"הרגשתי כמו בתוך בועה"

מסע מפרך עבר אבנר מימון בדרכו אל היהדות. לא קצר היה המסע, ולא קל. תלאות הדרך, סימני השאלה, משברים ותהיות, ליוו אותו לאורך כל חייו, ולא נתנו לו מנוחה. גם כשנראה היה לו שמצא את התשובה, היא חמקה ממנו שוב ושוב, עד שהצליח לאחוז בה, בלי להרפות. אחיזה מלאה, בוטחת, חזקה ונטולת ספקות. סיפורו מעיד, יותר מכל, שאל לנו לפחד מתהפוכות החיים, שקושי הוא חלק מהדרך, והתפילה- בכוחה לשבר גם את הקשה שבחומות.

אורח חיים מיושן

"נולדתי למשפחה מסורתית, כזו שהאמונה הייתה נוכחת בה", מתחיל אבנר את סיפורו המרתק. "השבת נשמרה בחום, והכשרות הייתה מובנת מאליה. סבא שלי היה מעין רב לא רשמי במושב "בית הגדי", כזה שמלמד שיעורים בבית הכנסת, ומהווה סמכות דתית לשאלות הלכתיות בנושא כשרות ושחיטה.

עד גיל עשר גדלתי במושב "בית הגדי", ולאחר מכן עברה משפחתי לנתיבות. למדתי בבית ספר ממלכתי דתי ובחטיבת ביניים דתית, אבל המשכתי לתיכון חילוני. שם למעשה, התחילה ההתנתקות שלי מהדת. זו הייתה התנתקות הדרגתית - לאט לאט הפסקתי להניח תפילין, והלכות שבת החלו להוות בשבילי המלצה בלבד. בצבא כבר לא שמרתי ולו מצווה אחת לרפואה. אם בתחילה היה זה מטעמי נוחות, הרי שבצבא הפכתי את העניין לאידיאולוגי - סוג של מרד נעורים באורח חיים שנתפס כמיושן בעיני.

אחרי הצבא חיפשתי את עצמי לא מעט", הוא ממשיך. "עבדתי כסוכן מכירות ובשיפוצים, עד שגיליתי את תחום הרפואה המשלימה. מסתבר שדווקא התחום הזה פתח אצלי דברים שכנראה היו קיימים, אך לא הייתי מודע אליהם. גיליתי בעצמי רמת נתינה גדולה לזולת, מודעות, ואמונה באלמנטים רוחניים. דווקא שם, בשיא החילוניות שלי, היהדות התחילה לטפטף מהדלת האחורית. כל תחום הרפואה המשלימה מדברת מאד במושגים של רוח: מיסטיקה, אנרגיות, והקשר בין הגוף והנשמה".

התחום בו בחר אבנר להתמחות היה תחום העיסויים - תחום בו הביא לידי ביטוי את "מגע הזהב" בו ניחן. במקביל, החל להעמיק את הידע שלו ברפואה משלימה וברעיונות רוחניים שונים. היה זה בתחילת הפריחה הגדולה של הרפואה האלטרנטיבית בארץ. הוא היה חלק מקבוצת מטפלים שרצו יחד "לשנות את העולם", להפוך אותו למקום יפה יותר לחיות בו, ולעשות מעשים טובים של נתינה ואהבה. הרעיון עליו חשבו היה לעשות "מסיבת מסאז´ים". הם קראו לזה "מאסז´ לשלום". הקונספט היה ללכת למקומות המוניים, כמו מסיבות, דיסקוטקים, חוף הים, ולהציע לאנשים עיסויים חינם. הם שאפו בצורה זו להעביר מסר של אהבה הלאה. הרעיון תפס תאוצה והגיע עד לאוזניו של דן שילון, שהגיש אז תוכנית אירוח פופולארית בערוץ 2. התוכנית הורכבה ממעגל אנושי של אורחים, ושילון הזמין את אבנר, הפרויקטור של המיזם, להתארח אצלו במעגל.  

מעסה למען השלום

הראיון הפך את אבנר לידוע מאד בתחום. בבת אחת הוא הפך ממטפל מוכשר ואלמוני, בעל כוונות טובות, להיות מעסה של סלב´ס. כולם עברו תחת ידו: ישראל (פולי) פוליאקוב ז"ל מהגששים, שלום אסייג, ואפילו מפעילי הבובות של "החרצופים", שעבודת תפעול הבובות התישה את שריריהם, והם חיפשו מטפל מוכשר שיעזור להם לשחרר את השרירים התפוסים. הקליניקה שלו תפסה תאוצה, וכן גם המסיבות שארגן - מסיבות המשלבות חוויה חברתית וטיפולים אלטרנטיביים.

"באחת המסיבות שארגנתי", מספר אבנר, "הבטתי סביב והרגשתי פתאום כמו בתוך בועה. הסתכלתי על אנשים, כאילו אני מבחוץ ולא חלק מהעניין. מדובר היה באנשים שבאו מהברנז´ה - אנשי פרסום, מנהלי חברות, אנשים מאד רציניים בחיים הפרטיים שלהם. רובם שכבו שם על הספה מסוממים. המסיבות הללו היו פורקן עבורם. הבטתי בהם וחשבתי לעצמי - מה אני עושה פה, בעצם?".

המחשבה הזו חלפה בראשו, מבלי שייתן לה מענה ראוי. מחשבות לפעמים חולפות בראש, זה קורה כל הזמן, ולא תמיד יש תשובות. אבל, השאלה נשארת, מהדהדת בראש, וממתינה בשקט למענה. זה מה שקרה גם הפעם.

תחילתו של המענה הגיע יומיים לאחר מכן. "יום אחד נכנס לקליניקה שלי אדם בעל חזות דתית, שהתגלה כבעל תשובה. תוך כדי טיפול דיברנו על הא ודא, והפציינט הזמין אותי לבוא להרצאה ביהדות. ´ככה, לפתוח קצת את הראש´. הסכמתי. זה היה נשמע לי כמו התנסות מעניינת. עבר מספיק זמן מאז תקופת המרד של גיל ההתבגרות, ומשהו בי היה בשל שוב לשמוע על יהדות.

גלגולים בשלג?

ההרצאה אכן הייתה מעניינת, אך בסוף ההרצאה הרב קרא לי לגשת אליו. מסתבר שהפציינט שלי כנראה החליף מספר מילים עם הרב, ונתן לו עלי רקע מוקדם. הרב דיבר איתי והוכיח אותי על הקריירה בה בחרתי. על מנת להסביר לי עד כמה חמורים מעשי, הוא אמר לי כי אני זקוק לתיקונים מאד קשים של גלגולים בשלג, ארבעים יום צום ושופרות בכותל, כדי לכפר עליהם...  

השיחה עם הרב מאד הלחיצה אותי וגם העליבה. היה לי קשה להתייחס אל עצמי כאל "רשע" הזקוק לתיקונים בייסורים. מבוהל כולי התקשרתי לחבר שחזר בתשובה, סיפרתי לו את העניין ושאלתי לדעתו. החבר אמר שיש לו רב אחר להכיר לי, שפועל וחושב בגישה קצת שונה. הוא הזמין אותי לבוא איתו לרב לפגישה אצל פנחס הכהן, אז רב המושב "בית הגדי" (כיום רב העיר של נתיבות).

הפגישה עם הרב פנחס הכהן הייתה שונה בתכלית מזו שהיתה אצל הרב המרצה. שררה בביתו אווירה נעימה וחמה. זו הייתה פגישה שונה לחלוטין, מזו שקדמה לה. בראש ובראשונה הוא התייחס אלי בצורה מאד אוהבת ומכבדת, הסביר לי בעדינות מהן הטעויות שלי, ואמר שכשאדם רוצה לתקן משהו, הוא צריך לתקן במקום שחטא, להתרחק מהרע הזה ולהפסיק לקיים אותו. הוא הרגיע אותי ואמר שיש לנו אבא בשמיים, שתמיד יקבל באהבה את ילדיו. אחרי שיחה של שלוש שעות, הוא הצליח לעורר אותי לתשובה".

רושם השיחה על אבנר היה כה עז, שבמשך ארבעה ימים הוא החליט להתנתק מכל העולם ולחשוב. ארבעה ימים בהם לא יצא מהבית ורק חשב על משמעות השיחה וההשלכות שלה. בסוף אותם ארבעת הימים החליט שהוא סוגר את הקליניקה וחוזר בתשובה מלאה.

החלטה זו הייתה מאד מהירה וחותכת. החברים שלו היו בהלם והגיבו כל כך קשה, עד שהוא נאלץ להחליף מספר טלפון. השינוי היה מהיר, קיצוני, חד וחריף. באותו יום בו קיבל את החלטה, לקח על עצמו 613 מצוות, ללא פשרות, אמת זו אמת - איך אפשר להתפשר? אך השינוי החד היה בעוכריו, ובאותה מהירות בה החליט לשוב גם נשבר. המעבר היה קיצוני מדי, והניסיונות היו רבים.

המראה ונחיתה

חודשיים לאחר שהכריז על חזרתו בתשובה, מצא עצמו שב לחלל שבת, ופתח בחזרה את הקליניקה (אם כי במינון נמוך יותר). באותה תקופה גם הכיר את מי שהייתה אשתו הראשונה. היא הייתה בחורה מסורתית והוא היה מרוצה מכך. די מהר הם התחתנו, והביאו לעולם שני ילדים. לדאבון הלב, אחד מהם נפטר אחרי עשרים וארבע שעות, בעודו תינוק פעוט, והדבר גרם לאבנר להתנתק באופן טוטאלי מהיהדות... הכאב היה כל כך גדול, שהוא לא הצליח להשלים עם הדין. שנה לאחר מכן נולד לו בן נוסף, ותקופה קצרה לאחר מכן - הם התגרשו.

אחרי הגירושין הוא חזר לעבוד באופן אינטנסיבי כמעסה, אבל אחרי תקופה הרגיש שהעבודה הזו לא מתאימה לו עוד, וחזר לעבוד בשיפוצים. מהשיפוצים התוודע לתחום עיצוב הפנים - תחום שהשתלב טוב עם הידע שלו בשיפוץ. תוך כדי הלימודים הקים עסק בתחום, ורכש לעצמו שם של קבלן שיפוצים, המציע שירותי עיצוב פנים: מטבחים וחדרי אמבטיה. לאנשים הדבר היה מאד נוח שהמתכנן והמעצב הוא גם הקבלן המבצע, והוא זכה להצלחה בתחום.

"בתקופה זו הכרתי את אשתי השנייה – סילבי", מספר אבנר. "נשיאת החן הייתה מיידית, ודי מהר עברנו לגור יחד. לא ראינו בחתונה צעד רלוונטי ולא הבנו את הנחיצות שלה. לאחר גירושי זה היה נראה בעינינו טקס דתי חסר משמעות. נולדו לנו שני ילדים וחיינו חיים חילוניים לכל דבר.

חשוב לי לציין שבתקופה זו הרגשתי די טוב עם עצמי מבחינה יהודית", הוא מציין. "כיבדתי רבנים, והרב יורם אברג´ל הוא זה שהתקין לנו מזוזה בעסק. תרמתי לישיבה שלו ולעמותות אחרות, והרגשתי שאני בנאדם טוב סה"כ, שמכבד ועוזר - לא גונב, לא רוצח ולא חומד. לא חשבתי שאני צריך לתקן בעצמי משהו, או שאורח חיי בעייתי בצורה כלשהי.

לאחר תקופה החלטתי להתקדם מבחינה מקצועית ולקחת את חברת השיפוצים שלי הלאה. יחד עם שותף פתחתי עסק של חומרי בניין, שמציע גם שירותי עיצוב ושיפוץ, אך מאד מהר העסק קרס, והגעתי למצב של פשיטת רגל.

לא רק העסק החדש קרס, אלא גם העסק הישן, קרס איתו יחד, מאחר ושניהם היו תלויים זה בזה.

המצב הבריאותי שלי נפגע קשות מהמקרה. קיבלתי אירוע מוחי ומצאתי עצמו מאושפז שלוש פעמים. גם הזוגיות שלי נפגעה, וסילבי, זוגתי, עזבה את הבית וחזרה להוריה. עקב המצב הקשה אף אני חזרתי לגור אצל אמי.

זפזופ מתוך שעמום

זו הייתה תקופה מאד קשה של ייאוש וחוסר עשייה. מצאתי את עצמי בוהה שעות בטלוויזיה מבלי לעשות דבר. אבל, אז נתקלתי בערוץ הידברות... ההרצאה הראשונה "שנפלתי" עליה, הייתה של הרב זמיר. הוא אמר דברים מעניינים מאד שגרמו לי לחשוב קצת אחרת על החיים. מאז, בכל פעם שהייתה הפסקת פרסומות בערוץ 2, הייתי מזפזפ להידברות, לשמוע קצת דברי תורה.

יום אחד, באחד הזפזופים שלי, קלטתי לפתע פנים מוכרות... עמי! על המסך הייתה הרצאה של הרב עמנואל מזרחי. את הרב עמנואל מזרחי הכרתי עוד לפני שהוא חזר בתשובה, ופתאום אני רואה אותו על המרקע "דוס" לחלוטין עם כיפה וזקן... הסקרנות התעוררה בי והחלטתי להתקשר לערוץ במטרה ליצור איתו קשר. זמן קצר לאחר מכן נפגשנו.

הפגישה בינינו הייתה ידידותית וחמה. הוא שיתף אותי בתהליך שעבר בדרכו אל היהדות, והעיר בי את הניצוצות שכבר כבו. ערוץ הידברות הפך להיות "ערוץ הבית" שלי. מאד אהבתי אותו, משום שהוא מקרב לא מתוך מקום של פחד, אלא מתוך מקום של אהבה". לאט לאט אבנר מצא את עצמו שב לשמור שבת, להניח תפילין... והפעם מתוך תחושה של שלמות עם הצעד, ועם ליווי תומך.

אך, עדיין, היה נושא אחד לא פתור - סילבי. הוא ידע שככל שהוא מתקרב יותר ליהדות - כך הוא יותר מתרחק ממנה. הוא גם ידע שהוא רוצה להציל את הזוגיות שלהם. הוא התייעץ עם הרב עמנואל מזרחי לגביה, היא גרה אז בנפרד ממנו, והרב הציע לו לשלוח אותה לסמינר ליהדות. הרעיון היה נשמע מופרך מיסודו - סילבי ויהדות? מה הקשר?... אבנר הבהיר לו שהיא לא תהיה מעוניינת ואין סיכוי, אך הרב לא הרפה ושאל אם הוא יכול להתקשר אליה ולנסות לשכנע אותה. אבנר נתן אישור ותוך רבע שעה הרב חזר אליו - הוא דיבר איתה, הציע לה סוף שבוע בבית מלון עם אווירה יהודית, קצת מסורת וקצת הרצאות - והיא הסכימה.

סילבי ויהדות? אין סיכוי...

היא יצאה לסופשבוע, משאירה את הילדים תחת השגחתו של אבנר, שכסס ציפורניים כל השבת. במוצאי שבת היא חזרה – "כולה באורות". אבנר היה מופתע לחלוטין. הוא קיווה שזה יקרה, אך לא באמת ציפה לכך... זה היה בעיניו נס גלוי. הרב עמנואל תמיד אמר לו "תתפלל, תתפלל עליה, ותראה בסוף זה יצליח". הלא יאומן - קרה.

הצעד הראשון היה להתחתן - אבנר וסילבי רצו להפוך את הזוגיות שלהם לכשרה ולטהורה. השלב היותר אתגרי היה להתחיל לחיות את חיי השגרה, אלו שאחרי הסמינר, כשהאורות קצת מתעמעמים, כשיש משברים, וניסיונות וקשיים. ההתחלה לא הייתה קלה, אבל הם היו שם אחד בשביל השניה, חיזקו ותמכו. ביחד - זה קל הרבה יותר.

"ערוץ הידברות היה אז השנורקל הרוחני שחיבר אותנו ליהדות", מספר אבנר. "קיבלנו ממנו תכנים רוחניים, והרבנים של הידברות תמיד היו שם בשבילנו, להקשיב, לחזק, לומר מילה טובה, לייעץ עצה חכמה ולתת כוחות. התחלנו ביחד לשמור שבת כהלכתה, ללמוד הלכות לעומק, ולהפוך את חיינו - לחיים יהודיים כשרים".

עם זאת, למרות ההתקדמות הגדולה, עדיין לסילבי היתה משוכה מאד גבוהה לעבור. בהיותה זמרת, היה לה קשה מאד להפסיק להופיע. מלבד העובדה שהיה מדובר בפרנסה מכובדת ומכניסה – היה מדובר גם באהבה גדולה שהיה לה קשה לוותר עליה. היא ויתרה על המון דברים, אך לא הייתה מסוגלת לוותר על השירה.  

באחד הערבים, אבנר וסילבי ישבו לצפות יחד בערוץ הידברות. באותו זמן שודרה הרצאה של הרב פנגר שנקראה "אפקט העששית". אפקט העששית הוא רעיון חסידי, לפיו מבנה העששית, למעשה, מתאר את החיים עצמם. הרב פנגר סיפר כיצד האש שבוערת בתחתית העששית מוצאת את דרכה היחידה החוצה דרך ראש העששית - צוואר בקבוק צר, וכיצד היא יוצאת ומאירה את העולם. הוא הסביר כי התפקיד של האדם הוא להצליח להתגבר על אותם "צווארי בקבוק" - אותם רגעים בהם נראה שהכול קשה ובלתי אפשרי, ושהניסיון שלנו הוא כזה שאנו לא מסוגלים לעמוד בו. אך, אם נרצה - נוכל, וגם אם זה לא נראה - יש עולם שלם ומלא אפשרויות שמחכה בחוץ, ממתין שנאיר אותו באורנו. עלינו רק להחזיק חזק ברגעי "הצירים" – היציאה מפתח הבקבוק הצר, ונגיע לאור הגדול שממתין לנו בחוץ.הרעיון הזה מאד דיבר אל ליבה של סילבי. אלו בדיוק היו המילים אותם הייתה צריכה לשמוע. לאחר הרצאה זו היא החליטה שזהו - היא לא מופיעה יותר. היא ביטלה הופעה אחר הופעה, נכנסה לויכוחים עם בעלי מועדונים, הפסידה חוזים כספיים, אבל ידעה שהיא הולכת עם האמת שלה עד הסוף.

"אנו לא רק מודים לארגון הידברות, אלא מרגישים במובן מסוים שהוא הציל את חיינו", מסכם אבנר. "דווקא בתקופה הכי קשה שלנו - נחשפנו לתכנים הרוחניים האלו, שספגנו ישר לתוך הלב, והם שהעלו אותנו על דרך המלך. אני מודה לכל הרבנים והיועצים של הארגון, על תמיכתם הרבה והמקצועית, ומברך את הרב זמיר כהן ועובדי הארגון, שימשיכו לעשות חיל, לחזק את עם ישראל, ולקרב את ליבם לאביהם שבשמים".

* * *

אבנר וסילבי כיום גרים באלעד. הוא - מנהל קליניקה לגברים בלבד, והיא - מופיעה בפני נשים, הופעה של חיזוק, הכוללת שירי קודש.

ואם תשאלו אותם, החיים הרגועים הללו, מהווים את תמצית האושר בשבילם.

לתגובות - המייל של אבנר: Avneram111@walla.com