סיפור לשבת קדושים: רצון יראיו יעשה

"בקשה בפי מרבינו, ואל נא ישיב את פני ריקם", המתיק הגביר ר' הירץ סוד עם ה"חכם צבי". הגאון נענע בראשו ואמר שמוכן הוא לשמוע ומקווה הוא שיוכל להיות לעזר לגביר הגדול. מוקיר תלמידי חכמים ואוהבם כאהוב איש את בנו יחידו, היה הגביר ר' הירץ מהנובר, פיזר נתן מהונו סכומים אדירים לתלמידי חכמים להחזיק בידם בדרך כבוד.

כעת שמע ר' הירץ על הגאון הקדוש רבי צבי אשכנזי (יום פטירתו ל' ניסן – הלא הוא אביו של הגאון הקדוש - היעב"ץ, רבי יעקב בן צבי אשכנזי, שנודע בכינויו ובספריו בישראל והיה ממשיך דרכו של אביו הקדוש), שנערץ וקדוש בתפוצות ישראל בכינויו "החכם צבי", היושב באלטונה ודומה למלאך ה' בעבודתו בלימוד התורה ובצדקות.

הגיע ר' הירץ עדיו כשבדעתו לעשות "שותפות", הסכם יששכר וזבולון עם "החכם צבי": הרב ילמד שעה אחת ביום מתוך עשרות השעות שהוא הוגה בהן בתורה – לזכותו של הגביר, ור' הירץ יעניק מהונו סכומים רבים להחיות בהם נפש הצדיק, נפשות ביתו וצרכי הקהילה כולם.

הגיע ר' הירץ לאלטונה ונכנס בדחילו ורחימו אל הקודש, שטח את בעיות מסחרו בפני הצדיק, נענה במאור פנים, ביישוב הדעת, בראייתה מרחיקת הלכת של התורה הקדושה, ולבסוף העז ובקול רועד ביקש מרבינו שייענה לבקשתו לתמוך בו בתמורה ללימודו.

החכם צבי

"בשום פנים ואופן", נחרד החכם צבי. "שאני אלמד בעבור כסף? ואפילו לזכות אדם אחר... כל מגמת לימודי הינה לעשות נחת רוח לבורא העולם ולקיים מצוותיו". בעד שום הון שבעולם לא אבה רבינו למכור את זכות לימוד אחת משעותיו לגביר אוהב התורה.

יצא משם ר' הירץ מלא התפעלות: הן הגאון יושב ולומד תורה כל שעות היממה למעט צרכים נחוצים ותפילה. כל שעליו לעשות הוא לענות 'הן' על זכות לימוד של שעה אחת, ותמורת זאת יסור מעליו עול הפרנסה לחלוטין. ואף על פי כן – כל מעשיו הינם בלתי לה' לבדו.

שב ר' הירץ לבית האכסניה טרם ישוב על עקבותיו, ולבעל האכסניה נם בעצב מהול ברגש קודש: הלוואי ואזכה ביום מן הימים להעניק מהוני לצדיק נשגב וקדוש זה.

לאחר שנים בודדות נפטר ר' הירץ לבית עולמו. לאחר ימי השלושים התפתח סכסוך בין אלמנתו לבין חתנו בקשר לחלוקת הרכוש הרב. ביקשו להם אחד מגדולי ישראל שייכנס בעובי הקורה, יכריע עם מי הצדק ויפסוק כדינה של תורה, או לחלופין יציע פשרה המקובלת על שניהם היאך תהיה החלוקה.

לא מצאו אחר הכשר וראוי בעיניהם למשימה זו של שלום ודעת תורה יותר מ"החכם צבי" שנקרא מאלטונה להנובר, שם ישב ימים אחדים, בירר את מצב הרכוש, ואת הפרטים המסועפים הכרוכים בכך ואז הכריע ויישב את ההדורים לשביעות רצון כל הצדדים.

על טרחתו זו קיבל "החכם צבי" סכום הגון כ"דמי פסק" מבני המשפחה שהעריכוהו וכיבדוהו כערכו הרם. וכך נתקיים בשניהם – ב"חכם צבי" ובר' הירץ הגביר – "רצון יראיו (מיעוט רבים - שניים) יעשה". רבינו למד את תורתו לשמה ולא הסכים ליטול עליה שכר וכעת קיבל שכר שעמל ויגע בו על פי הדין, ואילו ר' הירץ הגביר שבחייו לא זכה להעניק מכספו לאותו צדיק, זכה שלאחר פטירתו נהנה הצדיק מנכסיו באופן הגון וכשר.