גדולה מהחיים: מכתב פרידה מנינה כהן-בנאים ז"ל

היום, לגמרי 'במקרה', גיליתי שאת אינך...

עברת מהעולם הזה, אל עולם שכולו טוב. עולם שבו את אמא נהדרת לילדים משלך – כמו שתמיד חלמת ורצית. עולם שבו הגוף שלך נקי לחלוטין מגרורות סרטניות, וה-MRI האחרון, מתגלה כשקרי מסולף ומוטעה.

נינה יקרה,

קשה עליי עד מאוד הפרידה ממך, ולא – אינני יודעת מה אומרים במקרים כאלה. לא לימדוני כיצד להיפרד מאנשים גדולים כמוך, אנשים שלפיד האמונה והשמחה ליווה אותם, עד יומם האחרון. אמנם מעולם לא נפגשנו, ומפאת מירוץ החיים – גם שיחות לא רבות היו לי איתך לצערי, אך מהמעט שזכיתי להכיר אותך, את נפשך העמוקה מני ים, את ליבך הטוב, את מידותייך הנשגבות ונפשך האצילה – שגם ברגעי המשבר הגדולים ביותר שלה, לא שכחה את הצער של האחר – הרגשתי כי בך מצאתי לי נפש תאומה.

עד לפני שבעה חודשים בלבד, עוד רקמנו תוכניות על עתיד טוב יותר, ובעיני רוחי כבר ראיתי את הזאטוטים מלאי המרץ והשובבות, רצים לרגלייך וקוראים לך באהבה "אמא". כעת אני יושבת בחדר ריק, ומאזינה לשיחות המוקלטות שלנו, במהלכן גוללת באוזניי את סיפור חייך על תובנותיו המאלפות. והלב... פשוט מסרב לעכל. מסרב להבין שהצחוק המתגלגל, הקול רווי האמונה, התקוות לעתיד זוהר - כל זה זה הפך נחלת העבר. והאדם החי, הנושם, החולם, האוהב, המקווה שהיה בך  – נותר זיכרון של מה שהיה.

נינה ז"ל ביום חתונתה

ולמרות שידעתי שאי שם באופק הרחוק ישנה אפשרות שיום אחד לא תהיי בינינו יותר, לא כך תיארתי לי את פרידתנו – עוד בטרם הספקתי להכיר ולהוקיר את הנשמה הנפלאה שמצאתי בך. לא כך תיארתי לעצמי שהכל ייגמר.

אז נכון ש'המוות' היה שם תמיד בגדר אפשרות. ידענו שהוא מחכה בפינה, ניאות להיאזר בסובלנות לשעת הכושר המתאימה. אבל למי הוא לא מחכה, בעצם? פחות יום, עשור יותר... כמוני בדיוק, אף אחד לא חשב שזה עשוי לקרות לך כל כך מהר, ודווקא עכשיו.

יומיים לפני חג החירות.

אני זוכרת כיצד אמרת לי, בנימה חדורת שליחות: "שירה, מה זה החיים שלנו אם לא אמונה? זה הזמן להאמין, אין זמן אחר".

"אני יודעת שהפגיעה בבריאותי היא איתות חזק לחזור אליו באמת, וכמו שצריך", חתמת את דברייך באוזניי. בהיותי בעלת תשובה מזה 13 שנה, שמעתי עשרות ומאות דיבורי אמונה גם עוד לפני שהכרתי אותך. ודאי שרבים גרמו לי להתחזק ברוחניות ולקנות קרבת ה' – מהם שנותרו בי לרגעים, אחרים לימים ואחדים לשנים. אך רק מעטים הצליחו לא רק להבעיר אש חמימה של אהבת ה' בליבי, כפי שהצליחה לעשות שיחה אחת איתך, כי אם גם להשאיר אותה שם כאש תמיד.

יש ואנשים מהחוץ יתפלאו על דבריי אלו, ויגידו כי לא הכרתי אותך באמת. והם צודקים, כי אמנם – איך אפשר להכיר עולם ומלואו, אדם עם חוכמת חיים, יפי מידות ושאפתנות עמוקה מני ים, בשתיים שלוש שיחות?

ובכל זאת, אם יורשה לי לגלות – איתך, מעט הכמות הפכה לרוב איכות.  כל כך הרבה תובנות הצלחתי ללמוד ממך, בשתיים-שלוש שיחות הנפש שהיו לנו. הדהים אותי האופן שבו התייחסת לגידול המוחי שמכרסם בך, מדיר שינה מעינייך, וחוצב מילות תפילה מדם ליבך.

"זה לא גידול מוחי, אלא גדלות מוחין", אמרת לי. אותו רשע מרושע הצליח להוציא ממך את קרבת ה' הכי גדולה שיכולה להיות, וגם ברגעים הכי קשים – לא הסכמת להיכנע לו. "זה הרגע שבו הבנתי עד כמה אני תלויה בבורא עולם וברחמיו, ואלמלא הוא – אף אחד לא באמת יכול לעזור לי. תוך שבוע וחצי בבית החולים, התחלתי להעריך מחדש את החיים שניתנו לי ולהבין מה זה בלות הגוף והשקר של 'כוחי ועוצם ידי', שהורגלתי בו במהלך חיי.  ממנו – רק אליו ברחתי".

***

בעוד יומיים יחול סדר פסח, אך את תחגגי אותו בצורה אחרת לגמרי, יקרה שלי.

בפסח הזה – תלבש הנשמה שלך בגדי צחצחות בוהקים, ותיכנס אל היכל הגנזים של מלך מלכי המלכים, הקב"ה. שם, במקום הנפלא ההוא, לא תצטרכי עוד להילחם באף אחד. שם כולם הם אוהבייך, ואף לא אויב אחד יימצא ביניהם. שם תזכי לפגוש את הנשמות הנהדרות של ילדייך – הילדים שכל כך רצית לזכות להביא לעולם, ולגדל, עוד בחיים חיותך.

שם גם תראי את האוצרות הנהדרים שהקב"ה שמר עליהם מכל משמר: הדמעות שלך, מהן יושב הקב"ה ותופר את שמלת הגאולה של עם ישראל.  

בפסח הזה נענו תפילותייך, ויצאת מעבדות לחירות אמיתית: לא עוד בדיקות פולשניות של סטאז'רים מתלמדים, לא עוד מבטים מפוחדים מבעד לשמיכת בית החולים, לא עוד דקירות כואבות בבשרך החי, לא עוד עיגולים שחורים מתחת לעיניים, לא עוד לילות טרוטים ללא שינה, לא עוד!!!

בפסח הזה את זוכה לפסוח על כל הרע שידעת בניסיון הקשה הזה, ולקבל אלייך מעתה רק את הטוב. אמנם לא במושגים שאנחנו 'רגילים' לחשוב עליהם כאן בעולם הגשמי הזה, אך הלא כבר נאמר: 'טוב יום המוות, מיום היוולדו'.

את חופשיה עכשיו לנתר ולפרוח, כפרוח הקיכלי מעץ לעץ. את השיר שלך, ששרת לעולם בצורה של זיכוי הרבים, כשסיפרת את סיפורך המרגש - עוד ימשיכו לשיר למשך ימים רבים. תמיד חשבתי שאת 'גדולה מהחיים', והיום אני מבינה כמה צדקתי. כי גדולה כשלך, אי אפשר לכמת ואי אפשר למדוד. כל כך גדולה היית, באמונתך ובשמחת חייך, עד שגם החיים בעצמם לא יכלו לך...

נוחי על משכבך בשלום, חברה יקרה, ושמחי שבין כל הדברים היפים שעשית בחייך, בין כל הפסגות שהצלחת לכבוש וההישגים שהצלחת לסמן עליהם וי - זכית גם לראות במו עינייך, כיצד מתממשת השאיפה שרצית יותר מכל. "השאיפה הכי גדולה שלי היום היא ללמד בנות אחרות מהניסיון שלי, להתרכז במה שחשוב בחיים ולא בשטויות", אמרת לי לפני שנה, בסיום הראיון שלנו. "לאישה יש כוח פנימי מאוד גדול, וכל אישה יכולה לעזור לעצמה, בכל קושי שהיא חווה בחיים. איך? קודם כל אמונה - תאמיני במי שברא אותך. כשתהיה לך אמונה בו, תהיה לך אמונה בעצמך, ורק מתוך אמונה כזו – הניצחון יהיה חזק ובלתי מעורער. רק ממקום כזה נרפאים, ורק ממקום כזה מגיעה הישועה. 'ישועת ה' כהרף עין' זה לא רק פסוק, זו אמת לאמיתה".

היי שלום יקרה. יהי זכרך ברוך, אמן. 

***

ומה יעשה מי שנותר כאן בכל זאת, מי שנבחר לעוד יום של חיים? 'צוואתה' של נינה ברורה,  נהירה וחד משמעית: צריכים לחזור בתשובה, ומהר. אין זמן. אף לא דקה אחת מיותרת.             

חישוב מסלול מחדש הוא כורח המציאות – חזקה עלינו לברר את מה שחשוב בחיים, ולא לחיות כאילו 'אין מחר'. המחר בוא יבוא, ולכל אחד יביא עמו את אותה בשורה בפיו – לפני שיעלה לבית דין של מעלה, למסור דין וחשבון מדויק על חייו. 'קבעת עתים לתורה, נשאת ונתת באמונה?'.

מה בדיוק עשית עם 60-70-80 שנה שניתנו לך במקרה הטוב? האם ניצלת את הימים לרוח ולא רק לחומר, האם נלחמת להבין את המסרים שנשלחו אליך, האם עשית משהו ממשי ופרקטי, עם כל האמיתויות שמצאת בדרכך? התשובה ברורה לכולנו, וכל שעלינו לעשות הוא להבטיח לנינה ולכל מי שסובל כאן בעולם מאי אלו מחלות וייסורים - ש'יש שכר לפעולתם'. שלא לחינם הם סובלים בשביל כל עם ישראל, שלא לחינם הדמעות שלהם זולגות...

נינה היא לא הראשונה שנפטרה מהמחלה הארורה, אבל היא בהחלט יכולה להיות האחרונה אם נצעק לה' מספיק חזק, ונגיד לו שהבנו את המסר. אם נהיה מספיק אמיצים להשאיר את שובל הפחדים להשתרך מאחורינו, ונמשיך להישיר מבט כן אל האמונה בו יתברך. אין ספק שעם ישראל, ביחד ולחוד, עובר בימים אלו מסע לא פשוט לגילוי האמת. בואו נודה שכבר נחלנו מספיק אבדות, מספיק קורבנות שהועלו על מזבח ההמתנה לגאולה. 

בואו נקבל החלטה חד משמעית, לקיים את צוואתה של נינה, החתומה בדם ימיה ולילותיה. בדם תפילותיה, שבכתה על עצמה כמו גם על עם ישראל. בואו נוכיח לה שהפסח הזה, יהפוך לחירות אמיתית - כזו שנובעת אך ורק מתוך אמונה בה', וקיום המצוות בשמחה. והלא אלו המילים האחרונות שהשאירה כאן מאחוריה...

לקריאת הראיון המלא עם נינה כהן-בנאים ז"ל, באתר הידברות 

תהילים לעילוי נשמת נינה בת חוה (מתוך פרק קי"ט בתהילים, לפי אותיות שמה):

נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ;    וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי.
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה--    לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד;    יְהוָה, חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
נִדְבוֹת פִּי, רְצֵה-נָא יְהוָה;    וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.

נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד;    וְתוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי;    וּמִפִּקּוּדֶיךָ, לֹא תָעִיתִי.
נָחַלְתִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם:    כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ--    לְעוֹלָם עֵקֶב.

יָדֶיךָ עָשׂוּנִי, וַיְכוֹנְנוּנִי;    הֲבִינֵנִי, וְאֶלְמְדָה מִצְו‍ֹתֶיךָ.
יְרֵאֶיךָ, יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ:    כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
 יָדַעְתִּי יְהוָה, כִּי-צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ;    וֶאֱמוּנָה, עִנִּיתָנִי.
יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי--    כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה:    כִּי-תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
יֵבֹשׁוּ זֵדִים, כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי;    אֲנִי, אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ;    וידעו (וְיֹדְעֵי), עֵדֹתֶיךָ.
יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ--    לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ

נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ;    וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי.
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה--    לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד;    יְהוָה, חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
נִדְבוֹת פִּי, רְצֵה-נָא יְהוָה;    וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.
נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד;    וְתוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי;    וּמִפִּקּוּדֶיךָ, לֹא תָעִיתִי.
נָחַלְתִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם:    כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ--    לְעוֹלָם עֵקֶב.

הוֹרֵנִי יְהוָה, דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ;    וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.
הֲבִינֵנִי, וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ;    וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב.
הַדְרִיכֵנִי, בִּנְתִיב מִצְו‍ֹתֶיךָ:    כִּי-בוֹ חָפָצְתִּי.
הַט-לִבִּי, אֶל-עֵדְו‍ֹתֶיךָ;    וְאַל אֶל-בָּצַע.
הַעֲבֵר עֵינַי, מֵרְאוֹת שָׁוְא;    בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי.
הָקֵם לְעַבְדְּךָ, אִמְרָתֶךָ--    אֲשֶׁר, לְיִרְאָתֶךָ.
הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי:    כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים.
הִנֵּה, תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ;    בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.