פסח
ממתי אסור לאכול חמץ בערב פסח?
למרות שחג הפסח מתחיל בליל ט"ו בניסן, איסור אכילת חמץ מתחיל קודם לכן. מתוך ביאור ההגדה של פסח, "אבני נזר", מאת הרב זמיר כהן
- הרב זמיר כהן
- פורסם ה' ניסן התשע"ו
אף על פי שחג הפסח מתחיל בליל ט"ו בניסן, איסור אכילת חמץ מתחיל קודם לכן. ומשחלפו ארבע שעות מתחילת היום, אסור לאכול חמץ (השעה המדויקת משתנה משנה לשנה ומתפרסמת בכל שנה בלוחות השנה).
וטעם הדבר, לפי שבזמן שבית המקדש היה קיים והיו מקריבים את קרבן הפסח, זמן הקרבתו התחיל מחצות היום, ומאותה שעה נאסרו ישראל מן התורה באכילת חמץ (ראה שמות כג, יח. פסחים ה ע"א). ולפי שנצטוו חכמי ישראל לעשות סייג לתורה ולגדור את ישראל שלא יכשלו באיסור תורה, והחמץ הוא דבר המצוי כל השנה וקשה לפרוש ממנו מיד בהגיע הזמן, הקדימו את זמן איסורו ואמרו כי את החמץ "אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחילת שש" (פסחים פרק א, ד). כלומר, מותר הוא באכילה כל ארבע השעות הראשונות של היום, ובשעה החמישית נעשה החמץ כתלוי ועומד; מותר הוא בהנאה, כגון להאכילו לבעלי חיים או למוכרו לגוי, אך אסור באכילה. ומתחילת השעה השישית, נאסר החמץ גם בהנאה, ושורפים את החמץ הנשאר.
שעות אלו הן שעות זמניות, ולא שעות של ששים דקות כל אחת. אלא מחשבים את שעות אור היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ומחלקים אותן לשתים עשרה. אם שעות האור הן ארבע עשרה שעות, נמצאת כל שעה שבעים ושתים דקות. ואם שעות האור הן עשר שעות, נמצאת כל שעה חמישים דקות. ומשעברו ארבע שעות מעלות השחר, נאסר החמץ באכילה (חזון עובדיה פסח עמ' נט) וחישוב זה שמעלות השחר ועד צאת הכוכבים הוא החישוב הנקרא בלוחות השנה בשם: "זמן מגן אברהם". ויש מעדות האשכנזים שנוהגים לחשב את השעות מהנץ החמה עד השקיעה, כחישוב הנקרא בלוחות בשם: "זמן הגר"א". ולשיטה זו מונים את ארבע השעות מהנץ החמה, ורק אז נאסר החמץ באכילה. ואפשר לסמוך על שיטה זו ולהקל לתת לילדים שלא הגיעו לגיל מצוות לאכול חמץ כל זמן שלא חלפו ארבע שעות מנץ החמה (חזון עובדיה עמ' ס בהערה).
א. כשמסיים אכילתו בבוקרו של יום, ינקה ויצחצח את שיניו היטב, לבל ישארו בין שיניו שאריות חמץ שעלולות לצאת בעת לעיסת מזון לאחר שיגיע זמן האיסור (חזון עובדיה פסח עמ' סג).
ב. שיניים תותבות ישטפם וינקם היטב מכל פירור ושארית מזון, ואין צריך להגעילם. והרוצה להחמיר, יערה עליהם מים רותחים מכלי ראשון לאחר שינקם היטב, ודי בכך (חזון עובדיה פסח עמ' סד).
ג. אם הגיע זמן איסור אכילת חמץ ונזכר שיש בידו חמץ שאינו רוצה לבערו ועדיין לא מכרו לגוי, יזדרז למוכרו לפני שיגיע זמן איסור הנאה. אבל לאחר שהגיע זמן איסור הנאה, חייב לבערו.
שריפת חמץ
א. ביום י"ד בבוקר מבער את כל החמץ השייך לו (רמ"א סי' תמה ס"א). מצות ביעור חמץ יכולה להיעשות על ידי שריפתו באש, או לפוררו ולזרותו ברוח או לזורקו לים (שלחן ערוך שם), ונהגו לבערו על ידי שריפה דווקא (הרמ"א שם, חזון עובדיה פסח עמ' סד).
ב. ביעור זה, והביטול שלאחר הביעור, יהיו קודם תחילת השעה השישית, כמתפרסם בלוחות השנה סוף זמן ביעור חמץ.
ג. בעת שריפת החמץ, יוודא שחמצו יישרף במלואו, ולכן טוב שלא ישליך ככר לחם שלם לאש, אלא יחתכנו לפרוסות כדי שתשלוט בו האש היטב. ורשאי לשפוך על החמץ נפט עד כדי שימאס לאכילה (חזון עובדיה פסח עמ' סד). אמנם כדי לקיים מצוות ביעור באש דווקא כמבואר, יעשה כן רק לאחר שנשרף כזית חמץ.
(צילום אילוסטרציה: נתי שוחט / פלאש 90)ד. יש הנוהגים לשרוף את החמץ עם הלולב, דמכיון שנעשה עם הלולב מצוה אחת, עושה עמו מצוה אחרת של שריפת חמץ (רש"ל סי' פז).
ה. בסיום שריפתו את החמץ, יבטל את כל החמץ שבבעלותו, ויאמר:
"כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דַּחֲזִיתֵיהּ וּדְלָא חֲזִיתֵיהּ, דְּבִיעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִּיעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא" (שלחן ערוך סי' תלד ס"ג).
תרגום המילים: "כל חמץ שישנו ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ".
וישנו הבדל בנוסח הביטול בין הלילה לבין היום; בלילה מבטל רק את החמץ שלא מצא בבדיקתו, לפי שעדיין יש ברשותו חמץ שחפץ לאוכלו באותו ערב ולמחרת בבוקר. אבל ביום מבטל את כל החמץ שבבעלותו. בין את החמץ שראה ובין את החמץ שלא ראה.
ו. אמירת הביטול תהיה לפני תחילת השעה השישית ולא אחריה, לפי שלאחר שהחמץ נאסר עליו בהנאה בתחילת השעה השישית, אין בידו לבטלו (שלחן ערוך סי' תלד ס"ב).
ז. נוסח זה, חוזר עליו שלש פעמים, לפי שחזרה שלש פעמים מראה על החלטיות וגמירות דעת. ולפי שיש אומרים שהביטול הוא מדין הפקר, טוב שיוסיף בפעם השלישית את המילה "הפקר", ויאמר: "ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא" (עי' חזון עובדיה שם).
ח. הביטול צריך להיאמר באופן שיבין כי הוא מבטל את החמץ. לפיכך אם אינו מבין ארמית, יאמר בשפה המובנת לו (עי' חזון עובדיה עמ' נד).
לרכישת הגדה של פסח עם פירוש הרב זמיר כהן, לחצו כאן.