הכנות לפסח ושבת הגדול

ההכנות לפסח עלולות להיעשות מתוך חרדה לביעור החמץ ושאיפה לניקיון מירבי, ובכך לגרום ללחץ ולהכבדה על בני המשפחה עד כדי השנאת מעמד ההכנות הנפלאות לחג הפסח.

ובכן, יש לנו לזכור, כי עיקר העבודה החינוכית היא להאהיב על ילדינו את התורה הקדושה, ולהמתיק בפיהם את קיום מצוותיה. וכבר אמרו בדרך צחות לנשים העוברות את הגבול הנכון בניקיון ובלחץ, כי עליהן לזכור ש'אבק אינו חמץ, והבעל אינו קרבן פסח..'.

מספרים על חסיד אחד שנכנס לפני רבו, האדמו"ר רבי יצחק מנשכיז, בפנים נפולות ושפך את ליבו: "ליבי מלא עצבות נוראה. הכנתי קמח שנטחן מחיטים שמורות משעת קצירה כדי להכין מהן מצות מהודרות לליל הסדר, אך הקמח נרטב ונחמץ, וכעת אצטרך להתפשר על מצות שנאפו מקמח שנשמר רק משעת לישה".

פסח עם פירוש' של הרב זמיר כהן" data-src="https://storage.hidabroot.org/OLD_MEDIA/ScreenHunter_15%20Apr.%2012%2010.30_0_0_1.jpg" class="lazy">הספר החדש 'ההגדה של פסח עם פירוש' של הרב זמיר כהן

ענה לו הרבי: "אכילת מצה שמורה משעת קצירה הינה הידור מצוה, אבל המצוה לשמוח בחג הינה חיוב מן התורה. מוטב שתאכל מצה שאינה שמורה בשמחה, משתאכל מצה שמורה בעצבות!"

וזהו יסוד גדול בעבודת ה', לבחון ולבדוק תמיד את גדרי ההלכה ולזהות מהו רצון ה' מאתנו בכל נושא, לבל נטעה להחמיר במה שחשוב פחות, כאשר על חשבון זה נבוא, חלילה, לזלזל במה שנדרש באמת על פי ההלכה, שלא נהיה כמדקדקים באיכה ומזלזלים בקריאת שמע...

למה לא "שבת הגדולה"?

הטור (אורח חיים, סימן תל) מביא בשם ה"סדר עולם" את הטעם לכך שהשבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול", וזו לשונו: "לפי שהיה זה בעשור לחודש ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מיטתו, ושאלום המצרים: למה זה לכם? והשיבו: לשחטו לשם פסח במצות ה' עלינו. והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר. ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול", עכ"ל.

בתוס' (שבת פז, ב) מובא מעשה זה בשינוי מועט. הגמרא שם אומרת: "תניא, פסח שיצאו בו ישראל ממצרים, היה ביום חמישי". ועל כך כתבו התוס' (ד"ה ואותו יום), וזו לשונם: "ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם. ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן שאז היה בעשור לחודש, ועל כן קורין אותו 'שבת הגדול', לפי שנעשה בו נס גדול, כדאמרינן במדרש: כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום: 'למה היו עושין כך?', אמרו להן: 'זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים'. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו, ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה. הדא הוא דכתיב (תהילים קלו, י): 'למכה מצרים בבכוריהם'", עכ"ל (ועיין במה שהעיר בזה הב"ח, סימן תל, ובמה שכתב בשו"ת "ציץ אליעזר" חלק כב, סימן צז).

(צילום: shutterstock)

אלא שיש לנו להבין, הלא מכל מקום, "שבת" היא לשון נקבה. ומדוע, אם כן, נקראת שבת זו בשם "'שבת הגדול" ולא בשם "שבת הגדולה"?

ואמנם, לפי פשט הדברים, מכיון ששבת זו נקראת על שם הנס הגדול, הרי ש"שבת הגדול" הוא קיצור המילים "שבת הנס הגדול".

אבל יש בזה גם רמז לכך, שהיום, שהוא לשון זכר, הוא שצריך להיות גדול. שעל ידי שמרבים בהשתתפות בשיעורי תורה כדי ללמוד את הלכות הפסח המתפרשות על פני תחומים רבים: בדיקת וביעור חמץ, הכשרת כלים, מוצרי מזון כשרים לפסח, הלכות ליל הסדר, ביאור ההגדה ופרטי יציאת מצרים, ועוברים משיעור לשיעור ומספר לספר, חשים בסוף היום כי היה זה יום ארוך וגדול, רווי בדברי תורה ולא בשינה ובשיחה בטילה. והרי זה כאומר: "יום-שבת הגדול".

לרכישת הגדה של פסח עם פירוש הרב זמיר כהן, לחצו כאן.