מסר מאלירז פרץ הי"ד: הווטסאפ של רהב-מאיר

זה מתחיל בהזדהות

פרשת השבוע היא... הוא... אין פרשה השבוע! בשבת הקריאה בתורה היא לחג הפסח, והשבוע נלך על טקסטים לפסח.

בכל שנה קמה "סערה" תקשורתית מבאסת לקראת החג. בעד, נגד, כפייה וכו'. אז הנה סיפור מלפני כמאתיים שנה, לפני חוק החמץ ולפני יובל שטייניץ, כשלא היינו צריכים להתווכח כל כך הרבה על הפרהסיה שלנו, כי הכול נעשה בשמחה וברצון.

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב הלך לשוק כמה ימים לפני פסח, כשהכל כבר היה נקי לחג. הוא ביקש לקנות חמץ. אף סוחר לא הסכים למכור לו. גם לא במחיר מופקע. "מה פתאום שנפר את הברית עם בורא עולם? למה שנסכים למכור חמץ? תמורת שום הון שבעולם לא נמכור את ערכינו" - ענו המוכרים.
ואז הוא ביקש לקנות טבק (שהיה באותן שנים אסור למסחר על פי החוק באוקראינה). בהתחלה הסוחרים (הגויים והיהודים כאחד) סירבו, אבל אחרי קצת שכנוע, בסתר, מאחורי הדוכן, כולם נתנו לו קצת טבק, והוסיפו: "רק שאף שוטר ושומר של הממלכה לא ייראה".
הנה כל ההבדל, אמר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. ההבדל בין גזירה טכנית לבין חוק נצחי של זהות ומהות, שנוגע לנשמה שלנו. הנה, בלי שומרים ובלי שוטרים, בלי שום קנס, אף אחד לא רוצה להפר אותו חלילה. עם כל הכבוד לוויכוחים, הסיפור הזה מזכיר: הקשר שלנו לזהותנו נובע קודם כל משמחה, אהבה, רצון והזדהות.

 

איש צדיק היה

אתמול, ט' ניסן, מלאו 47 שנים לפטירת הצדיק הירושלמי המיוחד, הרב אריה לוין. אפשר לכתוב רבות על תורתו, השקפתו ובעיקר אהבתו לכל אדם. בימים של ניקיונות, הכנות, בלגן, קייטנות-פסח וגם עצבים, הנה קצת השראה - כמה שורות נפלאות מהצוואה שהותיר בכתב ידו.

* "תמיד היתה מגמתי להשריש בליבי אמונה חזקה בהשגחה פרטית".
* "השתדלתי עד כמה שאפשר במצוות בין אדם לחברו, כמו שאמר הכתוב: 'ומה ה' דורש ממך? כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך'.
* "נזהרתי מאוד לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, עד שנעשה אצלי לטבע שני. גם נזהרתי להקדים שלום לכל אדם".
* "התאמצתי תמיד להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ותיכף ומיד התפללתי שלא ייענש שום אדם בסיבתי".
* "השתדלתי בכל מאמצי כוחי להשריש בליבות בני ביתי שיחיו אהבת הבריות, ובמקום לנטוע שנאה לחוטאים השתדלתי להשריש אהבה וכבוד ויקר ליראים".
* "נקל יותר ללמוד כמה שפות ולהתרגל לדבר בהן, מלהימנע לדבר מה שאינו צריך".
* "בני היקרים, אל תתערבו חלילה וחס בשום מחלוקת שבעולם ואל תחזיקו במחלוקת, ואפילו לשם שמיים".
ספר אחד לא הספיק לכל הסיפורים הנפלאים עליו. הסופר שמחה רז הוציא תחילה את רב המכר "איש צדיק היה", ואחר כך עוד ספר סיפורים - "צדיק יסוד עולם". מומלץ.

 

בחן את עצמך

בילדותי, בעיתוני הילדים, היה מדור פופולארי: "בחן את עצמך". אחרי שורת שאלות (די צפויות מראש) גילית אם אתה קמצן, חברותי או מסודר. אז הנה "בחן את עצמך" לליל הסדר: האם אתה עבד או בן חורין?
ליל הסדר נפתח בקריאה לכל מי שאין לו – לבוא ולאכול איתנו. "כל דיכפין ייתי וייכול" (כל מי שרעב – יבוא ויאכל). הרב פרופ' יוסף דב סולובייצ'יק, ממנהיגי יהדות ארה"ב, הסביר בקצרה איך ההכרזה הזו היא התמצית של כל ליל הסדר ושל כל היציאה מעבדות לחירות, וכך הוא כותב: "עיקרה של החירות היא השותפות עם האחר. העבד חושב רק על עצמו, ואילו אדם בן חורין חושב על האחרים ומשתתף עם האחרים. ליל הסדר מסמל את לידתה של קהילת החסד, קהילה שבה העבדים, שזה עתה נחלצו מן השעבוד, יצאו מבידודם והתמקדותם המטורפת בעצמם, והצטרפו אל קהילת חסד".
הכוונה אינה רק ליחס כלפי לעניים זרים, אלא גם לאכפתיות שלנו מהילדים, בן הזוג והחברה שסביבנו. לפי הרב סולובייצ'יק, זה מבחן לכל השנה, לא רק לליל הסדר: אתה רוצה לבדוק אם אתה עבד או בן חורין? תבדוק אם אכפת לך רק מעצמך, או גם מאחרים.

 

כולנו ארבעת הבנים

"ארבעת הבנים" הוא אחד הקטעים המפורסמים בהגדה. אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. הפרשנות המקובלת שהכרתי תמיד היא שיש מקום לכל אחד מהם מסביב לשולחן החג, וצריך לתת לכל אחד מקום לשאול – וגם לענות לו באופן שמתאים לו. יש אפילו הקבלה בינם לבין ארבעת המינים, שגם מייצגים סוגים שונים של יהודים.
אבל השנה גיליתי פרשנות לפיה ארבעת הבנים מייצגים מצבים שונים – בנפש שלנו פנימה. כל אחד מאיתנו הוא לפעמים חכם וחקרן שרק רוצה לדעת עוד, ולפעמים רשע שבכלל לא מרגיש חלק מהסיפור וחש ספקות. ולפעמים תמים שלא לגמרי מבין מה קורה אבל מלא בהתרגשות ובהתפעלות, ולפעמים אנחנו כמו אחד שאינו יודע לשאול, שהלב שלו סגור והוא חש מרוחק ומנותק, וצריך לעזור לו להתחבר.

וכך כותב ה"שפת אמת" (הרב יהודה אריה לייב אלתר זצ"ל, האדמו"ר מגור): "ושאלות הללו – יש בכל איש ישראל". כלומר, מדובר בקולות שמתרוצצים בתוכנו במהלך חיינו, ולכולם אנחנו צריכים לתת מקום וגם לחפש להם תשובות מתאימות, כדי שנוכל להמשיך את המסע של ליל הסדר, ולהתקדם מעבדות לחירות.

 

מסר מאלירז פרץ הי"ד

ערב פסח. בדיוק כשחשבתי מה לכתוב ב"חלק היומי" לקראת פסח, על יציאה מעבדות לחירות, הגיע הטקסט הבא, שאין מתאים ממנו.
"שלום סיון, שמי ישי תורג'מן. שלשום התקיימה בהר הרצל האזכרה לאלירז פרץ, ובאישורה של מרים פרץ אני מעביר לך מכתב שהתגלה רק לאחרונה. הוא הוקרא באזכרה וריגש מאוד את כולם, שלא הכירו אותו. זהו כתב ידו של אלירז, הוא כתב את הדברים לעצמו בעיפרון, בסוף השנה הראשונה במכינה הקדם צבאית בעצמונה. הכותרת היא 'פרידה משנה א' – תשנ"ח'".

אז הנה רק חלק מהמסמך שצורף, שכתב לעצמו הנער אלירז: "הדבר שהוא בין הקשים ביותר שיש, הוא לזכור מי אנחנו ומה אנחנו. זה יישמע לכם מוזר, אבל אנחנו יכולים לקום בבוקר ולשכוח. לשכוח את מי אנחנו ולשכוח למה קמנו. זו לדעתי העבודה הקשה ביותר שיש, כי כשאנחנו שוכחים מי ומה אנחנו התוצאות הן שאנחנו מתחילים לטחון מים, להתבאס, לאבד עניין בחיים, לבזבז כוחות, להתעייף, לרוץ סביב עצמנו, ואז אנחנו מתברברים, מאבדים כיוון ומתחילים לחיות בדמיונות. בסופו של דבר אנחנו מפסיקים לחיות את החיים שלנו והופכים לרובוטים חיים, חיים של אנשים אחרים, מחשבות אחרות, בקיצור, אנחנו לא חיים. למה דבר כזה קורה? משתי סיבות: אנחנו לא זוכרים את מי ואת המה. מי - זה הכלים, כלי העבודה שניתנו לנו במתנה בלידתנו ואלה שרכשנו במהלך חיינו. מה - זו המהות של החיים שלנו, הדבר שהוא מרכז חיינו, שכל כישרונותינו ויכולותינו צריכים להיות רתומים אליו. למשל – נשק לא מאופס, מלוכלך, ישן, חלוד ובלי נוקר. כדי שהכלי הזה יירה צריך לנקות אותו, לאפס, להסיר את החלודה, לשמן ולשים לו נוקר. אותו דבר אנחנו. דבר ראשון צריכים להתנקות, להסיר את הלכלוך, את השטויות שדבקו בנו. וכמו בנשק, בהמשך צריך להסיר את החלודה - לרדת לפינות הכי חשוכות, לעשות חשבון נפש ולהסיר כל מכשול שבא ממנו או מסביבתנו. צריך לשמן, לתת את האפשרות לזרום עם המידות, עם ההחלטות שהחלטנו, ושלא יהיו לנו מעצורים. צריך לאפס - להתמקד במה שעכשיו צריך, שתמיד נהיה מוכנים למה שצריך לעשות. ובסוף, לשים נוקר

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949