וניקו באופן יסודי את הבית (חזון עובדיה פסח עמ' לה-לו, ובהערה ז).

ו. רשאי בעל הבית להעמיד אצלו מבני ביתו בשעה שהוא מברך על הבדיקה, ויכוונו גם הם לצאת ידי חובה בברכה, ומיד יתפזרו לבדוק במקומות שונים בבית (שלחן ערוך סי' תלב ס"ב). ומצוה שגם בעל הבית עצמו ישתתף בבדיקה, שמצוה בו יותר מבשלוחו (מגן אברהם שם ס"ק ב, חזון עובדיה פסח עמ' מט). והמכיר בעצמו שמחמת טרחת הבדיקה לא יתאמץ לבדוק כראוי, עדיף יותר שיחלק את חדרי הבית בין כמה בודקים, כמבואר, וכל אחד יבדוק את החדר שהוא מופקד עליו על הצד הטוב ביותר.

ז. בין הברכה לתחילת הבדיקה, אסור לדבר משום הפסק (שלחן ערוך סי' תלב ס"א). אולם לאחר שהתחיל בבדיקה, מותר לדבר בדברים הנדרשים לצורך בדיקתו. וטוב שלא ידבר בשאר דברים שאינם מענין הבדיקה, כדי שיהיה מרוכז בחיפוש אחר החמץ (שם ובמשנה ברורה ס"ק ו).

בדיקת חמץ (צילום אילוסטרציה: נתי שוחט / פלאש 90)

ח. נר הבדיקה, יהיה עשוי משעוה או מפרפין וכדומה, שיש לו רק פתילה אחת. אבל נר העשוי מחומר העלול להסיח את דעתו מהבדיקה, כגון שעשוי משומן שאינו כשר, ויטרידנו בעת הבדיקה להשגיח עליו שלא יטפטף על כלי אכילה ויטריפם, או אפילו אם הוא עשוי משומן כשר אך הוא יוטרד שמא יטפטף על כלי חלביים שיש לו ויטריפם, או שהוא עשוי משמן נוזלי ויטרד שמא יטפטף השמן וילכלך את הכלים והבגדים הנמצאים במקומות שבודק בהם, או שיש בו כמה פתילות היוצרות בעירה גדולה כאבוקה ויוטרד פן הלהבה הגדולה תגרום לדליקה, כל אלה פסולים לבדיקה לפי שעל הבודק להיות מרוכז בחיפוש אחר החמץ (שלחן ערוך סי' תלג ס"ב).

ט. במקומות שחושש מדליקה ומעדיף לבדוק בפנס, כגון כשבודק את רכבו מחמץ, רשאי לעשות כן, לפי שגם הפנס מאיר היטב בחורים ובסדקים ומועיל לבדיקה (עי' חזון עובדיה פסח עמ' לח שכתב כן באין לו נר, והוא הדין כשחושש מדליקה). אבל במקומות שאפשר לבדוק בנר, מנהג אבותינו בידינו לבדוק דווקא בנר (עי' אור לציון ח"ג פ"ז אות ח).

י. יש הנוהגים, שבודק החמץ מוליך עמו קערה ובה פרוסת לחם שעתיד לשורפה מחר, וסכין או מספריים או נוצה לחטט עמהם בסדקים כשמחפש בתוכם אחר החמץ (משנה ברורה סי' תלג ס"ק מו, חזון עובדיה פסח עמ' נא). ויש הנוהגים לתת גם מעט מלח בקערה לסימנא טבא (בן איש חי פרשת צו אות ו). 

י"א. אם יש לו חדר או רכב שאינו חפץ להשתמש בו בפסח, רשאי לכוללו במכירת חמץ לגוי ופטור מלבדוק בהם את החמץ. ובלבד שישאר סגור כל ימי החג (חזון עובדיה פסח עמ' נא, אור לציון ח"ג פ"ט אות א).

י"ב. השוהה בבית מלון בימי הפסח, יבדוק את חדרו בליל י"ד ללא ברכה. ואם מגיע למלון רק בערב פסח ממש, או בתוך ימי החג, יבדוק את חדרו בעת הגעתו לשם.[1]

י"ג. החל מחצי שעה לפני זמן בדיקת החמץ, אסרו חכמים לעשות מלאכה ולאכול לחם או עוגה יותר משיעור כביצה (כ-56 סמ"ק), כדי שלא יטרד במלאכתו או באכילתו וישכח לבדוק. אבל מותר לאכול פירות ותבשילים.

ומשהגיע זמן בדיקת חמץ, אסור להתחיל בלימוד תורה עד שיסיים את הבדיקה, שמא יטרד בלימודו וישכח לבדוק. ושונה לימוד תורה ממלאכה ומאכילה, שמתוך חשיבותו לא אסרוהו אלא משיגיע זמן הבדיקה.

ומכל מקום, שיעור תורה הנאמר ברבים ואינו דרך פלפול, אלא דף יומי או הלכה ומשנה, מותר להתחיל בו אפילו לאחר שהגיע זמן הבדיקה, לפי שבסיומו מזכירים הרבים זה לזה לבדוק. אבל שיעור העוסק בפלפול לא התירו, שמא ימשכו אחר הפלפול, וישכחו מלבדוק. ואם יודעים בבירור שכל הציבור יגיעו לשיעור הדף היומי וכדומה לאחר בדיקת החמץ, עדיף לאחר את השיעור, והבדיקה תיעשה בזמנה (שלחן ערוך סי' תלא ס"ב, משנה ברורה שם ס"ק ו-ז, חזון עובדיה פסח עמ' מא-מג).

י"ד. אם הגיע זמן הבדיקה ועדיין לא התפלל ערבית, יתפלל תחילה ערבית ואחר כך יבדוק. לפי שתפילת ערבית היא מצווה תדירה – בכל יום, אבל בדיקת חמץ אינה אלא פעם בשנה, והדין הוא "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם". ואם יש עמו איש אחר, יבקש ממנו שיזכירהו לבדוק לאחר התפילה (חזון עובדיה פסח עמ' מד).

ט"ו. בסיום הבדיקה, יבטל את החמץ שלא מצא בבדיקתו, ויאמר: "כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְּלָא חֲזִיתֵיהּ וּדְלָא בִיעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא" (שלחן ערוך סי' תלד ס"ב).

תרגום המילים: "כל חמץ שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ".

אמירה זו צריכה להיאמר בשפה הידועה לו, בכדי שיבין שכעת הוא מבטל את החמץ שלא מצא בבדיקה, ובעיניו חמץ זה אינו נחשב לכלום, ואינו אלא כעפר הארץ. אבל אם אומר את הביטול, ואינו מבין את הנאמר בה, אינו יוצא ידי חובת הביטול, וצריך לחזור ולבטל בשפה המובנת לו (רמ"א שם, חזון עובדיה עמ' נד).

ט"ז. נוסח זה, חוזר עליו שלש פעמים, לפי שחזרה שלש פעמים מראה על החלטיות וגמירות דעת. ולפי שיש אומרים שהביטול הוא מדין הפקר, טוב שיוסיף בפעם השלישית את המילה "הפקר", ויאמר: "ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא" (חזון עובדיה פסח עמ' נד).

י"ז. לאחר בדיקת חמץ, ישמור במקום מסויים את החמץ הנותר לו לצורך אכילתו, לבל יתפזר בבית. ויזהר בזה בפרט כאשר ישנם ילדים קטנים העלולים לפזר את החמץ (שלחן ערוך סי' תלד ס"א).