12 שנות לימוד כאילו-קבלה. והתוצאה? שיר כפירה

לפני מספר חודשים נפגשנו לארוחה משפחתית עם דודה של אשתי. בין השאר סיפרה לנו שלאחרונה הגיעו תיירים לעיר מגוריה, צפת, והיא התבקשה לערוך איתם סיור. כאישה מסורתית פלוס, סיפרה בגאווה שלקחה אותם גם למרכז לקבלה, כדי שיספגו קצת יהדות. יהדות? במרכזי הקבלה הממוסחרים? שמעתם נכון.

די השתוממתי מהדברים, שנאמרו בתמימות מוחלטת ובשוויון נפש, אבל הבנתי למה זה קרה: אנשים תמימים לא מבינים מהו המרכז לקבלה, ומקשרים אותו בטעות ליהדות במובנה ההלכתית-הדתי כפי שכולנו מכירים. וכשאני אומר המרכז לקבלה, הכוונה היא לכל ארגוני הקבלה למיניהם, שמלמדים קבלה ומנתקים אותה משורשה היהודי-הלכתי. למה בדיוק, ומה ההיגיון מאחורי זה? למכוני הקבלה הפתרונים.

זה מזכיר לי בעיקר את הנצרות, בתחילת דרכה, שביטלה את כל המצוות המחייבות כדי לשכנע אנשים להתנצר. הרי מה הבעיה? האמונה הנוצרית לא כוללת מחויבות כנה ואמיתית. מותר לאכול הכל, אין שבתות, אין מצוות (לכאורה) מגבילות, וגם אם חוטאים, מצהירים "אבי, חטאתי". הכל אינסטנט כזה. טרנד מגניב ולא מחייב. עד לטרנד הבא.

ארקדי דוכין. אכל את הקליפה, זרק את הפרי המתוק

התחושה הלא נעימה הזו התחדדה עוד יותר לאחרונה, כשמכר שלח אליי במייל שיר מתוך אלבומו החדש של ארקדי דוכין. מדובר, לא נעים לומר, בשיר כפירה שלא ממש מתכתב עם ההשקפה היהודית. דוכין מעלה שאלות וקושיות כלפי הקב"ה, ובצורה בהחלט לא מכובדת, בצורה שקובעת שאנחנו חלילה "המשחק" של ה'. "למה בנית לך שעשוע? למה הפכת אותי למשחק? למה שרפו אותי בשמך? למה אתה וכסף זה ברית? למה שנים לא מצאנו תכלית?", תוהה דוכין באותו טקסט לא מובן.

קצת לא נעים לומר, אבל הבן הבכור שלי, שלומד בכיתה ד' בתלמוד תורה "חפץ חיים" בקריית שמונה, יוכל להשיב בקלות על השאלות של דוכין. ולא כמו תוכי, אלא בגלל שהוא יודע ומבין את התשובות לעומק. אז איך קורה שאדם שלומד יותר מעשור אצל מיכאל לייטמן מ"קבלה לעם", לא מבין מה התכלית בעולם? איך קורה שמי שקישר את עצמו באופן כל כך מובהק לתורת הקבלה, מבטא האשמות חמורות כלפי הקב"ה באופן פומבי ואפילו מחוצף? האם הכל מותר בשם האמנות? והאם הלימודים רבי השנים ב"קבלה לעם" לא היו אמורים להעניק לו תשובה או שתיים לכל התהיות? איך יכול להיות שבאלבומו הקודם שר המון על "הבורא", ועכשיו הוא מטיח בו האשמות כאלה חמורות?

האם היהדות מסתכמת בסמלים, מנטרות ומושגים שכמעט אף אחד לא באמת מבין?

בעבר ראיינתי (טלפונית) את דוכין יותר מפעם אחת, ובאחת השיחות גם שוחחנו ארוכות על נושא הקבלה. זה היה די בתחילת דרכו שם. אני זוכר שהוא אמר שמבחינתו זה מדע. לא הבנתי את ההיגיון, ועכשיו אני מבין הרבה פחות; בראיון שהעניק לאחרונה ל"ישראל היום" סיפר שהוא לא שומר שבת, לא מניח תפילין, ובאופן כללי לא נמשך ליהדות. אם כך, במה הועילו "חכמים" בתקנתם כשפתחו את מרכזי הקבלה? האם זה מה שבעל הסולם רצה בחייו? בוודאי שלא. הרב אשלג זצ"ל היה יהודי אדוק, שומר תורה ומצוות ברמ"ח אבריו, ומן הסתם נשמתו נמצאת כרגע בצער כאשר הוא רואה מה אלה הטוענים להיות ממשיכי דרכו מעוללים לתורתו, וכיצד הם מנתקים אותה מהיהדות האורתודוקסית. אותם אלה שנתלים בשמו נותנים לציבור לאכול את הקליפה בלי הפרי עצמו. הכל חיצוני. הם לא באמת נוגעים בלב לבם של הדברים, ולא מתייחסים ברצינות אל שמירת המצוות.

אם השיר ההוא של ארקדי דוכין הוא תוצאה של 12 שנים בלימוד קבלה (חלקן אינטנסיביות מאוד) - התוצאה הזו עגומה מאוד. והיא לא מעידה עליו, כאדם תמים וטוב-לב שהתפתה להאמין בקליפה הטרנדית של תורת הקבלה. התוצאה מעידה על אלה שדוחפים לציבור אינפורמציה בענייני ספירות, השתלשלויות, אצילויות ומושגים שאף אחד לא באמת מבין, במקום להתמקד במה שהיו אמורים להתמקד - תורת הקבלה האמיתית, שמחוברת ליהדות אמיתית, כנה והלכתית.