הפרשה החסידית לשביעי של פסח: סגולה נפלאה לפרנסה וזיווג

יום שביעי של פסח, הוא החג האחרון של פסח. יום זה הינו המשך ישיר של יציאת מצרים. שבעה ימים הלכו עם ישראל במדבר כאשר עזבו את מצרים. ביום השביעי השיג אותם פרעה, שבינתיים הספיק להתחרט על שחרורם. הוא השיג אותם עומדים על הים, כך שהם היו סגורים מכל הכיוונים, ועכשיו רק נשאר לפרעה וצבאו האדיר והמיומן, לתפוס אותם ולהחזירם למצרים.

עם ישראל הרגיש ממש בין הפטיש לסדן, כאשר עוד רגע הפטיש יורד עליהם, והם חוזרים לשעבוד. מה עושים ברגעי אימה שכאלה? כמו כל יהודי, מתפרצת לה זעקת אימה מתוך הלב לבורא עולם שהביא אותם עד הלום. 'ויצעקו בני ישראל אל ה''.

אך בורא עולם אינו רוצה כאן זעקות תפילה, במצב כזה ישנה דרך אחת לצאת מהמצב. הוא מורה למשה רבנו: 'דבר אל בני ישראל ויסעו'. פשוט תמשיכו להתקדם.

מה? לאן? לקפוץ לתוך המים? הרי זו התאבדות מוחלטת.

אך משה רבנו, המנהיג שנבחר לתווך בין בורא עולם לעם הנבחר, יודע להעביר את המסר. הוא מסביר להם בשפה פשוטה: בורא עולם אכן רוצה שתיכנסו לתוך המים'. 'ומה יקרה בהמשך, נטבע כולנו?' הם מתחלחלים. 'אין זה מעניינכם כלל', משיב להם משה, 'בכל מקרה אתם בידיו, מה שצריך לקרות יקרה בכל אופן'.

מה ההסבר? בשביל מה להיכנס לים?

אמנם עם ישראל כבר ראה עד היום במשך השנה האחרונה, נסים ונפלאות מעל לדרך הטבע. אך עד היום לא נדרש מהם כלום לשם כך. הנסים הגיעו מרצון הקב"ה לאחר התראה שהתרה משה רבנו בפרעה. כאן, כאשר הם עומדים על הים, נדרש מהם לראשונה משהו, השתדלות שבזכותה הם יזכו להינצל, בזכותה יהיו ראויים לנס הגדול שצריך להתרחש כאן.

איזו השתדלות מצד עם ישראל תהיה גדולה וחזקה מספיק בכדי שייעשה להם הנס הגדול? במצבים כאלה ישנה 'עצת פלא': אמונה ובטחון מוחלט בבורא עולם.

אומר להם משה רבנו 'נדרש מכם אמונה כל כך חזקה ואמיתית עד כדי הקרבה ומסירות נפש. בורא עולם רוצה שתיכנסו לתוך הים מתוך אמונה מוחלטת ובטחון אמיתי שיהיה כאן נס, בלי שום צל של ספק.

העם הנבחר, מאמינים בני מאמינים, מבינים מיד את העניין, וזה מה שהם עושים. קופצים לתוך הים ומתחילים להתקדם. המים מגיעים עד המותניים והם ממשיכים ללכת. המים כבר מגיעים עד הצוואר ועדיין הולכים והולכים, מתוך אמונה עיוורת בבורא. בלי שום חישובים שכליים כאלה ואחרים.

עד שזה קורה! הים נפתח לפניהם, לכל האופק והם מתחילים ללכת בתוך הים ביבשה.

לא נאריך בתיאור הניסים הרבים שקורים בתוך הים, כפי שמתואר במדרש. אך בשונה מכל הניסים שהיו להם עד היום, הפעם כל זה קורה בזכות דבר אחד: 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'.

ידוע מאמר חז"ל 'קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף'. וכן 'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף'. מה ההשוואה בין פרנסה וזיווג לקריעת ים סוף? ללמד אותנו שבשניהם כדי להצליח חייבים אמונה מוחלטת, אפילו עיוורת, בבורא עולם. רק אז באה הישועה.

חז"ל מגלים לנו שכבר בבריאת העולם התנה הקב"ה תנאי עם הים שבבוא היום, כאשר עם ישראל יצא ממצרים ויצטרך לעבור את הים, הוא ייקרע. אז למה היה כל כך קשה? למה זה לא קרה מיד כשעם ישראל הגיע לים?

התשובה היא שבורא עולם רצה שקודם עם ישראל יתחזק באמונה אמיתית ורק אחר כך תגיע הישועה. אמנם הישועה כאן מעבר לפינה, הכל מוכן, אך צריך רק אמונה. זה היה הקושי כאן, לקח קצת זמן עד שעם ישראל התחזק באמונה.

כך בזיווגו של אדם, כך בפרנסתו של אדם. הישועה כבר מוכנה ומזומנה, אך לא תוכל להגיע בלי אמונה בבורא היושב ומזווג זיווגים. בלי אמונה בבורא הזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים.

ספרי החסידות מרבים לכתוב על כך שיום שביעי של פסח, הינו יום גדול המסוגל מאד לישועה בשני עניינים אלה: פרנסה וזיווג. על שני אלה נאמר שהם קשים כקריעת ים סוף.

ביום זה נפתח שוב הפתח של צעקת עם ישראל והישועה שזכו בעקבותיה. ביום זה שהים נקרע, נוכל גם אנחנו, כל אחד ואחד לקרוע את הים הפרטי שלו, שנראה בלתי עביר לחלוטין. אך כפי שאמרנו באמונה מוחלטת בבורא עולם - נעבור גם אותו.