הרב רביד נגר: "הבעיה היא ההורים, לא הילדים"

בשנים האחרונות הפך שמו של הרב רביד נגר לשם דבר בקרב צעירים ובני נוער, ולא בכדי: הוא שנון, מצחיק, סוחף, יודע לדבר בשפה של הצעירים, ומעל לכל – אין נושא שהוא בגדר טאבו מבחינתו. הווי אומר, אפשר לדבר על הכל, אם זה נעשה בצורה הנכונה והראויה.

כישוריו יוצאי הדופן הצליחו להוביל אותו היישר אל ליבם של הצעירים המחפשים, ובעבור רבים מהם נחשב נגר לכעין אבא, חבר קרוב ואפילו פסיכולוג – זאת למרות שמעולם לא למד פסיכולוגיה.

אז איך הוא עושה את זה? איך הוא מצליח לגרום למאות הצעירים בני דורנו, להתיק עיניהם מהמחשב או הטלפון שלהם, ולמצוא בו ובאתר שהקים 'אורלנוער' - לא פחות עניין ממה שהם מוצאים שם (ואולי אפילו יותר)? "תכל'ס, אף אחד לא באמת יכול לשכנע נער, שללמוד תורה זה כי יותר מלקרוא הודעות בפייסבוק", אומר נגר. "הרבה יותר קל, והרבה יותר מגניב מבחינתו 'לזרום' עם החיים, להסתלבט. זה קשה מאוד לגרום לילד לשבת כל כך הרבה שעות מול גמרא ולאמץ את מוחו במושגים שהוא לא מכיר, בתוך דפים עמוסי מלל".

איך בכל זאת משכנעים אותו לצאת ממעגל הקסמים של ווטסאפ ופייסבוק, וגורמים לו לבנות ולפתח עמוד שדרה חזק, שלא נכנע לתכתיבים חברתיים? "בשתי מילים – לא משכנעים. בשלוש מילים – נוטעים בו אמונה. בארבע מילים? הבעיה בהורים, ולא בילדים. ילד שמקבל בבית אהבה, תשומת לב, אכפתיות וקשב מהוריו, הווטסאפ והפייסבוק אוטומטית יהפכו לזניחים בעיניו. הלייקים בפייסבוק הם הדרך של הנערים להגיד לעצמם: 'אני שווה משהו, אוהבים אותי'. זה עצוב מאוד, אבל זה המצב. וכדי לצאת ממנו צריך לא מעט תפילות".

רביד נגר עם

שיעורי התורה שהוא מוסר מתובלים בבדיחות וחיקויים, ולא פעם תשמעו אותו אומר מילים כמו 'מאמי', 'כפרה', 'חיים שלי' וכדומה, או מדבר בתנועות ידיים המלוות בצעקות נלהבות, כדי לעורר עניין ולמשוך את תשובת ליבם של הנערים והנערות. ויודעים מה? מסתבר שזו הדרך הטובה ביותר לא רק לגרום להם להישאר קשובים לאורך כל השיעור, אלא גם לגרום להם להתאהב בתורה, ובמי ש'מייצג' אותה.

ולמה זה כל כך חשוב?

"כי כשאדם מרגיש 'מאוהב', הוא מוכן להקריב הרבה לטובת האהבה. בדומה לזה, כשאני מצליח לגרום לילדים האלה להתאהב בדרך החיים שמציעה התורה, אני יודע שמכאן נפתח הצוהר לשינוי מהותי בחייהם. זה לא קל לגרום לאדם לשנות את דרכיו מקצה אל קצה. כדי לעשות זאת הוא צריך מניע חזק, סיבה מספיק טובה. אני משתדל לתת להם את הסיבות, למה כדאי לך להיות בצד הזה של המתרס".

רוצים למנוע משברי גיל טיפש עשרה? החדירו בילד אהבת ה'

אהבה, הוא אומר, זו בעצם מילת המפתח, וכל מה שניתן לעשות כדי להגיע אליה – הם כללי ה'משחק'. בלי אהבה, אתה אולי תצליח למשוך את הילד אחריך מכוח סמכותך (הורה, מורה וכדומה), אבל ביום מן הימים – הגוזל ילמד לעוף, וימצא את דרכו לנסוק אל על, ולעוף הרחק ממך.  

האם גם הורים יכולים לעשות את זה, ולגרום לילדיהם להתאהב בדרך החיים שלהם?

"בוודאי, אבל חשוב לעשות את זה בחוכמה ובזהירות, כי הילד לא פראייר. הוא יודע בדיוק מתי מערימים עליו, וניחן בחושי על לזיהוי דפוסים קלוקלים וצבועים. כדי להצליח בזה, אי אפשר למכור לו סיסמאות. הילד צריך לראות הורים מאושרים, שלא רק מאמינים בדרך שאותה הם רוצים להנחיל לו, אלא אף הופכים אותה לדרך 'המלך' שלהם. חיים אותה בכל רמ"ח איבריהם, ושמחים איתה בשלימות. בלי דוגמה אישית טובה, אי אפשר להצליח להשפיע על הדור הזה. כדי לזכות להשפיע עליו, בראש ובראשונה, אנחנו צריכים להשפיע על עצמנו".

מה זה אומר?

"זה אומר שחינוך מתחיל קודם כל בהורים. כשהם יחנכו את עצמם לאהוב כל דבר שהם עושים בעבודת ה', לאהוב את המצוות, לאהוב את הבורא וללכת אחריו בלי שום תנאים – הילדים יספגו את האווירה שההורים יצרו בבית, כבר מגיל קטן. 

"חשוב שנבין שהשורש לכל האהבות בעולם היא אהבת ה', וכשזו חסרה באדם – הוא מתחיל לחפש חיקויים זולים בדמות אהבות 'נפולות' כגון אהבת כסף, אהבת אוכל, ושאר מרעין בישין. אם נצליח להחדיר בילדים שלנו אהבת ה' מגיל צעיר, לא נצטרך להתמודד עם משברי אמונה קשים בגיל הטיפש עשרה". 

מה עושים אם הילד כבר 'התקלקל', ירד מהדרך ולא מוכן לשמוע בעצת ההורים?

"במצב כזה אני ממליץ לקיים איתו הרבה שיחות בשפה שלו, ולהרעיף עליו חום ואהבה ללא גבולות. הם אלו שבסופו של דבר, יחברו אותו אל האמת, אבל בשביל להגיע לזה צריך הרבה השקעה והרבה תפילות. אי אפשר פשוט 'להכתיב' כללים. הילדים של היום מאוד חכמים מצד אחד, אך מאוד נגררים מצד שני. אם ננצל את החוכמה שלהם בצורה נכונה, נצליח להחדיר בהם אמונה ואולי זה מה שיבלום מעט את אפקט ה'עדר', וימנע מהם להיסחף אחר הזרם והתרבות הזרה.

"הילדים של היום חשופים למדיה בצורה אבסולוטית כמעט. בסרטים שהם רואים הכל נראה ורוד, פורח ומאושר. לאט לאט, כשהם מתבגרים, הם מבינים ש'לא כל הנוצץ זהב', אבל עד אז הם חווים דבר או שניים, וטועמים את טעמו של מבול התאוות, שכל כך קשה להינצל מ'המים הזדונים' שלו. דרך נוספת יעילה 'להשיב' את הנער האובד, היא לנסות לחדור לליבו באמצעות סיפורי צדיקים. התורה נמשלה למים, וכשכוס הנשמה מלאה בשמן, אפשר לרוקן אותה רק על ידי מילויה במים. האהבה, הסובלנות, הדיבור בגובה העיניים וסיפורי הצדיקים, יפעלו על הילד מה שאף כלל או עונש לא יצליח לפעול".

"התנהגות רעה היא התנהגות נרכשת"

על פי הכללים שנגר מתאר, ואם לוקחים בחשבון את האהבה הגדולה שבני הנוער רוחשים לו, אפשר בנקל לחשוב שהוא אוחז בידו מטה קסמים, שהופך את הבלתי אפשרי – לאפשרי. אבל אם זה ככה, איך בכלל הגיעה מערכת החינוך לפשיטת רגל? איך זה שהורים ומורים רבים איבדו את הסמכות שלהם בעיני הנערים? איך זה שנערים כה רבים נופלים לסמים, אלימות, ושאר דברים קשים שהשתיקה יפה להם?

לדברי נגר, הכל מתחיל ונגמר בהתנהגות שלנו. "אין דבר כזה ילד רע. התנהגות רעה היא התנהגות נרכשת. השאלה היא אצל מי בדיוק הילד רכש אותה? אם הוא רכש אותה בבית, אז צריך לעשות בדק בית. אם הוא רכש אותה בקרב החברים, מוטלת על ההורים האחריות לברר עם מי הילד מסתובב ומיהו הגורם שמשפיע עליו הכי הרבה. הורה אחראי הוא הורה שדואג לילד שלו, מקשיב לו ומוצא זמן איכות לבלות איתו. מתי הילד מאבד אמון במערכת, במחנך או בהורה? כשהדמויות שאמורות להקנות לו הכי הרבה ביטחון, מדביקות לו 'תגיות' ומתנהגות אליו בהתאם אליהן. אל תייאשו אותם. גם ככה קשה להם לעכל ולספוג את השינויים שהם עוברים בגיל הזה".

איך מתמודדים עם 'פתיל קצר' ואלימות בקרב בני הנוער, שפעמים רבות מופנית כלפי הורים חסרי אונים?

"לעניות דעתי, הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם אלימות, היא לא להגיב בצורה אימפולסיבית, לשמור על יציבות וקור רוח, ולהגיב בצורה מתונה. עם הזמן הילדים יצליחו לחקות את אותו דפוס התנהגות, אבל בטווח הקצר – אל תצפו לשינוי מיידי. עלינו לזכור שפעמים רבות, ילד עם 'פתיל קצר' הוא תוצר של חינוך אימפולסיבי, שאנחנו עצמנו נכשלנו בו. בדיוק כמו שיש סבירות גבוהה שילדים מוכים יהפכו להורים מכים, כך ילדים שיהיו חשופים לאלימות מילולית ו'פתיל קצר' מצד ההורים, ייהפכו לכאלה, כי זה מה שראו בבית. אתה מקבל מה שאתה נותן, אין חוכמות".

אבל לפעמים, גם להורה הכי רגוע בעולם אין מנוס מלהשתמש בכוח. הרי כתוב מפורשות ש'חוסך שבטו – שונא בנו'.

"נכון, ועם זאת חשוב להבין יסוד מאוד חשוב. כשילד טועה והאבא/אמא מכים אותו – הילד לומד שכשמישהו טועה, צריך להכות אותו ו'הכל יעבור לו'. לעומת זאת, אם הילד טועה והאבא מעניש אותו בצורה מתונה ושקולה, כשהעונש מלווה בהסבר בקול נעים, הילד יעמוד על טעותו, מבלי לצבור כעס ותסכול מבפנים.

"כשילד רואה לפניו אבא שלא מאבד שיווי משקל בשעת כעס, וגם בעת הענישה נותר רגוע ויציב – הוא מבין שלכל מעשה שלו יש השלכות, והעונש הוא אינו סימן שאבא לא אוהב אותי, אלא סימן שעברתי את הגבול, ואני צריך 'לשלם' על מעשיי. מחנך טוב הוא מחנך שיודע לומר את המילים הנכונות בזמן הנכון, תוך מתן תחושת ביטחון לילד שהעונש לא קשור לאהבה שאוהבים אותו, או לאמון והאמונה שמאמינים בו".

מאילו משפטים אתה ממליץ להורים ומורים, להימנע כליל?

"או-הו, יש הרבה. 'נמאס לי ממך', 'אתה כל הזמן מרביץ', 'לא יצא ממך שום דבר', 'אני לא רוצה לשמוע אותך', 'תדבר עד מחר', ועוד. אפשר וצריך לשלוט בפה שלנו, ובכל מה שנכנס אליו ויוצא ממנו. כל המשפטים השליליים האלה הם תוצר ישיר של חוסר עבודת מידות מספקת בכל הנושא של כעס ואיבוד שליטה, וברגע שאנחנו כהורים ומחנכים, נעבוד על עצמנו באמת – הדפוסים האלה ישתנו. אנחנו נצליח לדבר עם הילד ואליו בשפה אחרת לגמרי, בשפה נקיה, חיובית ומכילה".