סיפור לשבת מצורע: הסוד שנתגלה

נוהג מקודש היה בעם ישראל בימים עברו. כבר בימות הגמרא מצאנו תיעוד בחז"ל להנהגה זו, למרות שאנשים היום יחשבו שמדובר במשהו רחוק מן המציאות. אבל עלינו לדעת שעד לפני כשבעים שנה, היה הדבר מקובל מאוד אצל תלמידי החכמים שבישראל.

תלמידי חכמים צעירים שנישאו, היו נפרדים מנשותיהם תקופת זמן לאחר הנישואין, והולכים לעיר אחרת ללמוד תורה אצל אחד מן הרבנים שחיו בעיר זו ובה החזיקו ישיבה. המקרה המפורסם ביותר לכך בחז"ל, הוא רבי עקיבא שעזב את רחל למשך כ"ד שנה, כידוע.

כזה היה מנהגו בקודש של הקדוש רבי אהרן ראטה, שנודע לימים בקדושתו ופרישותו בשמירת העיניים וטהרת המחשבה, ובספריו הקדושים שחיבר, שהנודע בהם הינו "שומר אמונים" (יום פטירתו - ו' ניסן).

לאחר נישואיו עזב רבי אהרן את רעייתו ואת עירו, ונסע לעיר ווייטצען, שם למד בישיבתו של הגה"ק רבי ישעיה זילברשטיין, בעל "מעשי למלך". מדי חודש היו שולחים לו מביתו כסף, בדרך כלל על חשבון חמיו שהתחייב לפרנס את הזוג הצעיר במשך פרק זמן לאחר חתונתם. כך שילם רבי אהרן על הלינה והאוכל באכסנייתו, בזמן שהותו בישיבה.

(צילום: shutterstock)

בתקופה מסוימת עבר חודש והכסף לא הגיע. ומכיוון שלא ניתן היה להתאכסן באכסניה בהקפה גדולה מדי, הברירה בכאלה מצבים הייתה ללכת לאכול בתורנות כל יום אצל אחד מבעלי הבתים שבעיירה, דבר שהיה מקובל מאוד בקרב לומדי הישיבות שפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם.

אך לא אצל רבי אהרן, רבי אהרן סירב להזדקק למתנת בשר ודם. בכדי שיוכל להמשיך ולחיות מכספו שלו הוא ניגש ליער הסמוך לעיר ושם התחנן מקירות לבו לקב"ה שיהיה בעזרו. התפילה נסתיימה ורבי אהרן מצא בארנקו את הסכום הדרוש לו בדיוק לאותו חודש...

עבר חודש נוסף ומהבית לא הגיעה תמיכה. כנראה שחמיו לא יכול היה יותר לתמוך בו. ורבי אהרן ניגש בשנית ליער, בוכה מקירות לבו ומתחנן לה' שלא יאלצו להזדקק למתנת בשר ודם, הוא שב לחדרו ומוצא בארנקו את הסכום המדויק לתשלום החוב. כך נמשך הדבר מספר חודשים...

בעלת הפונדק הייתה חדת-עין, היא שמה לב שלאחרונה לא מגיעים כלל מכתבים מביתו של רבי אהרן, אולם הוא לא מפגר בתשלומי החוב ומשלם בדיוק בזמן. מאחר שרבי אהרן ישב ולמד כל היום ונודע למתמיד גדול, שאין לו עסק עם העולם הזה, תהתה בעלת האכסניה מהיכן יש לו כסף לשלם.

היא ניגשה והתעניינה מהיכן הכסף, אך רבי אהרן סירב להשיב.

עברו פרק זמן נוסף, מדי שבועיים-שלושה ניגשה הגברת שוב ושוב לרבי אהרן וביקשה לדעת מהיכן הכסף. רבי אהרן, שקדושתו הייתה מהמפורסמות ולא אבה לשוחח עימה, החליט לגלות לה את מקור הכסף, וכך היא לא תציק לו יותר.

בתום לב סיפר לה שהוא הולך ליער הסמוך ושופך את צקון לחשו לפני אביו שבשמים, וכך הוא מקבל את הסכום הדרוש לו בהשגחה עליונה וניסית. בתום החודש כאשר הגיע הזמן לתשלום נוסף, שב רבי אהרן מהיער לאחר שהתחנן לעזרת שמים. אך הסוד נתגלה ודלף החוצה, ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

זאת ועוד, שניסים נעשים ככל הניתן במסגרת הטבע, וכאשר בעלת האכסניה ידעה כבר על מקורן של המעות – הפסיקו משמים את התשלום הניסי.